"ויהי בימי שבות השובתים"...
הדברים הבאים נכתבים מזווית של מחנך ולא של פוסק הלכה:
למרות הקונצנזוס בעניין, מעמד החינוך והמורים נמצא בתחתית סולם ההכנסה וההערכה. המצב הנוכחי הוא בגדר פיקוח נפש לאומי, ואין ספק שיש לעשות רבות כדי לשנות מצב זה
כולנו מסכימים שהחינוך הוא היסוד החיוני ביותר לכל תחומי החיים במדינה: כלכלה, ביטחון ועוד, ומעל הכל הוא חיוני גם לחיינו הרוחניים כעם. ובכל זאת, למרות הקונצנזוס בעניין, מעמד החינוך והמורים נמצא בתחתית סולם ההכנסה וההערכה. המצב הנוכחי הוא בגדר פיקוח נפש לאומי, ואין ספק שיש לעשות רבות כדי לשנות מצב זה.
אולם, לנשק השביתה יש חסרונות גדולים, ואציין כמה מהם:
א. המציאות בה משוטטים מאות אלפי תלמידים ללא תכלית מסוכנת, מוסיפה שמן רב למדורת הבורות, הבטלה והאלימות.
ב. שביתה היא סוג של הפעלת כוח הגובלת באלימות. והרי אנו תמיד מחנכים לכך שבעיות פותרים באמצעות הידברות ולא בכוח, ועל ידי כך אנו משדרים בשביתתנו שדר הפוך לכל דרכנו החינוכית.
ג. אנו מחנכים לניצול מקסימאלי של הזמן, למסירות נפש על לימוד התורה ויוצאים חוצץ נגד ביטול תורה. השביתה היא ההיפך של אידיאלים אלו. אומנם, לעיתים, "ביטולה הוא קיומה", אך אצל התלמידים נותר מהשביתה משקע שלילי.
צריך גם לזכור שהשימוש בנשק השביתה התחיל על רקע ניצול מחפיר ונורא של עובדים שהיה נהוג במאות השנים הקודמות, מצב שונה לחלוטין ממצב המורים כיום. בעצם, כל כך התרגלנו לכך שעל כל קיפוח קטן שובתים, עד שגם נשק זה איבד רבות מכוחו. וכך אנו מוצאים את עצמנו, פעמים רבות, מפסידים הון עתק בשביתות במשק וימי לימודים בשביתות המורים, ובדרך כלל בטווח הארוך הבעיה כמעט ולא נפתרת.
חז"ל במסכת סנהדרין נתנו לנו כלי נהדר לפתרון סכסוכים: 'זבל"א' - "זה בורר לו אחד". כלומר, כל צד בוחר בורר אחד מטעמו, ושני הבוררים המוסכמים בוררים בורר שלישי מוסכם נוסף והצדדים מתחייבים לקבל כל הכרעה של הבורריםאם כן, מה לעשות? איך בכל זאת נשנה את המציאות המרה?
חז"ל במסכת סנהדרין נתנו לנו כלי נהדר לפתרון סכסוכים: 'זבל"א' - "זה בורר לו אחד". כלומר, כל צד בוחר בורר אחד מטעמו, ושני הבוררים המוסכמים בוררים בורר שלישי מוסכם נוסף (אינני נכנס כאן לשיטות הראשונים השונות בהסבר זבל"א, העיקר הוא העיקרון).
אם היינו משכילים לבנות כך את מערך פתרון הסכסוכים במשק, היינו חוסכים: כעס, ממון ונזקים רבים נוספים, ומגיעים לפתרונות יותר מאוזנים, צודקים וברי קיימא. גם מערכת החינוך הייתה מרוויחה כך הרבה יותר מאשר על ידי שביתה.
המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".