לפני חודשים אחדים, לראשונה מאז "מלחמת יום הכיפורים", העניק צה"ל את אות העוז, אחד העיטורים הגבוהים ביותר בצבא. האות הנדיר הוענק אחרי מותו לסא"ל רועי קליין הי"ד מעלי שבהרי אפרים. רועי, סגן מפקד גדוד 51 בגולני, התפרסם בכך שהציל את חייליו על ידי שקפץ על רימון שהטילו מחבלי החיזבאללה, וכך נהרג.
האבסורד המזוויע הזה, השערורייה הבלתי נסבלת, התגלתה ממש ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. משרד הביטחון טען בציניות מדהימה כי "חוק הנצחת החייל לא חל ביו"ש"
אבל את העיטור הזה לא יוכלו רעייתו שרה, האלמנה הטריה, ולא ילדיו הפעוטים, גלעד ויואב, להציג בביתם, לא בחדר הזיכרון שיבנה ביישוב, לא בספריה ולא באנדרטה, כשזו תיבנה לזכר קליין הי"ד ועוד רבים-רבים מחבריו לישוב שנפלו ב"מלחמת לבנון השנייה" ועוד רבים לפניה. כלומר, הם יוכלו לבנות מה שירצו, אבל משרד הביטחון לא ישים פרוטה כי הם מתנחלים.
גם שכניהם לישוב, משה וטובה מרחביה, לא יוכלו להנציח את זכר בנם היקר, עמיחי, שנהרג אף הוא בקרב הקשה בבינת ג'ביל: לא בגן שעשועים, לא בבית כנסת, לא במעון לקשישים ולא במשחקיה לילדי מצוקה. כלומר, הם יוכלו לבנות הכל אבל רק מכספם. משרד הביטחון לא יעניק להם כלום, כי הם מתנחלים.
גם לבנה ביטון מיקיר שבשומרון לא תוכל לזכור את בנה אורי שנהרג לפני כעשר שנים בקרב עם מחבלים בלבנון: לא לבנות פינת ישיבה לזכרו, לא להציב לוח זיכרון, לא להקים ישיבה ולא קרן מלגות לסטודנטים. כלומר, היא ודאי תוכל אבל הכל מכספה שלה, ללא השתתפות של פרוטה ממשלתית כי היא מתנחלת.
גם במכמש שבהרי בנימין לא יוכלו גבריאלה גרינפלד וילדיה, רעיה ורון, להנציח את האבא, יהודה בן ה-27 שנהרג מפצצת מרגמה בכפר גלעדי במלחמה האחרונה. כלומר הם יוכלו, אבל המדינה שידעה היטב לגייס אותו לא תשים שקל.
האבסורד המזוויע הזה, השערורייה הבלתי נסבלת, התגלתה ממש ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. משרד הביטחון טען בציניות מדהימה כי "חוק הנצחת החייל לא חל ביו"ש".
משרד הביטחון ידע היטב איך לגייס את המתנחלים ובניהם לשירות סדיר ומילואים, לקצונה ביחידות החי"ר ובסיירות שהרי כמעט 50% בקורס קצינים הם חובשי כיפות סרוגות
מיד כשהתגלתה החרפה הרגשתי פשוט צורך נפשי עמוק לתיקון העוול הנורא. הגשתי הצעת חוק שתאמר מפורשות כי חוק הנצחת החייל יחול גם ביהודה ובשומרון. כמעט תמיד חקיקה חדשה או מתקנת באה להסיר עוול או רשלנות, שכחה או אי – הקפדה, אבל הממשלה לא הסכימה. היא טענה שאכן העוול הוא משווע, האפליה הנוראה בין דם לדם זועקת לשמים, אבל היא מעוניינת לקבוע את התיקון בתקנות פנימיות וללא צורך בחקיקה. מתוך היכרותי את המערכת השלטונית, ידעתי שללא "חרב החקיקה" מעל, שום דבר לא יזוז. הצעתי לממשלה לתמוך בהצעת החוק שכן גם הם מודים שהמעוות דורש תיקון מיידי. המדינה סירבה, והשבוע נפלה הצעת החוק במליאת הכנסת.
משרד הביטחון ידע היטב איך לגייס את המתנחלים ובניהם לשירות סדיר ומילואים, לקצונה ביחידות החי"ר ובסיירות שהרי כמעט 50% בקורס קצינים הם חובשי כיפות סרוגות. אבל, משרד הביטחון משתמש וזורק. לדידם של חברי הכנסת מהקואליציה, אחרי שנהרג החייל המתנחל הוא איננו כאחיו הלוחם המתגורר בתוך מדינת ישראל.
במקרה הזה, גם לאחר שיתוקן העוול על ידי חוק צבאי והמדינה טוענת שזאת מטרתה, תישאר בפה תחושה קשה של חמיצות.