נס חנוכה

לילד חולה סרטן חיפשו נואשות תיאום גנטי כדי להשתיל לו מוח עצם גואל מציל חיים. פנו למתנדבים מבין הקהל הרחב. 30,000 נענו, אך המומחים קבעו שהסיכוי שתימצא ההתאמה הגמורה הנחוצה הוא קטן ביותר אך בכל זאת, לא נואשו ולא ויתרו על שום מאמץ. והנה בעיצומם של ימי החנוכה נמצא התורם. היום אומרים הרופאים שיש סיכויים טובים מאוד שהילד יינצל.

גם בתחום הקיום הלאומי בארץ ישראל אנו זקוקים למשהו מעין זה.

אשר יגורנו בא: הסרטן, סרטן הפניית העורף לארץ ישראל מתפשט, והוא הגיע כבר לתוככי ירושלים.



כאשר ממשלת שרון ביצעה את הפשע ההיסטורי והצביעה בעד מפת הדרכים שבה נאמר "ממשלת ישראל תקפיא כל פעילות התנחלותית", השלה הממסד את עצמו שגזירת ההקפאה לא תחול גם על ירושלים

כאשר ממשלת שרון ביצעה את הפשע ההיסטורי והצביעה בעד מפת הדרכים שבה נאמר "ממשלת ישראל תקפיא כל פעילות התנחלותית" (כולל גידול טבעי של התנחלויות), השלה הממסד את עצמו שגזירת ההקפאה לא תחול גם על ירושלים. ירושלים אינה התנחלות, הם אמרו, ועל כן הסעיף הזה אינו חל עליה. ההונאה העצמית עמדה בעינה גם כאשר האמריקנים אמרו וחזרו ואמרו בעקביות שירושלים המזרחית היא שטח "כבוש", וכל בנייה יהודית בה נחשבת "התנחלות בלתי חוקית" ומנוגדת לחוק הבינלאומי. מישהו ציטט בימים ההם מפי איש הקונסוליה האמריקנית שאפילו הקמתו מחדש של בית כנסת "החורבה" בעיר העתיקה בירושלים אסורה.

בינתיים השתולל הטרור, התחולל גירוש היהודים מהרצועה ומצפון השומרון, ונפלה עלינו "מלחמת הלבנון השנייה". כל אותו זמן מפת הדרכים הייתה מונחת לה רדומה כעקרב צהוב תחת אבן כבדה. כל עוד אין מזיזים את האבן העקרב אינו מסוכן. אחר כך נפלו על אולמרט תיקיו הפליליים, וכדי להסיח את דעת הבריות הוא הרים את האבן, הפיק באנאפוליס הילולת-שלום בינלאומית מפוארת, וכך הגיח לאור השמש העקרב הצהוב הלא היא מפת הדרכים. היא כבר מכישה בירושלים.

בעיתוי מן השמיים יצאו לשיווק 307 דירות בהר-חומה בירושלים. שמע זאת אבו מאזן, שלח מחאה בכתב אל נשיא ארה"ב ולמועצת הביטחון, וטען שזו הפרת התחייבות שישראל קיבלה על עצמה בוועידת אנאפוליס, ודרש "לנקוט צעדים" להפסקת הבנייה.



בעקבות אבו מאזן יצאה ירדן, עוד חברה טובה של אולמרט מימי אנאפוליס העליזים. נאצר ג'ודה, שר האינפורמציה הירדני, ממש יצא מכליו: בניית הדירות בהר חומה "נוגדת החלטות בינלאומיות, לפיהן גם ירושלים היא שטח כבוש... הורסת את בניית האמון והעיקר מאיימת על המו"מ העומד להיפתח".

בעקבות הדברים האלה עלתה המתקפה על ישראל עוד קומה והגיעה עד מזכ"ל האו"ם, באן-קי-מון. גם הוא נזף בנו בפומבי איך העזנו "זמן כה קצר אחרי וועידת אנאפוליס להפריע ליצירת האמון ו"לסכן את תהליך השלום".

וממזכ"ל האו"ם עלו המחאות עד הגג אל הערכאה האחרונה זו שמילאה פקודה, הלא היא קונדוליזה רייס שבארץ הזאת  הכל רועדים מפניה. שרת החוץ האמריקנית השמיעה באוזני "חברתה" לבני שהשתתפה כמשקיפה בכנס שרי החוץ של נא'טו בבריסל איסור מפורש: "אסור שיהיה דבר שעלול להשפיע על תוצאות המו"מ בין ישראל לפלסטינים. זה חשוב במיוחד עכשיו, ערב תחילת השיחות".

