אם מישהו בין חסידי הממלכתיות ושפוטי הצבא יתעורר בעקבות תמונות הבריונים ממסדר הזיהוי של היס"מניקים פורעי עמונה או חברון, מה טוב. יש רק לתמוה על הצורך במסדר זיהוי כזה על מנת לעורר את אנשינו מתרדמת האוטופיה הפיוטית של ראשית צמיחת גאולתנו. פרצופים כאלה, דוגמת הנבחרת המוצגת במסדר הזיהוי היס"מניקי, אפשר לראות על כל צעד ושעל במקומותינו, ואחד מאלה גם מסוגל לנעוץ בך סכין כשאתה צועד לתומך ברחוב. מי שעדיין מפקפק בכך שילך למאהל האימהות השכולות מול בית ראש הממשלה.
פרצופים כאלה, דוגמת הנבחרת המוצגת במסדר הזיהוי היס"מניקי, אפשר לראות על כל צעד ושעל במקומותינו, ואחד מאלה גם מסוגל לנעוץ בך סכין כשאתה צועד לתומך ברחוב
יש כאן תפישה מסולפת לחלוטין של מושג עם סגולה. שהרי, כל זמן שאנחנו נוהגים כשאר העמים ומנסים להידמות להם, איננו טובים מהם בשום פנים ואופן ולעיתים קרובות אף גרועים מהם. ההפקרות ששררה בתקופת דעיכתה של שושלת החשמונאים שבמהלכה תיווכו בני העמים השכנים בין יהודים ניצים שפשעו אלה באלה כאויבים מרים, מלמדת על ההתניה הגלומה בערך עם סגולה.
אם לאחר "ההתנתקות" יש עדיין בינינו כאלה הנחרדים לנוכח אכזריות הקלגסים, אזי מסר "ההתנתקות" פשוט הוחמץ וחבל. שכן, "ההתנתקות" המחישה עד כמה המדינה היהודית בשלה למשטר עריצות, ועד כמה היא "הצליחה" להכשיר ולאלף רכיבי אדם מתוכנתים לצייתנות עיוורת. הקלגס העברי הגאה ייענה בנמרצות לכל פקודה החל מעקירה, גירוש וחורבן ועד לשפיכות דמים בנוסח המשטרים האפלים. כיום הרי ידוע לנו כי כמאתיים אלף מישלינגה (בני תערובת יהודים-גרמנים, מהם חלק ניכר יהודים על פי ההלכה) השתתפו כחיילים ממושמעים בצבא הוורמאכט של הרייך השלישי. ראוי לציין כי כל אותם אנשי ס.ס. שהתאבדו משום שלא היו יכולים לעמוד בנטל הנפשי של משימת חיסול היהודים, היו גרמנים טהורים בני הגזע הארי.
על עקירת הנשמה היהודית מגופו של האדם היהודי אפשר "להודות" לשמאל, אמן האיזמים. במשך שנות שלטונו של השמאל, הוא עשה לכולנו בית ספר והדגים את נפלאותיו של בית היוצר לפרנקנשטיינים אידיאולוגיים. סדנת השמאל מטמיעה בחניכיה את יסודות האכזריות האידיאולוגית שעל פי דפוסיה הרעיוניים האידיאולוגיה קודמת לאנושיות. מה עוד כשהאידיאולוגיה היא אוטופיה רעיונית סטרילית, מנוגדת לטבע אנוש ונגועה במינון גבוה של אנטישמיות.
כך הגענו לכך שאנחנו מתחבטים בין שני קטבים מתלכדים של פונקציונריות ישראלית, מחד גיסא האידיאולוג האכזר ומאידך גיסא הקלגס נמוך המצח ששולטים עלינו ללא מיצרים באמצעות סימביוזה רודנית של הירארכיה פיקודית נוקשה. האידיאולוג פוקד והקלגס מבצע. האידיאולוג יתפייט על היופי הגלום בטיהור האתני של קהילות גוש קטיף שהוא "כמו מעבר דירה, אז מה". ואילו הקלגס, רובוקופ-כחול-לבן מצויד ומתנייע, יקלוט את השדר ובמבט מזוגג יצעד היישר קדימה, ירמוס, יהרוס, יעמיס ישנע, יפרוק וידווח: "מעבר דירה בוצע".
