התשובה הפטריוטית הנמרצת לנציג השוויצרי באיחוד האירופאי שטען כי יהודי חברון יושבים בשטח כבוש ולפיכך דינם להתפנות, היא ברכה לבטלה. שכן, עמדתו של הנציג השוויצרי בסך הכל משקפת את יחסה של מדינת ישראל לחבלי יש"ע. כל עוד מדינת ישראל הרשמית מתייחסת לחבלי יש"ע כאל שטחים כבושים תחת מימשל צבאי, איזו זכות יש לנו לבוא בטענות כלפי הנציג השוויצרי... האם אנחנו באמת מצפים ממנו להיות יותר ציוני ממדינת ישראל עצמה שזנחה את אידיאל שיבת ציון?
כל עוד מדינת ישראל הרשמית מתייחסת לחבלי יש"ע כאל שטחים כבושים תחת מימשל צבאי, איזו זכות יש לנו לבוא בטענות כלפי הנציג השוויצרי
מה עוד צריך להתרחש בזירה הבינלאומית על מנת שנבין אחת ולתמיד שהבעיה נעוצה בנו בלבד, ולא בעמי העולם. הם בסך הכל ניזונים מההתרחשויות הפנימיות במדינת ישראל שמקרינה בלבול, תבוסתנות וחידלון. האם באמת מצפה מישהו מאיתנו שהנציג השוויצרי או כל פוליטיקאי אחר המככב בזירה הבינלאומית יתייחס ברצינות למינשר נלהב מאת חבורת "תימהונים פנאטים" שאינם מייצגים שום סדר יום רלוונטי בישראל או בכל מקום אחר בעולם.
לכל היותר יעצים המנשר ההרואי את התחושה השוררת בעולם בלאו הכי שמדינת ישראל היא באמת ובתמים ישות לא רצינית עם נטייה ללקות בהתקפי טירוף. כפי שאנחנו מבינים היטב, יודע גם הנציג השוויצרי שמנשרים דוגמת "תמצית צדקת הדרך" הם במקרה הטוב פיסת נייר בלתי רלוונטית שלכל היותר מעוררת גיחוך לנוכח ההרואיקה הנבובה המשתפכת ממנה.
יודעים אנחנו ויודע העולם כולו שסדר היום המזרח-תיכוני נקבע באופן מוחלט ובלעדי על ידי הערבים. אם ירצו הערבים, כפרי בשל יפלו לידיהם: ירושלים, חברון ושאר ערי יהודה ושומרון וכל אדמותיהם. ללא מאמץ הם יקבלו לידיהם גם נתחי אדמה נרחבים מהגליל, המשולש והנגב. למזלנו, הערבים אינם חפצים במתת החלקית, אלא הם נושאים עיניהם אל הארץ כולה. הם אכן יודעים היטב שמטרתם היא בהישג יד, ככל שהמדינה היהודית הולכת ומתפוררת.
על מצבנו האנוש ניתן ללמוד מתוך גילויי הרחמים המסתמנים בקרב הערבים כלפי המדינה היהודית המתפתלת בתסבוכת הקיומית של חדלונה
על מצבנו האנוש ניתן ללמוד מתוך גילויי הרחמים המסתמנים בקרב הערבים כלפי המדינה היהודית המתפתלת בתסבוכת הקיומית של חדלונה. ציון הדרך להשפלה הלאומית שמסמל כיום את שיא הביזיון הקיומי שבתוכו רוחשת ישראל, הוא ללא ספק תסמונת זיקים. בעוד ישראל מתחפרת, מתמגנת ומבצרת את בסיס הטירונים, מזדחלים החיילים בחיל ורעדה חזרה אל הבסיס המופגז, תוך ניסיון נואש להשיג את השחרור המיוחל מהקב"ן בהוראה מפורשת של הוריהם החרדים.
אם יש דוגמא משוועת כיום לתחלואי ההליכה כצאן לטבח המכרסמים את נפש האומה, הרי היא מזדקרת בכל חרפתה במתחם זיקים. הערבים לא נותרים אדישים לנוכח החיזיון ההזוי, ונראה שלפי שעה הם נענים לתחנוניה של מדינת ישראל ושל חייליה המופגזים כברווזים במטווח ציד, של הוריהם המודאגים, ולתחינותיו של עם אובד דרך המשווע לחסדיהם של משגרי הקסאמים שנמנעים בינתיים מהמשך הירי המוצלח.
לנוכח המיצג האימתני של מדינה המפקירה את טירוניה בבסיסי הכשרתם והופכת אותם לברווזים הניצודים במטווחי קסאמים, מנשר "תמצית צדקת הדרך" הוא במקרה הטוב הזוי, מגוחך ופתטי. אם המנשר אכן ימשוך תשומת לב כלשהי בחוגים הממוענים, הוא יתקבל כעוד ראיה בדוקה לסימפטומים הפסיכוטיים של מדינת ישראל.