בעקבות הדברים האלה כבר פנתה ארה"ב לישראל רשמית וביקשה "הבהרות", ומזכ"ל האו"ם מתכוון להביא את העניין לדיון רשמי בפני "הקוורטט" אותו פורום של האו"ם, רוסיה, אירופה ואמריקה שישראל, במפת הדרכים, קיבלה על עצמה את הפיקוח שלו.



עינינו הרואות כיצד אנאפוליס סוגרת עלינו את המלכודת ששמה מפת הדרכים. עוד אנחנו רואים שכל העולם, כולל "הידיד" האמריקני המפוקפק, קיבל את עמדת הערבים שגם ירושלים היא "התנחלות" ואסור לנו להזיז בה אבן

עינינו הרואות כיצד אנאפוליס סוגרת עלינו את המלכודת ששמה מפת הדרכים. עוד אנחנו רואים שכל העולם, כולל "הידיד" האמריקני המפוקפק, קיבל את עמדת הערבים שגם ירושלים היא "התנחלות" ואסור לנו להזיז בה אבן. כמו כן נראה לעין שאם עד עתה נגזר עלינו שיתוק, גם צבאי, בגלל אנאפוליס עכשיו השיתוק יימשך ואף יעמיק. תחילה, "לטובת" שני ביקוריו של בוש ואחר כך לטובתן של "השיחות" האמורות להימשך עד סוף השנה.

תשובת ישראל על הניסיון לקשור את ידיה בירושלים הייתה: "לא מדובר בתוכנית חדשה, אלא בשיווק של דירות שבנייתן אושרה לפני זמן רב". זו תשובה רעה מאוד כי ממנה משתמע שאישורים חדשים לא יינתנו גם בירושלים. התשובה הזאת גם סותרת אמירה אחרת של הממשלה כי הבנייה היא בשטח המוניציפאלי של העיר, וישראל התחייבה להקפיא רק "התנחלויות". גם זו תשובה די עלובה מפני שהיא מתחמקת מלומר בגלוי ובמפורש שהשטח הוא שטח ריבוני של ישראל, ואיש לא יתערב בריבונותינו. זה הטון שאולמרט מצא כאשר נזף בארגונים היהודיים בארה"ב שביקשו למנוע את חלוקת העיר.

וזה מביא אותנו אל עיקר העניין. לא רק גורלה של ירושלים יוכרע בהר חומה, אלא  ריבונותה של מדינת ישראל כולה. כי מדינה שמכתיבים לה מבחוץ היכן ומתי לבנות בבירתה, אינה מדינה ריבונית.

ובנושא נוסף הועמדה ריבונותינו בסימן שאלה בבריסל: "צרת" החוץ שלנו השמיעה שם, לא בפעם הראשונה, את רעיון העוועים להכניס לארץ כוחות נאט'ו ולהציבם בעזה. המחשבה היא כמובן שאחרי הנסיגה מיו"ש ששונאי ישראל לא יזכו לראותה, כוחות זרים יוצבו גם בשערי ירושלים ובשולי עמק יזרעאל והשרון בואך תל אביב. לפי דיווח בעיתון "ג'רוזלם פוסט" העלתה לבני את הרעיון גם בפני מזכ"ל נאט"ו. יש לה שותף טיבעי למכירת חיסול זו של עצמאותנו והוא אבו מאזן, ושותף נוסף לא אחר מאשר...  אביגדור ליברמן.

בלי בירה ומוקפת צבא זר שהופקד לפקח עליה, ישראל תתייצב בדיוק במשבצת שהועידה לה מפת הדרכים (ליד התאום הזהה הפלסטיני): שטח חסות, מדינה רק בשם.

ניר ברק, הראשון שנחלץ להצלת ירושלים ממזימות רמון-אולמרט, הוא חבר מועצת העיר ירושלים. משם הוא יכול להשקיף ולפקח האם יתקפל אולמרט, והדירות בהר-חומה לא תיבנינה. חכ"ים לאומיים חייבים לנצל כל כלי פרלמנטארי שלא לתת לממשלת  אולמרט להתחמק ולטייח, ובסופו של דבר להיכנע לתכתיב הזר.

