דברי התורה לא נאמרו לשם היסטוריה. בכל פרט מהמאורעות יש מסר חינוכי לדורות. כך לשון אבי המקובלים, הרמב"ן: "כל מה שאירע לאבות [הוא] סימן לבנים. ולכן יארכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים" (על בראשית י"ב, ו'). הנה פלא שיצחק דילג על יעקב ובחר לברך דווקא את עשיו? ועוד חידה: כאשר נכנס לפניו עשיו "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד" (בראשית כ"ז, ל"ג) הביא רש"י מדרש: "ראה גיהנם פתוחה מתחתיו". מה ראה יצחק דווקא עכשיו, ומפני חזיון זה נתפקחו עיניו?
ודאי כי מלחמת איתנים שבזמננו (וכן בדורות שעברו) בין תרבות יעקב לתרבותו של עשיו, והסבל הרב שסבלנו על ידי צאצאיו, רמוזה כבר בפרשתנו
ודאי כי מלחמת איתנים שבזמננו (וכן בדורות שעברו) בין תרבות יעקב לתרבותו של עשיו, והסבל הרב שסבלנו על ידי צאצאיו, רמוזה כבר בפרשתנו. אשרינו שזכינו לגדולי הדורות שלמדונו יסודות האמונה כדי שנבין מה לפנינו. ספר הכוזרי (מאמר ב', פסקא י"ד) כותב שארץ הקודש תופשת מקום מרכזי ביותר בתורתנו. זו לשונו: "ויצא קין מלפני השם", זאת אומרת מן הארץ ההיא וכו'. ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יצחק ובין ישמעאל, ולסוף נדחה ישמעאל, בהיותו קליפה וכו'. ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה. ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב עם כל חולשתו" עכ"ל.
מכל שלושת האבות, דווקא יצחק הוא הקשור ביותר לארץ ישראל. כאשר אירע רעב בארץ, הזהיר אותו הקב"ה "אל תרד מצרימה וכו' גור בארץ הזאת" (בראשית כ"ו, ב'-ג') ומביא רש"י מחז"ל: "אתה עולה תמימה [מאז העקידה], ואין חוץ לארץ כדאי לך". וזה גם מסביר לנו מדוע שלח אברהם שליח להביא ליצחק אישה, אבל החתן עצמו לא יצא לארם נהריים.
גם הרב קוק ("עולת ראיה" חלק א', עמוד שצ"ט) מציין כי בשמו של יצח"ק יש ראשי תיבות ארבעה כינויים לארצנו: ישראל, צבי, חיים, קודש. כלומר יצחק המבליט והמדגיש את תקף קשרנו לארץ ישראל. ואומנם יצחק היה מקרב את עשיו, כמו שכתוב: "ויאהב יצחק את עשו". אבל ברור שלא נעלם ממנו שהבן הזה היה רחוק מקדושה. הרי הוא בחר בשתי נשים המקטירות לעבודת אלילים, ובמעשה שפל זה "ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה" (בראשית כ"ו, ל"ה). פשוט הוא שהאדם בוחר לעצמו מי תהיה אשתו. ולמרות שהיה ידוע עוד מימי אברהם שאין לקחת אישה מבנות הכנענים כי היו מושחתים במידות רעות, הנה לקח עשיו מבנות החתים. וגם אם נאמר שנתקלקלו רק אחרי נישואיו, אם היה מכבד רצון הוריו, מפני מה לא גירש אותן?
עוד יש רמז נפלא שידע יצחק כי עשיו הוא רחוק מקדושה, כי כאשר העתיר ברכות עליו [עת שטעה לחשוב כי עשו עומד לפניו], אמר רק ברכות בענייני גשמיות: "ויתן לך מטל השמים וכו'" אבל לא הזכיר מתנת ארץ ישראל? וכן לא הזכיר מורשת אברהם אבינו? אך ורק כאשר בא לפניו יעקב, לפני צאתו לחפש אישה, הזכיר יצחק "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם" (בראשית כח, ד). מדוע הושמט פרט חשוב זה בברכתו לעשיו?
ועוד יותר תמוה. עת שנודע כי יעקב חטף הברכות וזעק עשיו בצער: "הברכה אחת היא לך אבי? ברכני גם אני, אבי" (כ"ז, ל"ח) מדוע לא נזכר יצחק לתת לו כבר אז "ברכת ירושת הארץ", כמו שעשה אחר כך ליעקב? יתרה מזאת, הוא כן הנחיל לו ארץ, "הנה משמני הארץ יהיה מושבך", ומפרש רש"י שהכוונה לאיטליה ויון. ולמה לא נתן לו את ארץ ישראל?
תשובה:
יש להקב"ה טענה נגד יצחק. וזו לשון חז"ל: "יצחק אהב את שונאי, דכתיב ואת עשו שנאתי" (תנחומא, ויגש ב'). ומפני מה באמת אהב יצחק לרשע זה? אלא יצחק רצה לקרב אותו לדרך הטובה. מצליחים בפעולה זאת כאשר מביעים אהבה לזה שמקרבים. ובאמת אוהבים את נקודת הטוב שבו, ורוצים להטיב עם איש זה להחזירו לדרך המתוקן. וכך כתב ספר התניא (פרק לב). אבל יש רשע גמור שכבר "עבר את הקו האדום" שאיתו אין להתעסק, אלא אם כן הוא בעצמו בא אל הצדיק כדי להתקן. חילוק זה בין רשע רגיל לרשע גמור, מוזכר ע"י חז"ל (ראש השנה יז ע"א) וגם ע"י רמב"ם (פירוש המשניות, פרק חלק, בסוף י"ג יסודות, מהד' הגר"י קאפח, עמ' קמ"ה). גם הרב קוק הזכיר חילוק זה, שיש רשע רגיל ויש רשע מוחלט ("אורות", עמ' קסט, פסקא ו. ע"ע עין איה, על ברכות עמ' 48-49).