כשאידיאולוג ציני וקר-רוח, מאלה הרודים בנו ומכתיבים את חיינו הממלכתיים, מגדיר טיהור אתני במונחים של "מעבר דירה", הרי סביר להניח שבאותה מידה הוא יצדיק שפיכת דמם של מתנחלים ויריבים פוליטיים ברציונאל המטפורי של "שיפוץ דירה". שהרי, שיפוץ דירה מחייב ניקוי יסודי וטיהור ממזיקים. מבחינת שרתיו הסימביוטיים של האידיאולוג, אותם רובוטים ממוכנים ומזוגגי מבט, כל פקודה היא היינו הך. בין אם "מעבר דירה" או "שיפוץ דירה", רובוקופ-כחול-לבן רק ממוקד בתכלית הקיומית שלו שנוסקת למיצוי משחרר כשהוא פולט את הדיווח הקצוב והמונוטוני: "בוצע".
שוב נשאלת השאלה, בפעם המי יודע כמה: מה עוד אמור להתרחש על מנת שהקורבן יגן על עצמו מפני הטורף שנוגס בו, מתעלל בו ומתמרן את מהלכיו עד לזינוק הקטלני. ברשת הקורים שטווה ופורש העכביש הממלכתי הטורפני, על כל זרועותיו הארסיות, אין לנו שום סיכוי אם נמשיך להסתפח בעיוורון אובדני, מתוך רצוננו החופשי, לרשת הקורים הסדומית.
ההיסטוריה מלמדת כי בתקופות הקשות ביותר בתולדות האנושות רק מיעוט הוא זה אשר חש מראש את הפורענות המתרגשת. השואה היא דוגמא אחת מני רבות. על פי אותם דפוסי עיוורון, קורבנותיהם של העכבישים הממלכתיים אינם חשים ברשת הקלגסית שנפרשת ונכרכת סביבם בשיטתיות. רק כאשר העכבישים עוקצים, קופצים הקורבנות וצווחים געוואלד, אך צונחים חזרה לרשת.
המאבק על עתיד ההתיישבות בחבלי יש"ע הוא המאבק על עתידה של המדינה. הכל שזור בתוך אותו מרקם סבוך של חיינו הלאומיים. ככל שירבו הקלגסים הנוגשים בקהילות יש"ע, כך יפרצו בערינו ובכפרינו הבריונים האנטישמיים שימררו את חיינו בזוועות פליליות. ככל שהעכביש הממלכתי ימשיך לעקוץ ולהזריק את ארסו לתוך דמנו, ואילו אנחנו רק נצרח געוואלד וננחת חזרה לרשת הקורים, כך ננציח את עבדותנו עד אשר יחליט האידיאולוג כי הגיע הזמן ל"שיפוץ דירה". בממלכת סדום ועמורה מחווירות המילים ונספגות אל תוך הזוועה.
אם הקורבן מעדיף לזחול ברשתו של העכביש, אולי הוא ראוי לגורלו המר. בכל זאת, המחלה הלאומית היא כה אנושה עד שרק ניתוח שורש מסוגל להציל את החולה
אם הקורבן מעדיף לזחול ברשתו של העכביש, אולי הוא ראוי לגורלו המר. בכל זאת, המחלה הלאומית היא כה אנושה עד שרק ניתוח שורש מסוגל להציל את החולה. איזמל המנתחים הוא אומנם חד ומסוכן, אך מסוכנת ממנו היא המחלה הקטלנית. לכן, כל יהודי באשר הוא יהודי וכל אדם באשר הוא אדם חייב להבין כי הסיכוי היחיד להישרדות לאומית הוא התנתקות מוחלטת מהמדמנה הממלכתית שבה אנחנו מבוססים כקורבנות תמימים וזמינים לטורף הלועג לטיפשותנו.