כאשר יגיע לירושלים לביקור ראווה בעל ה-vision, "החזון" של פלסטין ריבונית נקייה מיהודים שדודה מבירתה, חייבת לקדם את פניו הפגנת ענק מסדר הגודל של הפגנת ה-400,000 נגד ברק, כאשר ניסה לתת את העיר לערפאת. אין צורך לתקוף את בוש. די בהפגנה חיובית למען ירושלים שלימה ובלתי מחולקת, כדי לשמוט מתחת לרגליו את השטיח שהוא עלה עליו. שכן על ידי עצם ביקורו כאן בימים האלה הוא מספק למפגינים יהודים, ובתנאי שיהיו המון רב, במה רמה לאמירה שתהדהד בכל העולם: אולמרט אינו מדבר בשמנו, ואינו יכול לחייב את העם היהודי לבגוד בירושלים. מדינת היהודים עדיין אינה מתאבדת לדעת.

זו הזדמנות חד-פעמית להכניס למשחק המדיני את העם היהודי וזכויותיו הנעדרים לחלוטין במשחק המו"מ שבין פלסטינים ו"ישראלים" שכבר שכחו שהם או אבותיהם היו פעם יהודים.

ו

ובעוד הסרטן המדיני שולח גרורות לתוך ירושלים אירע עוד נס חנוכה: מאות רבות של צעירות וצעירים עלו להקים תשעה מאחזים חדשים

בעוד הסרטן המדיני שולח גרורות לתוך ירושלים אירע עוד נס חנוכה: מאות רבות של צעירות וצעירים עלו להקים תשעה מאחזים חדשים. הם לא התרשמו מכעסו של אבו-מאזן, מנזיפת השר הירדני או מאיומיו של מזכ"ל האו"ם ואפילו לא מעינה הרעה של הגברת רייס. באורח פרדוקסאלי הם יותר חופשים מממשלתם כי אותם מפת הדרכים אינה כובלת, להם אנאפוליס אינה "מזיזה", ועל השיחות שמטרתן להקים בארץ ישראל מדינה פלסטינית הם מצפצפים.

הם - "מוח העצם" שבכוחו לעצור את הסרטן המדיני.

מפני שהדרך הזאת, הבונה תוך כדי עשייה את הכוח האמור לעצור ולקפל בחזרה את תהליכי החורבן, היא היחידה ואין בלתה.



הוכחה לכך מצאנו במחצית השנייה של הסדרה הטלוויזיונית "שרון". דוב וייסגלס, האחיתופל של הגירוש, סיפר שם איך נולדה התוכנית: "חתמנו על מפת הדרכים", הוא אמר, "אבל לא יכולנו להתקדם על פיה מפני שלא היה בצד השני פרטנר למלחמה בטרור, ובלי חיסול הטרור הכל נעצר. באותם הימים הזהירו אותנו האמריקנים שבל נשלה את עצמנו שמפני שהערבים אינם מבצעים, אנחנו נוכל להמשיך ולשבת היכן שאנחנו יושבים. אם מפת הדרכים אינה עובדת, אמרו, אנחנו נביא לכם תוכנית חדשה. ואז, המשיך וויסגלס, "אמר שרון שאת היוזמה יתפוס הוא. הוא יקדים אותם בתכנית משלו, וכך נולדה תוכנית "ההתנתקות". בשידור בטלוויזיה צקצקו כל המשתתפים בהתפעלות, ואפילו ציינו שכך בדיוק נקט שרון יוזמה וחצה את התעלה, לא פחות. ואני חשבתי בליבי שדומה הדבר לאדם החושש ממזימה להורגו, וכדי לסכלה "נוקט יוזמה" ויורה לעצמו כדור בראש...

מן הפרשה הזאת אנו למדים שזה נאיבי וילדותי "להיות צודק", להסתמך על מסמכים חתומים, לצטט הבטחות, ולנסות לשכנע את האמריקנים עניינית. תוכניות ומפות הדרכים הן בסך הכל הסוואה, פסאדה, טיח שמתחתיהם מונחת מציאות של רצון קר ושרירותי לקחת מאיתנו את ארצנו ולתת אותה לערבים. זה משחק של אינטרסים וכוח, וכל היתר תירוצים והעמדת פנים דיפלומטית. ולכן התשובה איננה להיות צודק, יפה-נפש, סימפאטי, הומאני, דמוקרטי, ודקדקן בציטוט טכסטים חתומים. מודדים אותך רק כפי כוחך המופגן והמוכח. ולכן לא נימלט מן ההכרח להראות ולהפגין את הכוח הזה ברחובות ירושלים ובהרי יהודה ואפרים.