דמוקרטיה גזענית

עצרתי במרחק קצר מהג'יפ הצבאי שעמד בסמוך למחסום הכניסה לרמאללה. באתי מבית – אל, ויצאתי מהרכב כדי להוריד שלט בחירות שעבר זמנו. קצין בדרגת סרן, חבוש קסדה ושכפ"ץ ניגש אלי. הושטתי את ידי, בירכתי אותו לשלום והוספתי: "הכל בסדר?". "כן", הוא ענה והמשיך: "מה אתה עושה פה?". חייכתי ואמרתי: "אני מטייל. אני גר כאן". הוא הישיר בי מבט מוזר קצת ושאל: "למה עצרת כאן?". "תגיד", שאלתי, "גם בתל אביב אתה שואל כל נהג למה הוא עוצר?", ופשוט התעלמתי מהשאלה. אני מקווה שהדיקטטורה השלטונית תרשה לי להמשיך לנשום אוויר בכלל, וחופשי בפרט.

אין ספק שהמתנחלים, בהגדרה רחבה הכוללת את הציבור הדתי, הלאומי וגם את הימין סתם נמצאים במישור שונה של התייחסות מסתם ישראלי

אין ספק שהמתנחלים, בהגדרה רחבה הכוללת את הציבור הדתי, הלאומי וגם את הימין סתם נמצאים במישור שונה של התייחסות מסתם ישראלי. הכללים הדמוקרטיים של שוויון ושל אחווה אינם תקפים כשמדובר במי שאינו חושב ופועל כמו השלטון, ובעיקר כמו עדת הצבועים ואנשי התקשורת המקיפים אותו ומגבים אותו בכל דבר. חופש העיסוק או חופש הדיבור, זכויות הפרט ויתר סממני המשטר הדמוקרטי הטהור אינם חלים על הציבור הזה. ולהלן מאזן קצר, פרי התקופה האחרונה בלבד:

מג'אדלה, השר הערבי הראשון והיחיד בממשלת ישראל, הבהיר שבהתנגשות בין מצוות הדת לחוקי המדינה הוא יעדיף את הדת. הצהרה זו עברה בקול דממה. שהרי לא מדובר בדתיים פונדמנטאליסטים מבית היוצר הישיבתי שאינם מבינים מה היא דמוקרטיה, ומה זה יחסי דת ומדינה? גם לא מדובר בכאלה המוחים על גירוש יהודים מבתיהם, על מפגינים או אפילו נוסעים אל ההפגנה, וגם לא על מחאות נגד בית המשפט העליון, חילולי שבת או חילולי קברים. ורק חבל שאותו שר לא פירט מה הוא יעשה למי שחיללה את כבוד המשפחה או מי שיש לנקום בו על מעשה שאירע לפני כמה עשורי שנים. שיטות הענישה שלו רחוקות מאוד אפילו מאלו של הדיקטטורה השיפוטית שבמחוזותינו.

הדמוקרטיה הזו גם מתעלמת מפוגרום ביהודים תושבי פקיעין כשרק נס מנע את שחיטתם בגין סתם מגורים שלווים במקום, כזכותו של אזרח במדינתו. אבל בשם אותה דמוקרטיה ניתן למנוע מיהודים להתיישב בחברון או בכפר השילוח, ובמקביל לישב ערבים בקציר או ברחבי הנגב והגליל. 





הדמוקרטיה הזו גם מתעלמת מפוגרום ביהודים תושבי פקיעין כשרק נס מנע את שחיטתם בגין סתם מגורים שלווים במקום, כזכותו של אזרח במדינתו

אותה דמוקרטיה גם מגנה שימוש בשוטרים לאכיפת חוק ולמעצר עבריינים בפקיעין, אבל מתירה גירוש אזרחים בכוח על ידי שוטרים אחרים, הריסת ביתה של אלמנה וגירושה עם ילדיה לאמצע הרחוב בלילה ירושלמי קר,  לאחר שאבי המשפחה נרצח בידי שכנים ערבים. אותה דמוקרטיה דורשת מעצר עבריינים רק באמצעות הידברות עם נכבדים ערבים, אבל היא מתפרצת לישיבות, נכנסת לבתים באמצע הלילה ואינה חולמת להיעזר בנכבדים יהודים, רבנים או פרנסי ציבור אחרים.

אכן, המאזן נראה רע מאוד כשרושמים את פרטיו. לגרוסמן, סופר איש שמאל, מותר לקבל פרס יקר ולסרב ללחוץ במעמד החגיגי את ידו של ראש הממשלה ושל נשיאת בית המשפט העליון, אבל לחייל דיין שהוא ימני, דתי ומתנחל אסור לסרב ללחוץ את יד הרמטכ"ל שפגע קשות בו, במשפחתו ובחבריו. מובן שנשלל ממנו מענק ההצטיינות החיילית שלו בסך 1,500 דולרים, ואולי עקב הסכום הפעוט יחסית לגרוסמן שקיבל ללא ערעור, כ- 100 אלף דולר.

לאוהדי בית"ר יש לסתום את הפה הדמוקרטי שלהם. זכות הדיבור החופשי שמורה לאקדמאים, לאנשי תקשורת ולעוכרי ישראל באשר הם, רק לאליטות השבעות והשולטות, וכן גם למקבלי משכורת מכספי משלם המיסים הישראלי ולא לסתם אזרחים. ואני עדיין מתקשה להבין איך ניתן להטיל עונש במדינה דמוקרטית על צעקות בוז, ואיך מערכת המשפט אינה מרגישה בושה בפסק דין כזה?

נמשיך, וכאמור רק באירועי הימים האחרונים:





נראה שהדמוקרטיה הישראלית נהייתה לסלקטיבית מאוד, ונדמה שנוצר דגם חדש של דמוקרטיה גזענית זו שחוקיה שונים על פי הנפשות המעורבות

המדינה אינה מאפשרת הנצחה לחיילים ביהודה ושומרון. מותר לחייל לגדול ולהתחנך שם להקרבה, מותר לו אפילו למות שם למען מולדתו אבל אסור למולדתו זו להודות לו ולהנציח את גבורתו ואותו, גם אם יש כאן מסר חינוכי לדורות הבאים. ואחר כך תוהים על אובדן המוטיבציה של הצעירים להתגייס. יש גם התעלמות מביזוי חללי צה"ל. אבל, ביום הזיכרון יצאו בלשי התקשורת לבדוק אם עמידת הדום של אזרחים בישראל מספיק מתוחה בעת הצפירה כדי להאשימם בביזוי חללי צה"ל. אזרחים יהודים דתיים, כמובן.

ואנו מגיעים גם לצומח. אפילו כאן הדמוקרטיה סלקטיבית. עצי זית שנמצאו גזומים הפכו לכתב אישום נגד חלוצי ישראל המיישבים את הארץ. טרם נמצא, ולו אחד, שעשה זאת. בעוד שיש חשדות כבדים נגד אנשי שמאל שהם הפוגעים בעצים כפרובוקציה. והנה, ערבים וחבריהם בשמאל העולמי עוקרים עצים של מטעים יהודיים בדולב (נכון, ביו"ש), והמשטרה והצבא מגלים עצלות מפליאה באיתור הפושעים וכליאתם.



נראה שהדמוקרטיה הישראלית נהייתה לסלקטיבית מאוד, ונדמה שנוצר דגם חדש של דמוקרטיה גזענית זו שחוקיה שונים על פי הנפשות המעורבות. ואולי זה נושא לשר המשפטים או לעבודת מחקר משמעותית שהרי דבר אחד ודאי, היא מובילה לכאוס ולאסון חס וחלילה.