התורה מותחת ביקורת על משה רבנו בכמה עניינים, ומצאנו לו ארבעה עונשים:
מה גרם לו למשה להיכשל בלשונו? על הפסוק "כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה" (קהלת ז', ז') פירשו חז"ל לענייננו: "חכם, זה משה
[א] מחמת כעסו במי מריבה, לא זכה להיכנס לארץ ישראל (במדבר כ', י"ב).
[ב] גם לא זכה שיביאו את גופו לקבורה בארץ הקודש, כי לא מיחה בבנות יתרו כאשר אמרו לאביהן "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", ובזה לא הודה בארצו (מדרש רבה, תחילת ואתחנן).
[ג] ולא נודע לאיש איפה מקום קבורתו, מחמת חוסר זריזותו בהריגת זמרי הנואף (במדבר רבה, כ').
[ד] גם אחרי כניסת עם ישראל לארץ ישראל, היה אפשר לו למשה להמשיך לחיות (שמא בעבר הירדן) ומשם יראה מלחמות יהושע נגד ז' האומות. אבל קיפח אפשרות זו כאשר התלונן לה' "למה הריעת לעם הזה? למה זה שלחתני? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע (ה' מנוקדת צירי) לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה', כ"ב-כ"ג). ענה לו ה' "עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם" (ו', א'). מפרש רש"י בשם חז"ל: "הרהרת על מדותי? עתה תראה, את העשוי לפרעה תראה, ולא תראה העשוי למלכי שבעה אומות". חז"ל דייקו במלה הנוספת כאן "עתה" שבאה למעט. וחז"ל (תנחומא, וארא, סוף א') דייקו זאת גם ממלת "אלוקים" שבפסוק ב', כלומר ביקשה מידת הדין לפגוע בו על חוסר אמונתו של משה.
מה גרם לו למשה להיכשל בלשונו? על הפסוק "כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה" (קהלת ז', ז') פירשו חז"ל לענייננו: "חכם, זה משה. עושק שעשקו אותו דתן ואבירם . יהולל חכם, עירבבו את דעתו ויאבד את לב מתנה . וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד? אלא הם שהקניטוהו ואמרו לו 'ירא ה' עליכם וישפוט'" (שמות רבה ו', ב'). האשימוהו שהוא אחראי על הצרות הנוספות שניתכו עליהם.
תלמידים אנו להרב אברהם קוק, ושותים בצמא את דבריו. עוד בשנת תרצ"ד כתב: "ובימינו אלה אין שום ספק שעוד הפעם אורו של משיח, אור של גאולה בבחינת תעלומה מופיע ומתנוצץ לפנינובאמת לעומד מהצד, קשה להבין איך אדם לא יתפרץ בייאוש. הרי הקב"ה הודיע למשה "ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את מכאוביו" (שמות ג', ז'). "ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם" (ג', ט'). וכיצד כאן נוספו להם צרות? אומנם נכון שה' הודיע לו מראש "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ולא ביד חזקה. ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו, ואחרי כן ישלח אתכם" (ג', י"ט).
הרי שכבר צפה מראש שפרעה לא ישלח, ומה לו למשה להתלונן? אלא משה חשב שיהיה סתם סירוב, אבל לא שיוסיף פרעה להתעולל בהם לענותם, לא לתת להם קש לתבן וגם לא לגרוע ממנין הלבנים שעליהם להכין. כלומר פעל ה' כאן באופן של נסיגה לאחור. לא די שלא הציל, אלא הוסיף עליהם מכאוב. ומפורש במקרא "ויוכו שוטרי בני ישראל וכו' מדוע לא כליתם חקכם?" (ה', י"ד). ואנו יכולים לתאר לעצמנו שהלקו באותם בשוט, מכה ללא קצבה. וכאשר משה רבנו ראה שלא די שלא הושיע, אלא מפני עצם פנייתו זאת לפרעה עוד נוסף לאחיו אהוביו סבל איום, פשוט שהתפרץ בצער. וכיוון שזה כל כך מובן ופשוט, מדוע נענש על כך?
