למרות ההילה האקדמית-ביטחונית ולמרות ניחוח הבינלאומיות והאינטרסים הזרים, הרי שלדו"ח המודיעין האמריקאי בעניין הגרעין האיראני יש משמעות עצומה על חיי כל ישראלי.



במשך שנים רבות, מאז שהתגלה המרוץ המזורז אותו מנהלת איראן בדרכה לנשק גרעיני, הייתה תשובה אחת בפי השלטון בישראל: אנחנו מתואמים עם ארה"ב

במשך שנים רבות, מאז שהתגלה המרוץ המזורז אותו מנהלת איראן בדרכה לנשק גרעיני, הייתה תשובה אחת בפי השלטון בישראל: אנחנו מתואמים עם ארה"ב. אומנם מפעם לפעם הוחמר רף התגובות באמירות ש"ישראל תדע כיצד לנהוג" ו"יש לנו את היכולת והאמצעים", אבל תגובות כאלו היו חריגות, ובוודאי לא משקפות את ההתנהגות הישראלית הכללית והמתמשכת במדיניות החוץ. זו נשארה לסמוך על ארה"ב. דיברו על תיאום ההתקפה איתם, דיברו על שותפות אמריקאית ויש כאלו שאף הפליגו על כנפי הדמיון להתקפה אמריקאית, ללא כל מעורבות ישראלית.

כל החלומות הללו, התקוות, הציפיות וההערכות, כולן נגוזו כענן בוקר בסוף השבוע שעבר. שהרי מה משמעותו של דו"ח המודיעין האמריקאי שהודלף על ידי גורמי ממשל, אם לא שארה"ב מתנערת ומסתלקת מכל מעורבות פעילה וישירה בחיסול תעשיית הגרעין האיראני. שהרי אם המצב היה הפוך, אם אכן ממשל בוש היה אכן מתכונן למהלומה צבאית על איראן, הוא היה מכין את דעת הקהל האמריקאית והבינלאומית להצדקתה של פעולה שכזאת. בהדלפת דו"ח מודיעיני שמשמעותו היא שאין טעם, אין סיבה ואין תירוץ לפעולה כזאת, מאותת ארה"ב לעולם כולו (וגם לאיראן) אך בעיקר לישראל: אנחנו בחוץ.

זה בכלל לא משנה כרגע מה הייתה מטרת הדלפת הדו"ח. האם הוא מלמד על ויכוחים פנימיים בין ממשל בוש לבין הממסד הביטחוני שלו (כפי שרמז העיתונאי סיימור הרש בראיונות נרחבים בכלי התקשורת בארה"ב ב 5-6 בדצמבר) או שמטרתו ל"העניש" את ישראל שלא נסוגה מספיק לטובת הפלשתינאים בוועידת אנאפוליס (כפי שחושדים גורמים מדיניים אצלנו).

מלבד המשמעות האופרטיבית שמכאן ואילך רק ישראל תאלץ להתמודד צבאית מול איראן ללא תמיכה בינלאומית או הבנה של קואליציית מדינות, הרי שיש לפרסום הדו"ח גם משמעות ישראלית פנימית.

הקונספציה הזאת שהתבררה כמוטעית, הוזנה במשך שנים ממשאלות-לב ישראליות שמישהו אחר יעשה בשבילם את העבודה. כמו שהפלשתינאים ילחמו בטרור, האו"ם יעצור את החיזבאללה, והמצרים ימנעו את ההברחות לעזה.



בשנה האחרונה הוא מקבל משכורת אך ורק בשביל המשימה הזאת, והוא נכשל בה. כישלון כל כך מהדהד, כה זועק לשמיים שלעומתו באמת הקונספציה של מלחמת יום הכיפורים תתגמד

אבל את הקונספציה הזאת, מישהו בשנה האחרונה היה צריך לשנות. מישהו קיבל משכורת בשביל לגבש חזית אחידה שבסופו של דבר, לאחר כל הדיונים, הדו"חות, הישיבות הסודיות וההתייעצויות החשאיות, בסופו של תהליך יוסר האיום האסטרטגי הזה על מדינת היהודים, ולא תהיה לאחמדינג'אד פצצת אטום. למישהו הזה קוראים אביגדור ליברמן. בשנה האחרונה הוא מקבל משכורת אך ורק בשביל המשימה הזאת, והוא נכשל בה. כישלון כל כך מהדהד, כה זועק לשמיים שלעומתו באמת הקונספציה של מלחמת יום הכיפורים תתגמד.

שהרי לראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל עומדת בקרוב להיות לאויביה המרים ובלתי ניתנים לשיחוד נשק אטומי שיאפשר, גם אם לא בפועל ובצורה מיידית, לפגוע בה אנושות. ישראל שלאחר פגיעה גרעינית תהיה חברה שונה לחלוטין, פנימית ובינלאומית, מכל מה שאנחנו מכירים כיום.

כדי למנוע את האסון הזה ביקש וקיבל אביגדור ליברמן את התפקיד. הוא קיבל ונכשל בגדול, ואת המחיר כולנו עתידים לשלם.