התנהגותם של אוהדי בית"ר ירושלים ששרקו בוז וקראו קריאות גנאי בשעה שנתבקשו לדקה דומייה לזכר יצחק רבין, אכן ראויה לגינוי אבל לא להיסטריה בולשביקית כזו של בושה וקללות. עוד מעט תשלחו אותם, כאויבי העם, לחינוך מחדש באיזה גולאג.



באופן כללי ימי רבין השנה התאפיינו בתחושה של היסטריה חסרת פרופורציות. כלי תקשורת שהם רציניים ומאופקים בדרך כלל, הובילו את החיטוט הציבורי האובססיבי בהריון של לריסה טרימבובלר

באופן כללי ימי רבין השנה התאפיינו בתחושה של היסטריה חסרת פרופורציות. כלי תקשורת שהם רציניים ומאופקים בדרך כלל, הובילו את החיטוט הציבורי האובססיבי בהריון של לריסה טרימבובלר ("האישה המפלצתית הזו", כך דיווח אהרלה ברנע מהכיכר. כאילו הוא רואה שם במו עיניו את הדרקון יורק אש). עיתונאים מהוגנים ורציונאליים שפכו חרפות וגידופים וקללות על ראשו של תינוק שזה עתה נולד, והבטיחו לו חיים איומים וטיפולים פסיכולוגיים יקרים "על חשבוננו". יובל רבין קרא לסכל "בשם הדמוקרטיה" החלטה של בית משפט, וצעירי המפלגה אכן נענו לקריאתו והכריזו שהם יוצאים "לחסום בגופם". את מה בעצם? תגידו, אתם לא מרגישים שיצאתם מאיפוס?

מכל שלל תיאוריות הקונספירציה ששמעתי עד כה בקשר לרצח רבין, אף אחת לא נשמעה הזויה יותר מן הטענה שנכתבה בכל הרצינות וכובד הראש כאילו בני "המשפחה המפלצתית" עשו בכוונה שהברית תיערך בדיוק בארבעה בנובמבר. "הם הצליחו", כתב עיתון אחד בכותרת מוטרפת. ובעיתון אחר ראיתי קריקטורה של לריסה מחזיקה את התינוק ומתקשרת למערכת של ספר גינס. כאילו הגברת שהצליחה ללדת למרות כל הקללות והפולסא דנורא שעשו לה אנשי שמאל ידועי שם, ועוד התעקשה לעשות ברית מילה לתינוק המכושף שלה, אכן השיגה איזה שיא עולמי מבחיל של משהו.

קונספירציה עולמית

עיתונאי ותיק מאוד, מבכירי הבכירים של התקשורת הישראלית, הציע בכל הרצינות שמול החוצפה חסרת הבושה של הרעיון למול את הילד דווקא ביום הזה, מפקד השב"ס יארגן איזה מכשול ביורוקראטי שיכריח את משפחת עמיר לדחות את הברית ביממה כדי שיעשו את הברית ב-5 בנובמבר. אני מניח שהוא יודע שברית עושים ביום השמיני, ולא דוחים אותה בשום מצב גם אם היום השמיני חל ביום כיפור. אבל אני מתחיל להאמין שאילו היה הארבעה בנובמבר חל ביום כיפור, הוא היה מציע לדחות את יום כיפור.



אז לשוחרי הז'אנר של קונספירציית המפלצות יש לי בשורות רעות לקראת השנה הבאה: בעזרת כישופיה חובקי העולם, הצליחה המכשפה טרימבובלר לארגן את העניינים כך שבארבעה בנובמבר, ממש בו ביום, ייערכו הבחירות לנשיאות בארה"ב

אז לשוחרי הז'אנר של קונספירציית המפלצות יש לי בשורות רעות לקראת השנה הבאה: בעזרת כישופיה חובקי העולם, הצליחה המכשפה טרימבובלר לארגן את העניינים כך שבארבעה בנובמבר, ממש בו ביום, ייערכו הבחירות לנשיאות בארה"ב. בזמן שאנחנו פה נעמוד בכיכר עם כל האמנים ונדליק נרות, הם יפריחו להם בלונים וישירו את השירים הטיפשיים שלהם. צריך כבר להפעיל את מפקד השב"ס וראש השב"כ כדי לסכל את החוצפה הזו בעוד מועד. ואם זה לא יועיל לשלוח את צעירי המפלגה לוושינגטון כדי שלמען הדמוקרטיה ימנעו בגופם את קיום הבחירות האלה.

ועכשיו, בואו נחזור לפרופורציות. אוהדי בית"ר ראויים למידה לא קטנה של גינוי, אבל גם לכך שמלבד הגינוי נפיק גם איזה לקח מועיל ואולי אפילו ננסה להקשיב. אפשר להניח במידה רבה של ודאות שזה לא היה קורה אילו היה יום זיכרון אחד וממלכתי, ואילו המשחק היה נערך דווקא ביום הזה. אבל המשחק הזה נערך כשבועיים אחרי יום הזיכרון, ואלה היו שבועיים של יום זיכרון בלתי נגמר והם נשמעו כמו יללת סירנות בלתי פוסקת של צופרים שהתקלקלו. האוהדים הפרועים הביעו אומנם בצורה גסה ולא נסלחת, טרוניה אמיתית הראויה להישמע.

תנו לשמש

כפילות התאריכים, העברי והלועזי, יוצרת מצב שהופך את זיכרון רבין למשהו שבאמת נמאס. אף אחד לא רוצה להשכיח את הרצח ולעבור עליו לסדר היום, גם לא אוהדי בית"ר. אבל הרושם הוא שאנשי המחנה של יצחק רבין, המבקשים בצדק לעמוד על משמר הזיכרון, איבדו את חוכמת המידה הנכונה. חיטוט מתמשך ומוגזם בפצע, רק מוציא ממנו מוגלה ומוזיל את הזיכרון. גם על אב משפחה וגם על בן יקיר לא יושבים שבעה כל שנה מחדש. בשנה הראשונה יש שבעה, יש שלושים, ויש מנהגי אבלות שניים עשר חודש. בשנים שלאחר מכן יום הזיכרון הוא אחד, צום גדליה הוא יום אחד, יום הזיכרון לשואה הוא יום אחד, ואפילו תשעה באב לא נמשך מעבר ליממה.

.



כפילות התאריכים העברי והלועזי יוצרת מצב שהופך את זיכרון רבין למשהו שבאמת נמאס. אף אחד לא רוצה להשכיח את הרצח ולעבור עליו לסדר היום, גם לא אוהדי בית"ר

די, שאגו אוהדי בית"ר, הגזמתם. היה יום זיכרון אחד, היה יום זיכרון שני, והיו כל הימים שבין שניהם. עכשיו מספיק. תנו לשמש לעלות, הניחו להולכים, ותתחילו את המשחק. על צורת הצעקה לא צריך לסלוח, אבל לתוכן שלה צריך להקשיב למען הדמוקרטיה.

המדינה עשתה נכון כאשר קבעה את יום הזיכרון הממלכתי על פי התאריך העברי, כי כך נהוג בכל עניין ממלכתי. אבל אם אנשי השמאל לא יכולים בשום אופן לוותר על התאריך הלועזי, המדינה צריכה לוותר להם. צריך לשנות את החוק ולבטל את יום י"ב בחשוון. יש לקבוע את היום הממלכתי לארבעה בנובמבר. עקרון התאריך העברי חשוב, אבל חשוב ממנו העיקרון של יום זיכרון אחד, ממוקד, כואב וחולף.