אלא כאן עלינו ללמוד פרק בהלכות אמונה. ודאי כי הקב"ה פועל הכל לטובה, והעניינים מתפתחים ומתקדמים לקראת אותה מטרה שהקב"ה ייעד לעולמו. מוטל על האדם להבין היטב כי אין אנו יודעים תוכניותיו של הקב"ה. כמו שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי, נאום ה'. כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" (ישעיה נ"ה, ח'-ט'). הקב"ה איננו זקוק לקבל עצות מאף אחד מאיתנו (ישעיה מ', י"ד). העיר על כך הרב אברהם קוק באיגרותיו (ח"א עמ' קמ"ב, "לגעור בקטני אמונה וכו' אלא צריך לצפות לישועה וכו' בכל הדרכים").
תלמידים אנו להרב אברהם קוק, ושותים בצמא את דבריו. עוד בשנת תרצ"ד כתב: "ובימינו אלה אין שום ספק שעוד הפעם אורו של משיח, אור של גאולה בבחינת תעלומה מופיע ומתנוצץ לפנינו. ומרוב הזוהר המעולף בעיקרו בעובי חושך, עד כדי הסתרה נוראה, שהיא הולכת ונמשכת" ("מאמרי הראי"ה", עמ' 171 וע"ע סוף עמ' 360). הנסיגות הקשות שממיטות עלינו המנהיגות הכושלת שיש בימינו למדינת ישראל, אין בכוחן לדחות או לבטל את הגאולה המתקרבת ובאה. על כך אנו קוראים "לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם. ההוא אמר ולא יעשה? ודיבר ולא יקימנה?" (במדבר כ"ג, י"ט). נאמן ה' בדיבורו.
ואומנם רבים שואלים, הא כיצד נצעד לקראת גאולה כאשר המצב הרוחני כל כך עגום? אבל נודה כי המצב היה יותר גרוע במצרים. "היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה" (שמות רבה, סוף פרשה ו'). ובמדרש אחר: "קול דודי הנה זה בא, זה משה. בשעה שבא ואמר לישראל 'בחודש הזה אתם נגאלים' אמרו לו 'משה רבינו, היאך אנו נגאלין? והלא אין בידינו מעשים טובים?' אמר להם, 'הואיל והוא חפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים'. [ובהמשך המדרש] "קול דודי הנה זה בא, זה משה. בשעה שבא ואמר לישראל 'בחודש הזה אתם נגאלים' אמרו לו 'משה רבינו, היאך אנו נגאלין? וכל מצרים מטונפת מעבודה זרה שלנו!' אמר להם 'הואיל והוא חפץ בגאולתכם, אינו מביט בעבודה זרה שלכם. אלא מדלג על ההרים" עד כאן לשונו (שיר השירים רבה, פרק ב', סדרא תנינא, ד"ה קול דודי).
וזה מה שכתוב במדרש תהלים, תחילת מזמור ק"ז ("אשר גאלם מיד צר"):
ואומנם רבים שואלים, הא כיצד נצעד לקראת גאולה כאשר המצב הרוחני כל כך עגום? אבל נודה כי המצב היה יותר גרוע במצרים. "היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה""זה שאמר הכתוב (ישעיה מ"ח, י"א) למעני למעני אעשה כי איך יחל? 'למעני' אינו אומר פעם אחת, אלא, 'למעני למעני' שני פעמים. אמר הקב"ה, איני עושה אלא בשביל שמי שלא יתחלל. ולמה שני פעמים למעני למעני? אמר הקב"ה, כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי (תהלים ק"ו, ח') 'ויושיעם למען שמו'. אף באדום אעשה בשביל שמי. וכו' וכן הוא אומר (קהלת א', ט') מה שהיה הוא שיהיה". עד כאן לשונו.
חזר על זה יחזקאל הנביא "לא למענכם אני עושה, בית ישראל, כי אם לשם קדשי אשר חיללתם בגוים אשר באתם שמה" (ל"ו, כ"ב). מה הוא חילול השם כאן? פירש רד"ק: "שאומרים העמים על ישראל 'עם ה' אלה ויצאו מארצו?" ומקורו ברבנו בחיי ("כד הקמח", ערך חילול השם, עמ' קעה) ומוזכר שוב במלבי"ם על יחזקאל (ל"ט, כ"ג). וזה מה שאנו חותמים בסוף ברכה ראשונה של "עמידה": "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". [וכתב מהר"ל שאין התשובה תנאי לגאולתנו ("נצח ישראל", סוף פרק ל"א)].
המשך