יש להימנע מהפצת מנשר "תמצית צדקת הדרך" ולטמון אותו במגירה. לצרכים פנימיים ייתכן שיש בו תועלת לכל מי שמפיק ממנו את מירב האדרנלין הציוני. יש להבין, אחת ולתמיד, כי העולם הרחב אינו שפוט של סדר היום הציוני ושל הלקסיקון הלאומי שלנו. התהום הפעורה בין המילים הנשגבות לבין אוזלת היד הלאומית, בין הדיבור למעשה, היא כה עמוקה עד שמנשר "תמצית צדקת הדרך" עלול לשמש את הפסיכיאטריה הבינלאומית כראיה המצדיקה את אשפוזה הכפוי של מדינת ישראל.
כל עוד מדינת ישראל הרשמית מתייחסת לחבלי יש"ע כאל שטחים כבושים תחת מימשל צבאי, איזו זכות יש לנו לבוא בטענות כלפי הנציג השוויצרי
מה עוד צריך להתרחש בזירה הבינלאומית על מנת שנבין אחת ולתמיד שהבעיה נעוצה בנו בלבד, ולא בעמי העולם. הם בסך הכל ניזונים מההתרחשויות הפנימיות במדינת ישראל שמקרינה בלבול, תבוסתנות וחידלון. האם באמת מצפה מישהו מאיתנו שהנציג השוויצרי או כל פוליטיקאי אחר המככב בזירה הבינלאומית יתייחס ברצינות למינשר נלהב מאת חבורת "תימהונים פנאטים" שאינם מייצגים שום סדר יום רלוונטי בישראל או בכל מקום אחר בעולם.לכל היותר יעצים המנשר ההרואי את התחושה השוררת בעולם בלאו הכי שמדינת ישראל היא באמת ובתמים ישות לא רצינית עם נטייה ללקות בהתקפי טירוף. כפי שאנחנו מבינים היטב, יודע גם הנציג השוויצרי שמנשרים דוגמת "תמצית צדקת הדרך" הם במקרה הטוב פיסת נייר בלתי רלוונטית שלכל היותר מעוררת גיחוך לנוכח ההרואיקה הנבובה המשתפכת ממנה.
יודעים אנחנו ויודע העולם כולו שסדר היום המזרח-תיכוני נקבע באופן מוחלט ובלעדי על ידי הערבים. אם ירצו הערבים, כפרי בשל יפלו לידיהם: ירושלים, חברון ושאר ערי יהודה ושומרון וכל אדמותיהם. ללא מאמץ הם יקבלו לידיהם גם נתחי אדמה נרחבים מהגליל, המשולש והנגב. למזלנו, הערבים אינם חפצים במתת החלקית, אלא הם נושאים עיניהם אל הארץ כולה. הם אכן יודעים היטב שמטרתם היא בהישג יד, ככל שהמדינה היהודית הולכת ומתפוררת.
על מצבנו האנוש ניתן ללמוד מתוך גילויי הרחמים המסתמנים בקרב הערבים כלפי המדינה היהודית המתפתלת בתסבוכת הקיומית של חדלונה
על מצבנו האנוש ניתן ללמוד מתוך גילויי הרחמים המסתמנים בקרב הערבים כלפי המדינה היהודית המתפתלת בתסבוכת הקיומית של חדלונה. ציון הדרך להשפלה הלאומית שמסמל כיום את שיא הביזיון הקיומי שבתוכו רוחשת ישראל, הוא ללא ספק תסמונת זיקים. בעוד ישראל מתחפרת, מתמגנת ומבצרת את בסיס הטירונים, מזדחלים החיילים בחיל ורעדה חזרה אל הבסיס המופגז, תוך ניסיון נואש להשיג את השחרור המיוחל מהקב"ן בהוראה מפורשת של הוריהם החרדים. אם יש דוגמא משוועת כיום לתחלואי ההליכה כצאן לטבח המכרסמים את נפש האומה, הרי היא מזדקרת בכל חרפתה במתחם זיקים. הערבים לא נותרים אדישים לנוכח החיזיון ההזוי, ונראה שלפי שעה הם נענים לתחנוניה של מדינת ישראל ושל חייליה המופגזים כברווזים במטווח ציד, של הוריהם המודאגים, ולתחינותיו של עם אובד דרך המשווע לחסדיהם של משגרי הקסאמים שנמנעים בינתיים מהמשך הירי המוצלח.
לנוכח המיצג האימתני של מדינה המפקירה את טירוניה בבסיסי הכשרתם והופכת אותם לברווזים הניצודים במטווחי קסאמים, מנשר "תמצית צדקת הדרך" הוא במקרה הטוב הזוי, מגוחך ופתטי. אם המנשר אכן ימשוך תשומת לב כלשהי בחוגים הממוענים, הוא יתקבל כעוד ראיה בדוקה לסימפטומים הפסיכוטיים של מדינת ישראל.
יש להימנע מהפצת מנשר "תמצית צדקת הדרך" ולטמון אותו במגירה. לצרכים פנימיים ייתכן שיש בו תועלת לכל מי שמפיק ממנו את מירב האדרנלין הציוני. יש להבין, אחת ולתמיד, כי העולם הרחב אינו שפוט של סדר היום הציוני ושל הלקסיקון הלאומי שלנו. התהום הפעורה בין המילים הנשגבות לבין אוזלת היד הלאומית, בין הדיבור למעשה, היא כה עמוקה עד שמנשר "תמצית צדקת הדרך" עלול לשמש את הפסיכיאטריה הבינלאומית כראיה המצדיקה את אשפוזה הכפוי של מדינת ישראל.