מתי עבר עשיו "קו אדום" זה, ואז יצחק התייאש מלעסוק בקירובו? מלמדים אותנו חז"ל (מגילה ו סוף ע"א) כי יצחק התחנן להקב"ה בעניין עשיו "יוחן רשע", כלומר תן לו חנינה ולא ייענשמתי עבר עשיו "קו אדום" זה, ואז יצחק התייאש מלעסוק בקירובו? מלמדים אותנו חז"ל (מגילה ו סוף ע"א) כי יצחק התחנן להקב"ה בעניין עשיו "יוחן רשע", כלומר תן לו חנינה ולא ייענש. ענה לו ה': "רשע הוא". השיב יצחק "בל למד צדק?" ומפרש רש"י "אין אדם יכול ללמד עליו (צדק) [זכות]?". דחה אותו הקב"ה: "בארץ נכוחות יעוול", ומפרש רש"י: "כלומר עתיד להחריב את ארץ ישראל". מיד הסכים יצחק: "אם כן בל יראה גאות השם". מתי התקיים דו שיח זה? זה היה בעת חטיפת הברכות.
הדבר פלא. יודעים אנו כי עוד מילדותו היה עשיו פרא אדם. הוא עסק בציד חיות שזה עצמו מראה על תכונת אכזריות. ומפרש רש"י (כ"ה, כ"ז) שהיה עוסק בבטלה. אומנם יצחק היה עיור בעת זקנותו, כמו שאמר "הנה נא זקנתי" (כ"ז, ב'). אבל הרי עברו ס"ג שנה מחיי עשו עד שעת מסירת הברכות, כך החשבון ע"פ חז"ל (מגילה י"ז.). וכל הזמן הזה יצחק לא חש מאומה מקלקולו של עשו? לא כן. ידע כי עשיו איננו הגון, אבל לא העלה על דעתו שהוא רשע מוחלט. רק עכשיו, כאשר עשו הגיע אליו כדי לקבל את הברכות, הופתע יצחק כי גיהנם פתוחה לו מתחתיו. מה הרעיון? חז"ל ייחסו גיהנם לרשעים המוחלטים (ר"ה יז ע"א; רבנו בחיי, ויקרא יח, כט עמ' תקט"ז). זאת אומרת, נודע ליצחק מה יחסו של עשיו לסגולת ארץ ישראל, וכמו שגילו לנו חז"ל במאמר הנ"ל על "יוחן רשע". לכן כאשר התחנן עשו בבכי מר "הברכה אחת היא לך אבי?", הוא לא מסר לו את נחלת א"י, אלא שילך לו לאיטליה ויוון.
וכך במשך הזמן גם נתקיים בו. יעקב נאנס לנוס על נפשו פן עשיו ירצח אותו. כאשר חזר יעקב לארץ ישראל, פנה עשיו והלך לו לארץ שעיר (בראשית ל"ג, ט"ז). כלומר מקום א"י לא מצא חן בעיניו, כי "חן מקום על יושביו" דוקא. כדברי פירוש "ענף יוסף" (על מדרש תנחומא, תחילת פ' ויצא) כשנתירא יעקב מזכותו של עשו שישב כמה שנים בא"י, אמר לו ה' כי אין עליו לחשוש: "הרי ראינו שמאס בה כדכתיב 'וילך לו אל ארץ מפני יעקב אחיו'. ואיתא במדרש פרקי דרבי אליעזר פרק לח, "אמר עשו ליעקב: נחלוק כל מה שהניח לנו אבא, ואני בורר שאני בכור. מה עשה יעקב? חלק לשני חלקים. כל מה שהניח אביו [ברכוש] חלק אחד, ואת ארץ ישראל חלק אחר. ולקח עשו כל מה שהניח אביו, ואת ארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב. וכתבו כתב עולם ביניהם" עכ"ל. הרי שבעט עשיו בקדושת ארץ ישראל וסגולתה.
כך בימינו, יש שהם רשעים רגילים ויש שהם רשעים מוחלטים. הרב קוק לימד אותנו כיצד נכיר מי עדיין מאירה בו הסגולה היהודית ועדיין איננו רשע מוחלט
כך בימינו, יש שהם רשעים רגילים ויש שהם רשעים מוחלטים. הרב קוק לימד אותנו כיצד נכיר מי עדיין מאירה בו הסגולה היהודית ועדיין איננו רשע מוחלט: "אור הסגולה מאיר בהם, על כן הם מחבבים מאד את כללות [עם] ישראל, וחושקים בארץ ישראל, ובכמה דברים טובים ויקרים מהמידות שהם באים בסגולת ישראל בטבע נפשם" ("אגרות הראי"ה, חלק ב', עמ' קפ"ז). לעומתם יש אדם המאבד אחד משלשה המרכיבים הנ"ל, ואצלו עומעמה הסגולה. ויש המאבד שני מרכיבים. ויש המאבד את שלושתם. כיון שעשיו הרשע היה אכזרי ("יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי") ובודאי לא היה "אוהב ישראל". וכאשר גם קץ ומאס בנחלת ארץ ישראל הוא איבד כל שלשת סגולות ישראל שהיו לו בלידתו ("ישראל מומר", קידושין י"ח ע"א). אז ידע יצחק (על פי אותו חזיון שראה גיהנם פתוחה לו מתחתיו) כי איש זה מנותק לחלוטין ממורשת האבות ויצא מהכלל.