כל עם וכל אומה מציבים לעצמם יעדים, מטרות וכיבוש פסגות רוחניים וגשמיים, ונדמה שליהודים בשנים האחרונות נולד חזון חדש והוא הקמת עוד מדינה לאויב הערבי.
כל עם וכל אומה מציבים לעצמם יעדים, מטרות וכיבוש פסגות רוחניים וגשמיים, ונדמה שליהודים בשנים האחרונות נולד חזון חדש והוא הקמת עוד מדינה לאויב הערבי
מדי מספר שבועות אנו מתבשרים על "פריצת דרך חדשה" או "תוכנית שלום" שנהגות במוחות קודחים והוזים, ובשיתוף פעולה הדוק בין הראש היהודי ל"ידידים" שמעבר לים.
מה רבו התוכניות שנרקמו ונזרקו לפח, עד כי חלקן אפילו נשכח ברבות השנים. וכך הייתה לנו תוכנית רוג'רס של שר החוץ האמריקני, תוכנית קיסינג'ר מזכיר המדינה, תוכנית יארינג נציג האו"ם, תוכניות של הנשיאים הנכבדים ריגן, קלינטון ובוש, ותוכניות הרות אסון, כמו: הסכם קמפ דיוויד והסכם אוסלו שהביאו לקורבנות רבים. למרות שמאז מלאה הארץ דמים, רצח, יתמות ושכול לא הביא הדבר את תומכיו לתובנות מעמיקות כי רחוק החלום של השלום, וכשקרס המגדל תמיד מיהרו לבנות לו תומכות.
כשנסגרו שערי ההר בפני יהודים על ידי הוואקף שהכריז כי "מי ששולט בהר הבית ישלוט בארץ כולה", עברה ההכרזה ללא תגובה כשאנו מניחים להם להשמיד ללא רחם, במנסרות אבן ובדחפורים, את שורשיו של העם. ההר לנגד העיניים, כל כך קרוב וכל כך ממשי, והוא נעזב ביד זדים. ועוד חוק מיוחד נחקק, כזה האוסר על יהודי להניע אפילו את שפתיו בתנועה חשודה, וכל שכן להתפלל בהר הבית.
וכאשר יורד מדי יום "גשם" של קאסמים על שדרות, ממשיכים להעביר להם חשמל למען יטיבו להפעיל את מחרטות הייצור.
ובד בבד, התרבות הישראלית החדשה אימצה לעצמה נוהג משונה האומר כי ליזום מתקפה נגד מישהו ולו גם האויב המר ביותר שלך, הוא צעד נפשע. אם בן תרבות אתה, אסור לך בשום אופן לתקוף. בקושי מותר להתגונן, וגם אז שומה עליך למזער את נזקי האויב עד למינימום. חייב אתה לשמור על תדמית של שוחר שלום, גם במחיר של דמים וחיים.
מבט קצר על ההיסטוריה של דברי ימי העמים מעלה כי אין עוד מקרה בו עם, באמצעות מנהיגיו, מבצע ברצון ובנפש שוקקה איבוד עצמי לדעת. ומכאן שאין לנו, אלא להסיק שזו תופעה פתולוגית ייחודית לעם היהודי: מחד מיליוני ערבים נשבעו כי מדינת היהודים תימחק מן המפה והם עושים הכל למען מטרתם, אם במלחמות ובטרור ללא פסק ואם בנידוי מדיני. כאשר אחמדינז'אד שליט איראן הכריז כי ישראל היא גידול ממאיר ומיותר, לא נשמעו מצד העולם אפילו גינויים מגומגמים שהרי על פי סקר דעת הקהל, באיחוד האירופי משנת 2003, שישה מתוך עשרה אירופאים סבורים שישראל מהווה סכנה חמורה ביותר לשלום האנושות, ומכאן שמוקד סכנה צריך להשמיד.
