אין לקנא בראש מפלגת העבודה, הכמרים של השלום לא יסלחו לו. אומנם הוא לא כפר עדיין בעיקר: מדינה זרה על אדמת ארץ ישראל, ירושלים לערבים, ויישובים יהודיים לחורבן וגירוש, אך לקתולים די בסימן קל של חשיבה עצמאית והטלת ספק כדי להביא לאקס-קומיניקציה, הדחה מתוך כנסיית המאמינים ומשם קצרה הדרך אל המוקד.
"חמש שנים", אומר ברק, "לא נוכל להרשות הקמת מדינה פלסטינית עד שתימצא הדרך לעצור את הקסאמים". והרי לכם עוד הוכחה כמה מסוכן להתיר מחשבה חופשית
"חמש שנים", אומר ברק, "לא נוכל להרשות הקמת מדינה פלסטינית עד שתימצא הדרך לעצור את הקסאמים". והרי לכם עוד הוכחה כמה מסוכן להתיר מחשבה חופשית. וכי רק קסאמים עלולים להתעופף מתוך פלסטין? וכמה שנים יעברו עוד עד שנמציא הגנה אלקטרונית נגד כדורי מקלעים ורובים שיעופו בירושלים מתוך הרחובות הפלסטינים? ולאחר שנתגבר על "החפצים המעופפים", האם נצטרך להתנזר עוד מהמדינה פלסטינית עד שתימצא התשובה למינהרות ששכנת-המחמד שלנו תחפור לנו מתחת לגדרות-ההפרדה? ואם ברק יתעקש לסתום כל חור אפשרי תחילה, היש אלקטרוניקה נגד הרימונים שיושלכו על התחבורה היהודית מעבר לחומות ההפרדה נגד מתאבדים, נגד טרור שפלסטין הריבונית תארגן או תגבה מחו"ל או "משמרות מהפכה" שתביא מאיראן או עשרות אלפי "פליטים" שתצעיד לכוון רמלה ולוד?
לפי שיטת ברק יעלו עשבים בלחיי מחנה השלום, וגאולת פלסטין לא תבוא עד שיתחולל הנס בנפשותיהם ובמוחותיהם של הערבים, והם מרצונם יחנכו מחדש, מהגן ועד לאוניברסיטה, להשקפת עולם אחרת. ועד אז, שואלים במפלגתו, האם יימשך "הכיבוש"?
ברק גם עלול לחשוב עוד צעד קדימה, ולהגיע לתובנה שבתגובה לפרובוקציות פלסטיניות לא יהיה עוד לעולם מועד ב' ל"חומת-מגן". העולם לא ירשה לנו להתמקם קבע בתוך עריה של מדינה ריבונית כדי להילחם בטרור.
ומכאן כבר אינה רחוקה הכפירה המשוקצת מכולן, המסקנה ההגיונית בדבר חיוניותה של ההתנחלות היהודית היושבת בלוע הנמר ומונעת משם את תקומתה של מדינת טרור שתהפוך את חיי המדינה היהודית לגיהנום.
ו
כנראה שברק העז לשאול את השאלות שפרס, לבני ואולמרט מעלימים מאיתנו: מה נעשה כשעל פלסטין ישתלט החמאס כפי שקרה בעזה?עוד דבר כפירה השמיע ברק: אבו מאזן וסלאם פיאד אינם מסוגלים ליישם ב"גדה" כלום (ראה גם הודעתו של פיאד, כי ללא צה"ל ממשלתו אינה מסוגלת לקיים את הסדר והביטחון). כנראה שברק העז לשאול את השאלות שפרס, לבני ואולמרט מעלימים מאיתנו: מה נעשה כשעל פלסטין ישתלט החמאס כפי שקרה בעזה? ואיך ינהג יורשו המיועד של אבו מאזן, רניים, טרוריסט שאפילו את אוסלו דחה? ואיך נמנע איחוד עזה ויו"ש תחת שלטון חמאס-פתח משותף? האם נגיד: "חזור, טעות?" אך מדינה אי אפשר לבטל. מסוכן לשאול שאלות כאלה שהן כחומצה המעכלת את אמונתם התמימה של חסידי פלסטין השוטים, ומשום כך הן לעולם אינן נשאלות בתקשורת הישראלית.
עוד תרמית העז ברק להפריך, את העמדת הפנים שאנחנו והפת'ח ("הטובים") עומדים ביחד מול חמאס ושותפיו ("הרעים"). "הן רוצות בדיוק אותו דבר", הוא אומר, ומגלה באחת את ערוותה של מדיניות שקרית המוכרת לנו את מרצחי "אלאקצה" כשיות אובדות ש"חזרו בתשובה".
נותר כמובן עוד מכשול ל"חזון פלסטין": חייבים להשכיח תחילה מלב היהודים את ציון ואת "אם אשכחך ירושלים". כאן אנו מצויים כנראה מחוץ לעולמו הרוחני של ברק, אבל המכשול הזה עוד יתגלה כבלתי עביר לא פחות מן הקסאמים שפקחו לברק את העיניים.