אין עיקר תקנת קריאה פומבית בתורה בשבתות כדי לשמוע את המילים הכתובות, בלי לשים לב למשמעותן. אלא עיקר מצוות "פרשת השבוע" היא כדי שנתחנך ונלמד מה עלינו לתקן. אין די בזה שנתרגש כל שנה מהעלילה המרתקת של חטא מכירת יוסף על ידי אחיו והעונש הבא עליהם בגללו, אלא עלינו לחשוב היטב אם אין גם אנו חוזרים על חטא מחפיר זה גם בימינו ובארצנו.
מפורסם באומה כי הסיבה הראשית לחורבן בית המקדש היא "שנאת חינם" (יומא ט', ע"ב). אבל למה נבחר רק בנימין שהמקדש ייבנה בנחלה המיועדת לו? 
מהר"י אברבנאל דוגל בהבנת פשוטו של מקרא. מה גרם לאבותינו לסבול בגלות מצרים בעינוי קשה? הוא מציין ב"זבח פסח" (פירושו להגדה של פסח) שהכל בא עלינו מפני מכירת יוסף שהרי יוסף נמכר למצרים, ומשם עלה לשלטון. אחר כך באו לשם בני משפחתו, ושוב לא נתנו להם לצאת משם. לומדים אנו מזה מה היא חומרת העבירה של "שנאת חינם".
מפורסם באומה כי הסיבה הראשית לחורבן בית המקדש היא "שנאת חינם" (יומא ט', ע"ב). אבל למה נבחר רק בנימין שהמקדש ייבנה בנחלה המיועדת לו? אמרו חז"ל (ספרי, ברכה, סוף י"ב, ע"ע בראשית רבה צ"ט, א') כי לא השתתף במכירת יוסף. ולמה קופח חלקו של יהודה, אביר האחים, שהרי נחלתו סמוכה וכמעט זכה שההיכל ייבנה באחוזתו? מפני רפיון מעשיו שלא הציל את יוסף, והמברך את הבוצע הרי זה חוטא ("משך חכמה", ויקרא ט"ז, ל'. ד"ה כי אתה סלחן לישראל; ע"פ סנהדרין ו', ע"ב). ושם נימקו חז"ל את הסיבה מדוע נפסלו האחים: "איני מתמלא עליהם רחמים, [כשם] שלא היו מרחמים על אחיהם".
אבל יש לחקור, כלום שנאו האחים את יוסף "שנאת חינם"? הרי הם שנאו מחמת סיבה. וא היה בעל לשון הרע כמו שכתוב:"ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", כמפורש ברש"י (על פי ירושלמי פאה א', א') מה אמר עליהם. ואף על פי שוודאי כיוון לטובה כדי שאביו יוכיח אותם, בכל זאת הוא היה צריך להקדים ולדבר איתם. וחטא לשון הרע שקול נגד עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכת דמים (ערכין ט"ו, ע"ב) ולפי דעתם שהוא עבריין הם צדקו במה ששנאו אותו?
אבל יש לחקור, כלום שנאו האחים את יוסף "שנאת חינם"? הרי הם שנאו מחמת סיבה. וא היה בעל לשון הרע כמו שכתוב:"ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", כמפורש ברש"י (על פי ירושלמי פאה א', א') מה אמר עליהםאלא כאן עלינו ללמוד חילוק נפלא שכתב הרמב"ם (פירוש המשנה, סוף סנהדרין, בסוף י"ג היסודות, במהד' הגר"י קאפח, עמ' קמ"ה): כי המאמין בי"ג היסודות "הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהוב אותו ולחמול עליו וכו' באהבה ואחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאוותו והתגברות יצרו הרע וכו'. אבל כאשר יפקפק אדם באלו היסודות, הרי יצא מן כלל [ישראל] וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וחובה לשנאותו, ועליו נאמר 'הרי משנאיך ה' אשנא'". עד כאן לשונו. [ולא מצאתי שום ראשון שחלק עליו בזה].
כל שנאה אחרת שאינה נכללת בשנאת המינים והאפיקורסים כנ"ל, היא "שנאת חינם", והוא עוון גדול המביא גלות מצרים וחורבן בית המקדש. "וכל דור שאינו נבנה [בית המקדש] בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו" (ירושלמי, יומא א', א'). מה פירוש? כי הקב"ה בוודאי רוצה שוב להקים את בית בחירתו, אלא חטא שנאת חינם מעכב. בני אותו הדור, הם הם שמחריבים את המקדש.
וכך לשון החיד"א: "שנאה נמשכת מהגאוה. ולא נחרב ביהמ"ק השני אע"פ שהיה בהם תורה ומצוות (יומא ט:), אלא מפני שנאת חנם. ועדיין פרצה זו בינינו. ואיך ייתכן שנזכה לגאולה כל עוד שהסיבה שבעבורה נחרב הבית, שהיא שנאת חנם, עדיין מרקדת בינינו?" (לב דוד, פרק ט"ז).
ואיך זה ניכר בדורנו? עיתון דתי מסוים המורגל בהשמצת הזולת ודברי שטנה, רגיל לכתוב אודות "ציבור הדלי"ם". פענוח ראשי התיבות ידוע. הכוונה "דתיים לאומיים". כלום חסר לעיתון מקום לכתוב את השם המלא? אלא כוונה זדונית יש רצון לכתבים ולמערכת לבזות ציבור זה. ותמיהה לנו על "וועדת הרבנים" המשגחת על תוכן העיתון, לאן נעלם מהם עוון "המכנה שם לחברו"? עיין עונש חטא זה בבבא מציעא (נ"ח, ע"ב). ציבור מסוים מכנה בבוז כל "ציוני דתי" בשם "מזרח'ניק" וכמעט שומעים שריקת הזעם בעת ההיגוי. הדבר בלט במיוחד ב"דיל" מכוער שעשו לאחרונה עסקני דגל התורה וש"ס בוועדה לבחירת דיינים, כדי למנוע כניסת "כיפות סרוגות" לתפקיד. הרומים כבשו עמים על ידי תכסיס של "הפְרֵד ומשול". כך בכיתתיות הזאת אנו נופלים שדוּדים לפני המפלגות שהן שונאי התורה.
ואיך זה ניכר בדורנו? עיתון דתי מסוים המורגל בהשמצת הזולת ודברי שטנה, רגיל לכתוב אודות "ציבור הדלי"ם". פענוח ראשי התיבות ידועעוד בעיה כאובה בימינו היא יחס חלק מציבור מסוים המכנה לבני עדות המזרח "פרֶנק", ביטוי עלבון המבוטא בשריקת בוז כנ"ל. מסונף לזה ש"אנשי החינוך" של ציבור המתנשאים קבעו לעצמם אחוז מסוים כמה מבני עדות המזרח אפשר להם לקבל ללימוד בישיבות הגדולות האשכנזיות, לסמינרים ול"חדרים". אומרים לנו שהרבנים החשובים שבדור הם שקבעו להם שיעור שלא יעלה על שלושים אחוז. תמוה הדבר איך בכלל עושים הבחנה בין אלו לאלו? כלום אין בזה "שנאת חנם"? ולמה לא לקבל לפי רמת הכישורים? והרי עוברים בזה גם איסור "אונאת דברים"?