לפני כשנתיים ניתקו אותנו האידיאולוגים מאדמתנו, וקלגסיהם פרעו והחריבו את קהילותינו. מכאן שכורח הקיום מחייב אותנו להתנתק מממלכת סדום ועמורה שבה אנו כולאים את עצמנו כחוטבי עצים ושואבי מים. כל עוד נמשיך לסאב את קיומנו כעבדים כנועים וזמינים לשירותם של אדוני הארץ, הם ימשיכו לרדות בנו כאוות נפשם ולעצב אותנו בדמות קלגסיהם המתוכנתים לביצוע כל משימה.
פרצופים כאלה, דוגמת הנבחרת המוצגת במסדר הזיהוי היס"מניקי, אפשר לראות על כל צעד ושעל במקומותינו, ואחד מאלה גם מסוגל לנעוץ בך סכין כשאתה צועד לתומך ברחוב
יש כאן תפישה מסולפת לחלוטין של מושג עם סגולה. שהרי, כל זמן שאנחנו נוהגים כשאר העמים ומנסים להידמות להם, איננו טובים מהם בשום פנים ואופן ולעיתים קרובות אף גרועים מהם. ההפקרות ששררה בתקופת דעיכתה של שושלת החשמונאים שבמהלכה תיווכו בני העמים השכנים בין יהודים ניצים שפשעו אלה באלה כאויבים מרים, מלמדת על ההתניה הגלומה בערך עם סגולה.אם לאחר "ההתנתקות" יש עדיין בינינו כאלה הנחרדים לנוכח אכזריות הקלגסים, אזי מסר "ההתנתקות" פשוט הוחמץ וחבל. שכן, "ההתנתקות" המחישה עד כמה המדינה היהודית בשלה למשטר עריצות, ועד כמה היא "הצליחה" להכשיר ולאלף רכיבי אדם מתוכנתים לצייתנות עיוורת. הקלגס העברי הגאה ייענה בנמרצות לכל פקודה החל מעקירה, גירוש וחורבן ועד לשפיכות דמים בנוסח המשטרים האפלים. כיום הרי ידוע לנו כי כמאתיים אלף מישלינגה (בני תערובת יהודים-גרמנים, מהם חלק ניכר יהודים על פי ההלכה) השתתפו כחיילים ממושמעים בצבא הוורמאכט של הרייך השלישי. ראוי לציין כי כל אותם אנשי ס.ס. שהתאבדו משום שלא היו יכולים לעמוד בנטל הנפשי של משימת חיסול היהודים, היו גרמנים טהורים בני הגזע הארי.
על עקירת הנשמה היהודית מגופו של האדם היהודי אפשר "להודות" לשמאל, אמן האיזמים. במשך שנות שלטונו של השמאל, הוא עשה לכולנו בית ספר והדגים את נפלאותיו של בית היוצר לפרנקנשטיינים אידיאולוגיים. סדנת השמאל מטמיעה בחניכיה את יסודות האכזריות האידיאולוגית שעל פי דפוסיה הרעיוניים האידיאולוגיה קודמת לאנושיות. מה עוד כשהאידיאולוגיה היא אוטופיה רעיונית סטרילית, מנוגדת לטבע אנוש ונגועה במינון גבוה של אנטישמיות.
כך הגענו לכך שאנחנו מתחבטים בין שני קטבים מתלכדים של פונקציונריות ישראלית, מחד גיסא האידיאולוג האכזר ומאידך גיסא הקלגס נמוך המצח ששולטים עלינו ללא מיצרים באמצעות סימביוזה רודנית של הירארכיה פיקודית נוקשה. האידיאולוג פוקד והקלגס מבצע. האידיאולוג יתפייט על היופי הגלום בטיהור האתני של קהילות גוש קטיף שהוא "כמו מעבר דירה, אז מה". ואילו הקלגס, רובוקופ-כחול-לבן מצויד ומתנייע, יקלוט את השדר ובמבט מזוגג יצעד היישר קדימה, ירמוס, יהרוס, יעמיס ישנע, יפרוק וידווח: "מעבר דירה בוצע".
