שבוע שעבר פורסמה כתבה בעיתונות על כך ש-3,000 תושבים עזבו את העיר שדרות בזמן האחרון.
מדינת ישראל לא השכילה להבין שטרור מנצחים בכוח, במאבק אלים וקשה שלא נראה טוב בערוצי הטלוויזיה והוא לא מתקבל בהבנה בכלל בזירה הבינלאומית
אפשר להתווכח על המספרים כמה עזבו בדיוק, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות. בשדרות יותר ויותר אנשים עוזבים את העיר. מיום ליום צצים עוד ועוד שלטים שמבשרים על עוד בית שעומד למכירה, וכנראה שהמגמה הזאת רק תמשיך ותגדל במידה ששוב האזור יתחמם מחדש.
מדינת ישראל לא השכילה להבין שטרור מנצחים בכוח, במאבק אלים וקשה שלא נראה טוב בערוצי הטלוויזיה והוא לא מתקבל בהבנה בכלל בזירה הבינלאומית. אבל, אם אנחנו רוצים שהעיר הזאת תמשיך להתקיים, ולא רק ברמת ההישרדות אלא שיהיו בה סימני חיים בריאים של עיר מתפקדת שצומחת ובונה את עצמה, אזי המהלך הצבאי בעזה הוא מחויב המציאות.
מדינת ישראל אומנם השקיעה הרבה כספים בשדרות: ישנם הטבות במיסים, ומדינת ישראל התחייבה לבנות בתי ספר חדשים בשדרות ( אחרי לחץ משפטי ותקשורתי בעקבות המאבק של ועד ההורים העירוני והמטה לביטחון שדרות), אבל כך לא מנצחים את הטרור. ההקלות במיסים, המיגון בבתי הספר וכל ההטבות האחרות חשובים כמו אוויר לנשימה, אבל זה לא יפתור את הבעיה. תושבי שדרות מעדיפים לקבל את חייהם בחזרה מאשר את ההטבות במיסים.
מדינת ישראל למעשה צריכה לפעול בשלושה דרכים:
1. חיסול תשתיות הטרור ופגיעה אנושה בפושעי המלחמה בעזה שעושים ככל העולה על רוחם. מיגור שלטון החמאס זו פעולה שתטיב לא רק לנו כישראלים, אלא גם לפלסטינאים שרבים מהם נרצחים מדי יום על ידי שלטון הטרור הזה.
2. תמיכה כלכלית וסיוע לעיר שדרות וישובי עוטף עזה. זה אומר: מיגון בבתי הספר, הקלות במיסים, תמיכה בבעלי העסקים ועזרה וסיוע לכל אותם מאות אנשים שנפגעו וניזוקו מטרור הטילים.
3. זה אולי לא כל כך פופולארי בתקופתנו ה"נאורה והמתקדמת" לומר דברים כאלה, אבל ישנם ערכים שהיו אבני יסוד בציונות ומשום מה במשך הזמן נעלמו ואינם. אני מדבר על חלוציות: על הליכה בראש המחנה, ועל התיישבות במקומות שחייבים עכשיו להימצא בהם לטובת העם והמדינה (סליחה על העודף ציוניות לרגע). מדינת ישראל צריכה לקרוא לאזרחיה לבוא ולגור בשדרות דווקא עכשיו. שדרות צריכה אנשים שיוכלו להחזיק מעמד מול הרוחות הסוערות שמאיימות לערער את האחיזה שלנו בארץ.
מדינת ישראל לא מקיימת את שלושת התנאים הללו, ולכן התוצאה שלאט - לאט שדרות הולכת ודועכת.
בוודאי שאם מדינת ישראל הייתה מרימה את הפרויקט הזה, מצבה של שדרות היה משתפר מאוד. אבל משום מה הממשלה עסוקה בשאלה אם מותר להחשיך את עזה או לא
הרבה תושבים משדרות שהיוו את השדרה הכלכלית האמידה של העיר, עזבו אותה. הרבה אנשים שיכולים להרשות לעצמם לעזוב, מעדיפים לגדל את ילדיהם הרחק מאימת הקאסם.
לצערנו, מדינת ישראל לא משאירה לנו ברירה ואנחנו נאלצים לעשות את עבודתה. המטה לביטחון שדרות יצר קשר עם עשרות משפחות מכל רחבי הארץ שמעוניינות לגור בשדרות, לסייע ולחזק את שאר התושבים שנאנקים תחת מטחי הקאסמים. אין לנו את הכלים והכוחות שיש למדינת ישראל, אבל העובדות בשטח מדברות וישנה היענות לקריאה שלנו, מעבר של משפחות לעיר שדרות.
בוודאי שאם מדינת ישראל הייתה מרימה את הפרויקט הזה, מצבה של שדרות היה משתפר מאוד. אבל משום מה הממשלה עסוקה בשאלה אם מותר להחשיך את עזה או לא, כאשר תושבי שדרות ממשיכים להיות בשר תותחים ובני ערובה לטרור הטילים מרצועת עזה.