על הפסוק "יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם", דורשים חז"ל: "יפיפותו של יפת תשכון באוהלי (=בתי הכנסת) של שם", והכוונה לאומנות ולקישוט הלקוחים מתרבות יוון. מכאן אנו למדים שישנה אפשרות לקבל ולהשתמש בתרבות שאיננה שלנו.
תרבות המערב האֵדירה את החומר בצורה קיצונית, והאדם נמדד לפי חיצוניותו או חשבונו בבנק. לצערנו, חלחלה אט - אט תודעה זו לכל שכבות הציבור, כאשר הולכת ונדחקת לה רוח הקדושה והטהרה הנובעת ממקורות היהדות שהיא התרבות שלנו
אולם, הבא ללמוד מהתרבות המערבית חשוב שיזכור שחיינו בנויים על איזונים נכונים בכל פרט בחיים. מחד, עלינו ללמוד מניסיונו הכושל של אלישע בן אבויה שעליו מספר התלמוד הירושלמי שבשעה שהיה קם מן הלימוד ראו תלמידיו כי "ספרי חוכמה יוונית נושרים מכיסו". אלישע בן אבויה למד מספרי התרבות הנאורה בזמנו, וסופו שכפר. לעומתו, על תלמידו האהוב רבי מאיר בעל הנס, נאמר: "רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק". רבי מאיר למד מאלישע בן אבויה, אך ידע להפריד בין החלקים הטובים לחלקים המקולקלים, ויהי רצון שנזכה ללכת בדרכו ולאורו המאיר של רבי מאיר ונדע לבור מהתרבות המערבית רק את הדברים הטובים.
לא משה מזיכרוני מהלומה תרבותית מצמררת שפקחה לי את העיניים בהיותי רב צעיר הבא מעולם הישיבות. פעם נדרשתי להשתתף ולהספיד בהלוויה, אך לא מצאתי שום מילים להספיד ולדבר על רוחה של הנפטרת. כאשר כל המספידים שלפניי דיברו על יופייה של הנפטרת, הבלורית, הקוקו והסרפן. בחברה שהאדם נמדד לפי גופו וכספו בלבד, קשה מאוד לדבר על הרוח והנשמה.
תרבות המערב האֵדירה את החומר בצורה קיצונית, והאדם נמדד לפי חיצוניותו או חשבונו בבנק. לצערנו, חלחלה אט - אט תודעה זו לכל שכבות הציבור, כאשר הולכת ונדחקת לה רוח הקדושה והטהרה הנובעת ממקורות היהדות שהיא התרבות שלנו.
אם כך, המפתח לקליטה נכונה של החלקים הטובים בתרבות המערב הוא איזון נכון בין יחסנו אל החומר ויחסנו אל הרוח. את סוד האיזון יגלו לנו רבותינו שבכל דור היודעים להניח את המסנן והמחיצה בפני התרבות החיצונית.
כך נזכה ללכת בדרכו של רבי מאיר, ש"רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק".
המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".