כשאידיאולוג ציני וקר-רוח, מאלה הרודים בנו ומכתיבים את חיינו הממלכתיים, מגדיר טיהור אתני במונחים של "מעבר דירה", הרי סביר להניח שבאותה מידה הוא יצדיק שפיכת דמם של מתנחלים ויריבים פוליטיים ברציונאל המטפורי של "שיפוץ דירה". שהרי, שיפוץ דירה מחייב ניקוי יסודי וטיהור ממזיקים. מבחינת שרתיו הסימביוטיים של האידיאולוג, אותם רובוטים ממוכנים ומזוגגי מבט, כל פקודה היא היינו הך. בין אם "מעבר דירה" או "שיפוץ דירה", רובוקופ-כחול-לבן רק ממוקד בתכלית הקיומית שלו שנוסקת למיצוי משחרר כשהוא פולט את הדיווח הקצוב והמונוטוני: "בוצע".
שוב נשאלת השאלה, בפעם המי יודע כמה: מה עוד אמור להתרחש על מנת שהקורבן יגן על עצמו מפני הטורף שנוגס בו, מתעלל בו ומתמרן את מהלכיו עד לזינוק הקטלני. ברשת הקורים שטווה ופורש העכביש הממלכתי הטורפני, על כל זרועותיו הארסיות, אין לנו שום סיכוי אם נמשיך להסתפח בעיוורון אובדני, מתוך רצוננו החופשי, לרשת הקורים הסדומית.
ההיסטוריה מלמדת כי בתקופות הקשות ביותר בתולדות האנושות רק מיעוט הוא זה אשר חש מראש את הפורענות המתרגשת. השואה היא דוגמא אחת מני רבות. על פי אותם דפוסי עיוורון, קורבנותיהם של העכבישים הממלכתיים אינם חשים ברשת הקלגסית שנפרשת ונכרכת סביבם בשיטתיות. רק כאשר העכבישים עוקצים, קופצים הקורבנות וצווחים געוואלד, אך צונחים חזרה לרשת.
המאבק על עתיד ההתיישבות בחבלי יש"ע הוא המאבק על עתידה של המדינה. הכל שזור בתוך אותו מרקם סבוך של חיינו הלאומיים. ככל שירבו הקלגסים הנוגשים בקהילות יש"ע, כך יפרצו בערינו ובכפרינו הבריונים האנטישמיים שימררו את חיינו בזוועות פליליות. ככל שהעכביש הממלכתי ימשיך לעקוץ ולהזריק את ארסו לתוך דמנו, ואילו אנחנו רק נצרח געוואלד וננחת חזרה לרשת הקורים, כך ננציח את עבדותנו עד אשר יחליט האידיאולוג כי הגיע הזמן ל"שיפוץ דירה". בממלכת סדום ועמורה מחווירות המילים ונספגות אל תוך הזוועה.
אם הקורבן מעדיף לזחול ברשתו של העכביש, אולי הוא ראוי לגורלו המר. בכל זאת, המחלה הלאומית היא כה אנושה עד שרק ניתוח שורש מסוגל להציל את החולה
אם הקורבן מעדיף לזחול ברשתו של העכביש, אולי הוא ראוי לגורלו המר. בכל זאת, המחלה הלאומית היא כה אנושה עד שרק ניתוח שורש מסוגל להציל את החולה. איזמל המנתחים הוא אומנם חד ומסוכן, אך מסוכנת ממנו היא המחלה הקטלנית. לכן, כל יהודי באשר הוא יהודי וכל אדם באשר הוא אדם חייב להבין כי הסיכוי היחיד להישרדות לאומית הוא התנתקות מוחלטת מהמדמנה הממלכתית שבה אנחנו מבוססים כקורבנות תמימים וזמינים לטורף הלועג לטיפשותנו. לפני כשנתיים ניתקו אותנו האידיאולוגים מאדמתנו, וקלגסיהם פרעו והחריבו את קהילותינו. מכאן שכורח הקיום מחייב אותנו להתנתק מממלכת סדום ועמורה שבה אנו כולאים את עצמנו כחוטבי עצים ושואבי מים. כל עוד נמשיך לסאב את קיומנו כעבדים כנועים וזמינים לשירותם של אדוני הארץ, הם ימשיכו לרדות בנו כאוות נפשם ולעצב אותנו בדמות קלגסיהם המתוכנתים לביצוע כל משימה.