מבט קצר על ההיסטוריה של דברי ימי העמים מעלה כי אין עוד מקרה בו עם, באמצעות מנהיגיו, מבצע ברצון ובנפש שוקקה איבוד עצמי לדעת
ולכן, מאמרים בניוזוויק בנוסח "האם ישראל תשרוד"? או הצהרות, כמו של טוני בלייר "העולם תומך בקיומה של ישראל", נשמעות הגיוניות בהחלט. שום מדינה איננה מוטלת בספק, פרט למדינת ישראל. מעולם לא נאמר שהעולם תומך בקיום בריטניה, רומניה או שבדיה.
מאידך, שיח היום הציבורי היומיומי בדבר כינונה של מדינה פלסטינית, בסיועה הישיר והאגרסיבי של התקשורת, מביא את הציבור להתרפק על משאלת לב הרחוקה מהמציאות שהיא מעין מנגנון הגנה עצמי מהמורא שמטילים עליו. אם לא נלך לוויתורים כואבים, הרי יבולע לכולם והוא כבר מוכן להקמת מדינה בפאתי גוש דן ושכל מטרתה, על פי הצהרות גלויות וכתובות של מנהיגיה, תהא חיסולה של מדינת היהודים.
כידוע, עם פלסטיני אינו קיים. ולכן, ישות ריבונית פלסטינית תהווה מעין הגדרה שמאחוריה יכול להתאחד כל העולם הערבי ויהווה המשך הלחימה בישראל, ולאחר תביעות יוני 1967 יבואו תביעות 1948 ותוכנית החלוקה.
היום מדברים על חלוקתה של ירושלים, וכמובן שזו מילת קוד פוליטית למסירת עיר דוד והר הבית לידי האויב. היש עם בעמים שימסור את כל היקר לו: את עיר בירתו ההיסטורית, את חברון והמקומות הקדושים, ואת נשמת האומה למבקשי נפשו?
האם היו הבריטים מוותרים להיטלר על חלקים מלונדון, תמורת שלום? הם אפילו אינם מוכנים לוותר על ג'יברלטר, טריטוריה קטנה בספרד, אותה כבשו לפני 300 שנה ועליה מונף בגאון דגל בריטי?
ימים יגידו אם תוכניות אלה ייזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה יחד עם הוגיו, כי השלום לא יבוא מהאמריקנים, לא מהאיחוד האירופאי ולא מהאויב הערביהצי האנגלי שיצא למלחמה על פוקלנד היה הגדול ביותר מאז "מלחמת העולם השנייה". כולם עמדו מאחורי מרגרט תאצ'ר, ואיש לא טען שזו התנחלות שכוחה אי שם. ומה עם הספרדים והצרפתים? שלושה וחצי מיליון בסקים היושבים בגבול ספרד צרפת, עם היסטוריה עתיקה ועם שפה ומורשת מפוארת, טרם זכו בריבונות לאומית ואינם מוגדרים כלאום, למרות מלחמתם בת מאות השנים לזכות בכך. הם אינם מאיימים ואינם אויבים, לא לספרד ולא לצרפת, ופשוט לא עולה על דעת הציבור ולא של שליטי שתי המדינות לתמוך בכינון מדינה בסקית.
מה קורה לציבור אצלנו? הכיצד הוא מאמין ללא הרף בעולמות וירטואליים, ומתנהל לפיהם. כיצד הוא מניח למנהיגיו לסחוף אותו לאבדון?
ימים יגידו אם תוכניות אלה ייזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה יחד עם הוגיו, כי השלום לא יבוא מהאמריקנים, לא מהאיחוד האירופאי ולא מהאויב הערבי. רק הכוח הוא השליט במזרח התיכון. ואם העם היהודי לא יתקומם לנוכח מה שמתרקם לנגדו, ואם יקבל את דברי ראש הממשלה "אנו עייפים מלנצח" ויהא מוכן לוותר על החלום הלאומי, נשאלת השאלה: אם הוא מוכן וראוי בכלל למדינה?