מדינת ישראל צריכה לנהוג בדיוק כפי שכל מדינה אחרת בעולם הייתה נוהגת, אם תושביה היו נתונים למתקפה רצחנית ושיטתית כמו תושבינו בנגב המערבי.





אין להתפלא על זעקת אנשי השמאל שכן תגובתם הפאבלובית האוטומטית היא תמיד נגד כל פגיעה בפלסטינים "האומללים והמסכנים", וכמובן שאין צורך להתפלא על תגובת מזכ"ל האו"ם המייצג כידוע ארגון ציוני ידוע

ביום 29.10.07 פורסם בעיתונות כי היועץ המשפטי לממשלה איננו מתיר לממשלת ישראל לבצע את החלטת שר הביטחון לקצץ במעבר הדלקים לעזה ולהחשיך את עזה.  בהודעתו למערכת הביטחון קבע היועץ המשפטי לממשלה כי יש לשקול שוב, האם להחשיך את רצועת עזה בתגובה לירי הקסאם.

כזכור, החליט שר הביטחון, אהוד ברק, לפגוע בדרך זו ברשות הפלסטינית בתגובה לירי הקסאמים הבלתי פוסק מרצועת עזה לכיוון ישובי הנגב המערבי בכלל והעיר שדרות בפרט. אין להתפלא על זעקת אנשי השמאל שכן תגובתם הפאבלובית האוטומטית היא תמיד נגד כל פגיעה בפלסטינים "האומללים והמסכנים", וכמובן שאין צורך להתפלא על תגובת מזכ"ל האו"ם המייצג כידוע ארגון ציוני ידוע. אך תמיהה רבה יש לי על תגובתו והודעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

היועץ המשפטי לממשלה,כשמו כן הוא, איננו רשאי לדעתי להורות לממשלה כיצד זו תפעל בזמן מלחמה, ולאלו שעדיין אינם מבינים זאת הרי שמדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה ברור עם הרשות הפלסטינית בעזה. תפקידו של היועץ המשפטי הוא לייעץ לממשלה בלבד. וכמו בכל ייעוץ, אין חובה לקבל את הייעוץ. אבל היועץ המשפטי לא נהג כך. הוא הורה שלא לבצע את החלטת שר הביטחון. נכון שמבחינה פורמאלית לא הוכרז מצב מלחמה עם הרשות הפלסטינית, אך למי שזכרונו איננו קצר הרי שגם בקיץ 2006 לא הכריזה הממשלה על מצב מלחמה עם לבנון, למרות שלכל מי שעיניו בראשו היה ברור שזהו המצב האמיתי.

היועץ המשפטי כנראה לא ראה לנגד עיניו את אפשרויות הפעולה האחרות העומדות בפני ממשלת ישראל במצב הנוכחי. אפשרות אחת היא לנקוט בשיטה של כניסת כוחות צה"ל רבים לרצועה, תוך לחימה בתנאים קשים אשר תביא בהכרח לאבידות לא מעטות, בלשון המעטה, משני הצדדים. ברור לחלוטין שבמצב כזה תהיה פגיעה מרובה באזרחים שכן הכוחות המזוינים של הרשות הפלסטינית נוהגים תדיר לפעול מתוך האוכלוסייה האזרחית שלה.



הדרך בה בחר שר הביטחון היא הדרך הנכונה והפוגעת בצורה הפחותה ביותר, תוך הסיכון הנמוך ביותר לאזרחי הרשות הפלסטינית

האפשרות השנייה היא לנקוט את אותם צעדים אותם נקטה נאט"ו ביוגוסלביה, דהיינו הפצצת שטח הרשות באופן שיטתי עד לנפילת השלטון החמאסי על כנופיותיו . דרך בה ברור כי מספר הנפגעים בקרב האוכלוסייה האזרחית יהיה רב, אולם במקרה כזה אולי נחסוך בפגיעה בחיילינו.

האפשרות השלישית העומדת בפני הממשלה היא כמובן לקבל את עמדת השמאל והעולם הצבוע, ולא לעשות דבר נגד  הרשות אשר בעצמה פועלת בניגוד לחוק הבינלאומי, ומפגיזה באורח שיטתי ריכוזי אוכלוסיה ישראלית.

שר הביטחון בחר באפשרות הרביעית, והיא פגיעה באספקת הדלק והחשמל של תושבי הרשות אשר רובם ככולם תומכים במעשי ממשלתם הנפשעת. הדרך בה בחר שר הביטחון היא הדרך הנכונה והפוגעת בצורה הפחותה ביותר, תוך הסיכון הנמוך ביותר לאזרחי הרשות הפלסטינית.

והנה קובע היועץ המשפטי כי אין לפעול בדרך זו. האם מישהו שמע את היועץ המשפטי של ממשלת ארה"ב (התובע הכללי), קובע כי ארה"ב איננה יכולה להחזיק מחנה מעצר בגוואנטאנמו? שם, על פי הדיווחים, מוחזקים אלפי עצירים ללא משפט. האם מישהו שמע שיועץ המשפטי של אחת ממדינות נאט"ו קובע כי אין להפציץ את סרייבו בשל הפגיעה הנוראית באזרחים חפים מפשע? (אז גם לא שמענו את מזכ"ל האו"ם, משום מה).



אם תושבי הנגב המערבי ושדרות אינם יכולים לחיות חיים נורמאליים גם תושבי עזה לא יוכלו לזכות לפריבילגיה זו. כך צריך לנהוג, בדיוק כפי שכל מדינה אחרת בעולם הייתה נוהגת אם תושביה היו נתונים למתקפה רצחנית ושיטתית כמו תושבינו בנגב המערבי

אדוני היועץ המשפטי, מדינה איננה יכולה להילחם עם ידיים קשורות מאחורי הגב. כל הארגונים בעלי השמות השונים והמשונים ברשות הפלסטינית מכווני ממשלת החמאס. כאשר החמאס ירצה, לא יעוף שום קסאם לנגב המערבי. אולם כדי שזה יהיה המצב, רשאית וחייבת מדינת ישראל לקחת את גורלה בידה ולפעול. מסתבר ששר הביטחון עשה כנראה טוב יותר את שיעורי הבית שלו, ולכן בחר מכל האפשרויות שעמדו בפניו באפשרות המידתית ביותר, ולכן לך כיועץ אסור היה להתערב.

מדינה הנמצאת במצב מלחמה רשאית לפעול בכל דרך כדי להגן על גבולותיה הריבוניים ועל אזרחיה, תוך שמירה ככל האפשר על החוק הבינלאומי. אי אפשר לדרוש מישראל שלא לפגוע באזרחיה של הרשות הנלחמת בה, כאשר הכוחות המזוינים של אותה רשות פועלים באופן שיטתי ואכזרי אך ורק נגד אוכלוסיה יהודית אזרחית. אם תושבי הנגב המערבי ושדרות אינם יכולים לחיות חיים נורמאליים גם תושבי עזה לא יוכלו לזכות לפריבילגיה זו. כך צריך לנהוג, בדיוק כפי שכל מדינה אחרת בעולם הייתה נוהגת אם תושביה היו נתונים למתקפה רצחנית ושיטתית כמו תושבינו בנגב המערבי.