הטענות כלפי הגרמנים ששחררו שני טרוריסטים הקשורים לאיראן וויתרו על מה שכונה בתקשורת הישראלית "הקלף האחרון" בנוגע לרון ארד, גובלות בחוצפה כי אריאל שרון הוא ששמט ללא סיבה את הקלפים האמיתיים בשחררו את עבד אל כרים עובייד ומוסטפה דיראני. הם אנשי מפתח שהיו מעורבים בשבייתו, ושצה"ל הצליח לחטוף במבצעים מורכבים.
במצב זה נבחן "בתנאי מעבדה" כושר העמידה של ממשלות, כי כאן אין אפשרות להסתתר מאחורי תירוצי שיקולים נעלמים או לחץ אמריקאי
דיראני אף הספיק לענות את רון ארד לפני שמכר אותו לאיראנים תמורת כסף. אסור היה לשחרר אותם בשום מחיר. ואם היה מתברר שרון ארד אינו בחיים, כלומר: נרצח בשבי, העסקה היחידה שיכולה הייתה לבוא בחשבון היא למסור עבור גופתו את גופותיהם מיידית או כשימותו מוות טבעי, לפי בחירתם. זו הייתה חובה עבור משפחת ארד, ובייחוד עבור כל מי שעתיד, חלילה, ליפול בשבי. שחרורם היה בגידה ברון ארד, שבירת המשוואה שנבנתה עבורו במאמצים אדירים, ופרס לטרור - תחום שבו הצטיין שרון בערוב ימיו.
במצב זה נבחן "בתנאי מעבדה" כושר העמידה של ממשלות, כי כאן אין אפשרות להסתתר מאחורי תירוצי שיקולים נעלמים או לחץ אמריקאי. בכל עסקה כזו, בסופו של דבר מתבררים כל הפרטים וניתן לבחון את כושר העמידה, כושר המיקוח והתבונה או היעדרה של כל אחד מן הצדדים. בכל סיבוב כזה מתברר מחדש עד כמה ממשלותינו אוויליות, נרפות, חסרות אחריות, ואיזה מחיר אסטרטגי אדיר אנחנו משלמים על כך.
"עסקת ג'יבריל" שבה תמורת שלושה חיילים שוחררו 1,150 מחבלים מהגרועים ביותר, ו-600 מהם אף הוחזרו לראשונה לשטחי יש"ע, עלתה במחיר עשרות ישראלים שנרצחו ישירות על ידי המשוחררים עצמם ש-80% מהם חזרו לעסוק בטרור. ובחיי מאות שנרצחו בעקיפין מהתנופה והעידוד שקיבל הטרור, אף הובילו לאינתיפאדה הראשונה והסכמי אוסלו ההרסניים שבאו בהימשכה.
בבית ההבראה הישראלי, המכונה בטעות "כלא", השמין קונטאר, התחתן, וסיים תואר בעבודה סוציאלית כי הוא הרי מומחה "עם קבלות" למצוקות של ילדים
גם גלעד שליט המוחזק בעזה כשנה וחצי, כבר נבגד על ידי הממשלה שאינה גובה מחיר על אירוע החטיפה והרג שני חיילים נוספים. היא ממשיכה לספק לאויב שממנו "התנתקה": חשמל, מים, ומעבר סחורות, ומועלת בתפקידה כלפי אזרחיה בישובי עוטף עזה.
מכל זה עולה תמונה של חולשה. והמסקנה של הערבים מחולשתנו זו, הפכה את ניסיונות החטיפה של אנשינו לספורט לאומי אצלם.
מכל הרציחות של הערבים, הרצח בנהריה משנת 1979 הוא מהמזוויעים ביותר. סמיר קונטאר וחבריו הגיעו לנהריה, רצחו שני שוטרים וחדרו לבית משפחת הרן. האם, סמדר, התחבאה בארון עם יעל, בתה התינוקת, ונאלצה לחנוק אותה למוות כדי שלא יגלו אותם. האב, דני, ועינת בתו השנייה, נחטפו לחוף הים. שם ירה קונטאר בדני, ורצח את עינת על ידי ריסוק ראשה על סלע.
בבית ההבראה הישראלי, המכונה בטעות "כלא", השמין קונטאר, התחתן, וסיים תואר בעבודה סוציאלית כי הוא הרי מומחה "עם קבלות" למצוקות של ילדים. שחרורו עומד להיות השלב הבא של המפולת הישראלית, מפולת מוסרית ומעשית כאחד.
הקו המקשר בין העסקאות המפוקפקות של חילופי מחבלים עבור גופות חיילים לאחר "מלחמת יום כיפור", עסקאות ג'יבריל למיניהן, הנטישה הסיטונאית של סוכנינו הערבים, הבגידה בצד"ל, הפקרתו של מדחת יוסף למוות, ונטישתם של פולארד ורון ארד הם קו החידלון של המנהיגות הישראלית. כאן נפגשים בצורה הבהירה ביותר היעדרם של המוסר והצדק, חוסר האחריות שאין לו שיעור, ההפקרות של מכירת העתיד תמורת פרוטות בהווה, החולשה, וגם טמטום פשוט. כל אלו נחלת הממשלות הישראליות כמעט
ללא יוצא מן הכלל.
כל המבקש לדעת כיצד הידרדרה המדינה למקום שבו היא נמצאת וכיצד לא הפכה למה שיכולה הייתה להיות, צריך לבחון את עסקאות החילופין הללו שמהם ניבטת תמונת הכישלון הישראלי באופן הברור ביותר, פעם אחר פעםהיה דווקא מי שנתן דוגמא הפוכה. המהר"ם מרוטנבורג, רבי מאיר בן ברוך, שחי בימי הביניים, נחטף על ידי הקיסר רודולף הראשון שדרש עבורו כופר עתק. הקהילה החלה לאסוף כסף, אך הרב ציווה עליהם שלא לפדות אותו. הוא אומנם מת לאחר שבע שנים בכלא, אך על ידי עקשנותו הוא הצליח לבלום כל סחטנות נוספת. איפה הממשלות העלובות שלנו שיש להם את צה"ל ופצצות אטום? ואיפה הרב שניצח בידיים חשופות, והוכיח כי היהודים דווקא כן מסוגלים להוציא מקרבם מנהיגים קשוחים?
כל המבקש לדעת כיצד הידרדרה המדינה למקום שבו היא נמצאת וכיצד לא הפכה למה שיכולה הייתה להיות, צריך לבחון את עסקאות החילופין הללו שמהם ניבטת תמונת הכישלון הישראלי באופן הברור ביותר, פעם אחר פעם.
ללא שינוי כיוון כולל ודרמטי, ישראל תצעד לאסון. ושחרורי המחבלים אינם אלא סימפטום המצביע על עומק המחלה.