לא מכבר דאג צה"ל לפרסם מעל כל במה אפשרית את תופעת ההשתמטות מצה"ל ואת הסכנות הקיומיות הנובעות מכך. הגדיל לעשות האלוף שטרן שאף איים להאריך בשל כך את מסלול בני הישיבות בצבא ולמנוע בכלל מאחרים את ההשתתפות במסלול. הצבא צריך חיילים וחייבים להאריך את השירות, כך לפחות נטען באופן פומבי מעל לכל במה אפשרית.
אלא שמתחת לפני השטח מתרחשים דברים אחרים לגמרי. מתְרבות העדויות לכך שהצבא ממש מגרש חיילים מצפוניים משורותיו ואף איננו מגייס כלל חיילים העשויים להיות נאמנים לערכיהם
אלא שמתחת לפני השטח מתרחשים דברים אחרים לגמרי. מתְרבות העדויות לכך שהצבא ממש מגרש חיילים מצפוניים משורותיו ואף איננו מגייס כלל חיילים העשויים להיות נאמנים לערכיהם. כל מילואימניק המצהיר שיהיה נאמן לעמו ולארצו ובשום אופן לא ישתתף בפשע של גירוש יהודים ולא יסייע בחורבן עריהם, מסולק מיידית מהצבא. "אתה לא ראוי ללבוש מדים" או "אתה כלום", ועוד עלבונות מטיחים כלפיו.
וכל זאת למה? מפני שהחייל ביקש להיות נאמן לערכי עמו וארצו וסירב להיות עבד לאדונים העובדים בעבודה שהיא זרה לערכיו ולמטרת קיומו של "צבא ההגנה לישראל".
למה הדבר דומה? תארו לעצמכם שגדעון בן יואש אבי העזרי היה משנה רק קצת את מבחן הערכים לחייליו לפני מלחמתו במדיין: כל מי שהיה עובד עבודה זרה היה מקבלו לשורותיו בלב חפץ, ואילו מי שהיה עובד את ה' לבדו היה מסולק מיידית מצבא המלחמה. כן, זה בדיוק מה שקורה היום לצה"ל. כל מי שמצהיר על נאמנותו הבלעדית לאלוקיו, לעמו לארצו מגורש מהצבא.
לכאורה, תחושת הבטן המיידית זועקת: לא רוצים? לא צריך! אם כך, אז בכלל לא נתגייס לצבא. לדעתי, תגובה רגשית זו היא טעות. כי רק כאשר חיילים רבים יצהירו בקול גדול על נאמנותם לעמם ולארצם, אף אם יסולקו מהצבא בשל כך, יש סיכוי לתקן את עיוות פשע הגירוש והחורבן. לעומת זאת, אם לא תתגייס לצבא לא תהיה לך הזדמנות להוכיח את נאמנותך לערכיך, כי לחיים יש נטייה לבחון את ערכיך, גם אם הצלחת לברוח פעם או פעמיים מהתמודדות חזיתית איתם.
הסכנה הקיומית לעם ישראל היא המשך שלטונם של אדוני הארץ, אלו המעוניינים בחיילים רובוטים המוכנים לבצע כל פשע נתעב והמסלקים משורותיהם את החיילים הנאמנים ביותר לערכי העם והארץ
הסכנה הקיומית לעם ישראל כיום אינה החיזבללה, הסורים ואפילו לא האיראנים. הסכנה הקיומית לעם ישראל היא המשך שלטונם של אדוני הארץ, אלו המעוניינים בחיילים רובוטים המוכנים לבצע כל פשע נתעב והמסלקים משורותיהם את החיילים הנאמנים ביותר לערכי העם והארץ.
הצהרה חד משמעית כי ה' הוא האלוקים, ולכן אני נאמן לעמי ולארצי, משמיטה את קרקע הלגיטימיות מתחת לשלטונם ומציגה את טענותיהם בדבר הדאגה לערכים במערומי השקר. כי מה שמעניין את אדוני הארץ איננו השלום, לא הכיבוש ואף לא הדמוקרטיה. מה שמעניין את אדוניה של הארץ, זה רק דבר אחד: המשך שלטונם המוחלט.
אבל בשביל לשלוט לא מספיק שישנם אדונים, צריכים גם שיהיו משרתים. ומה קורה כאשר העבדים כבר לא מוכנים יותר להיות עבדים כפיפים? השלטון מאבד את הלגיטימיות שלו ומתפורר מבפנים. אדוני הארץ כבר הבינו מזמן את ריקבונם ושחיתותם הערכית, וגם הבינו מזמן שהם הולכים ומתמעטים פיזית.
אבל יש להם בעייה חמורה... העבדים מסרבים להשתחרר מכפיפותם וממשיכים לכבד את ערכיהם המסולפים של האדונים בשל קדושת הצבא. לכן, כאן צריך לזעוק: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם ה' הוא האלוקים – לכו אחריו, ואם הבעל – לכו אחריו!". עבודת הבעלים איננה משאירה מקום לעבודת ה' ואילו עבודת ה' מחייבת את קדושת הצבא, אבל רק כאשר הצבא הוא כלי הנאמן למקורה.
חג שמח.