מפורסמת בין לומדי תורה קושיית ר' יוסף קארו ("בית יוסף", סימן תר"ע) מפני מה אנו עושים זכר לנס חנוכה שמונה ימים? והרי בגמר המלחמה מצאו במקדש רק פך אחד שמן, ולא היה בו אלא להדליק ממנו ליום אחד וממנו הדליקו שמונה ימים. ובכן תוספת האור על ידי נס היה רק שבעה ימים הנוספים בלבד, כי יום הראשון היה דולק על פי הטבע. הרבה תירוצים נאמרו על שאלה זאת. אפשר כי חילקו את השמן לשמונה שמיניות מהפך, ולכן גם ביום הראשון היה נס. ויש אומרים כי לא ידעו מראש שיארך שמונה ימים, אלא ביום הראשון נחסר מכמות השמן שמינית. ועוד תירוצים רבים (עיין "מועדים בהלכה" של רש"י זווין, עמ' קנ"ז-קנ"ח).
מפורסמת בין לומדי תורה קושיית ר' יוסף קארו ("בית יוסף", סימן תר"ע) מפני מה אנו עושים זכר לנס חנוכה שמונה ימים? והרי בגמר המלחמה מצאו במקדש רק פך אחד שמן, ולא היה בו אלא להדליק ממנו ליום אחד וממנו הדליקו שמונה ימים
אבל התשובה הפשוטה ביותר היא זאת של "פרי חדש" (סימן תר"ע) כי נר ליל ראשון הוא לא מפני נס הנרות אלא זכר לנס המלחמה, כי נחו מהמלחמה ביום כ"ה כסלו. כן כתב גם כן "חיי אדם" (כלל קנ"ד, סוף סעיף א') כי חגיגת יום הראשון הוא מפני שנחו בו מאויביהם. ובאמת יש כאן תופעה תמוהה. בגמרא (שבת כ"א, ע"ב) הדגישו חז"ל את עניין נס השמן, ולא הזכירו את המלחמה. אבל בנוסח "על הניסים" שתיקנו לנו לומר בסוף תפילת עמידה, הדגישו את עניין המלחמה "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים וכו' ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה" וכו'. נס פך השמן שדלק שמונה ימים איננו מוזכר בנוסח זה כלל. ובכן, מה הוא העיקר ההודיה? על נס השמן או על נס המלחמה?
עונה על כך מהר"ל ("חידושי אגדות" חלק א', עמ' ד', והמקור המדויק בנוסח מהדורת מכון "תורה שלמה", שנת תשי"ט): "ואם תאמר וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, ולא היה זה (רק) [כי אם] לעשות מצוה הדלקה, היו קובעים חנוכה? וכל נס שחייב להודות ולהלל הוא בשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס [כדי] לעשות המצוה. וראיה, כי ב'על הנסים' לא הזכירו הנס של הנרות כלל. ויש לומר שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה [הוא] בשביל מה שנצחו את היוונים. רק שלא יהיה (נראה) שהיה [ה]נצחון ע"י נס שהש"י שעשה זה, ולא מכוחם וגבורתם, ולפיכך נעשה הנס ע"י נרות המנורה, [כדי] שידעו שהכל היה בנס, המלחמה גם כן". עד כאן לשונו לענייננו.
ברור מדבריו כי לא רק הדלקת נר ראשון הוא מפני המלחמה [כדעת "פרי חדש" ו"חיי אדם"] ונצחנו בסיום הקרבות ביום הראשון, אלא לדעת מהר"ל גם בשאר שמונת הימים צריכים אנו לזכור כי העיקר היה נס המלחמה. ונחקור מה המיוחד במלחמה זו שלא כשאר מלחמות שנלחמו ישראל בימי דבורה, גדעון ושאר שופטי ישראל? כמה תשובות בדבר. נביא כאן יסוד גדול מדברי הגאון הרב יצחק הוטנר בספרו "פחד יצחק" (חנוכה). מפורסם באומה כי סבלנו ארבע גליות (ויקרא רבה, סוף פרשה י"ג) בבל, פרס, יון ורומי. אבל כלום "גלות יון" הייתה גלות? הרי לא גלינו ממקומנו ומארצנו אז? אלא בגלות ההיא באו "גייס חמישי", כלומר המתייונים, ורצו להנחיל בנו תרבות נכריה. בזה כמעט ביטלו ייחודה של ארץ הקודש. כלשונו: "לחץ חכמתה ודיעותיה של יון, בידה ליצור מצב של 'ארץ לא להם' בתוך ארץ ישראל עצמה. כי יון היא מלכות השואפת ליצור מצב של מומרות בישראל. על כן שלטונה מחדש [ד' מנוקדת צירי] פנים של פיזור וגלות גם בתוך הגבולין של הארץ עצמה. וכו' עומק התהום מפריד בין מדת הנכריות של בן הבאה מפאת שגלה מבית אביו למרחקים, ובין הנכריות של בן המסתובב בחצרות אביו, ומכל מקום הכל זר אצלו, מפני ששכח שמו ושם אביו" (שם, עמ' קכ"א).
ובכן ודאי כי יש שוני וייחודיות במלחמת החשמונאים, מה שלא היה לנו בשום מלחמה אחרת שהייתה לעם ישראל נגד שונאיו. היינו צריכים להילחם בשתי חזיתות, מלחמה פיזית ומלחמה רעיוניתבלשון חריפה כותב הרב הוטנר (שם, עמ' מ"ו) כי יחודה של גלות יון היא במה שאנו ניזוקים ממציאות המתיוונים בעמנו. "בגלות בבל אין אנו מתבבלים, ולא בגלות אשור מתאשרים. ורק בגלות בבל יש לנו עסק גם עם יוונים וגם עם [יהודים] מתיוונים. זו קיום התוכחה [כ' מנוקדת קמץ] 'ורדו בכם שונאיכם' (ויקרא כו, יז) ואמרו חכמים (רש"י מביא מתורת כהנים, בחוקותי) 'הריני מעמיד שונאים מכם ובכם'. ופירש שם ר"ש משאנץ (בהערותיו לתו"כ) "כגון בדורו של שמד". והוסיף הרב: "ענינם של המתיוונים הוא קיום התוכחה, [אלו] אשר מהלכם הוא 'ככל הגוים בית ישראל' (שם, עמ' נד). ב"אוצרות התורה" (סוף פ' בחוקותי) מובא כי "בכם שנאיכם", חסר ו' כתיב במקרא, ובלי חשבון ט' אותיותיו הוא בגימטרייה "ערב רב".
ובכן ודאי כי יש שוני וייחודיות במלחמת החשמונאים, מה שלא היה לנו בשום מלחמה אחרת שהייתה לעם ישראל נגד שונאיו. היינו צריכים להילחם בשתי חזיתות, מלחמה פיזית ומלחמה רעיונית; או תאמר מלחמה כלפי חוץ [הנכרים ממש] וכלפי פנים .