בט"ו בשבט, אנו נפגשים עם שבח פירות הארץ, ועם מעלה וקדושה של מצוות יישוב הארץ.
מנהג ישראל לאכול מפירות הארץ בליל ט"ו בשבט וביומו, ויש מהדרין בסדר מיוחד שמובא בספר בשם "פרי עץ הדר" שבו אוכלים כשלושים סוגי פרי, כאשר לכל פרי רמז משלו וכן אומרים מאמרי חז"ל או זוהר לפני אכילתו
מנהג ישראל לאכול מפירות הארץ בליל ט"ו בשבט וביומו, ויש מהדרין בסדר מיוחד שמובא בספר בשם "פרי עץ הדר" שבו אוכלים כשלושים סוגי פרי, כאשר לכל פרי רמז משלו וכן אומרים מאמרי חז"ל או זוהר לפני אכילתו. לאחר שאוכלים מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אנו מברכים את ברכת מעין שלוש שבה אנו מודים לה' "על ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה". מילים אלו נידונו בפוסקים, והטור (באורח החיים סימן ר"ח) כתב ש"אין לאומרו, שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה, אלא לקיים מצוות התלויות בה". הב"ח (במקום) מקשה על כך ואומר הרי "קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפרותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ... ועל ניחא שאנו מכניסים בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה, כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה".
כלומר, יש ארץ עליונה והיא משפעת שפע קדושה לארץ החומרית הממשית, ובפירות הארץ נשפעת קדושה זו. ואם כן, שואל הב"ח, מדוע שלא נודה לה' על שאנו באים לארץ כדי להיות מושפעים משפע הקדושה הזו שנשפע בפירות הארץ?
מכאן ניתן להבין מדוע הפליגו חכמים במעלת הישיבה בארץ ואמרו "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים ואל ידור בחו"ל בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה... לומר לך שכל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים" (כתובות קי" ב).
ועל פי זה אפשר להבין סיפור שמבואר בגמרא (שם בדף קיא שהוא דף שיש בו דברים נפלאים ביותר על קדושת ארץ ישראל [ומצאתי שזה רמוז בר"ת של הדף קיא=קדושת ארץ ישראל]).
הגמרא מספרת שאדם אחד ירד לחו"ל, נשא שם אישה ומת בלא בנים. אחיו בא לשאול את ר' חנינא האם עליו לרדת לחו"ל כדי לקיים מצוות ייבום. וענה לו רבי חנינא "אחיו נשא כותית ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו?". ותמוה מה שייך מצוות ייבום בכותית? מסביר שם המהרש"א - קראהּ כותית על פי מה שלמדנו קודם שמי שדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים והיינו כותית, כלומר באמת היא הייתה יהודיה אך ר' חנינא מלמד אותנו את חומרת הירידה מהארץ וקורא לה כותית ואף מצדיק את העונש שקיבל האיש.
נעמיק בתוכן קדושת הארץ וקדושת פירותיה ונזכה מתוך כך להעמיק את קשרנו והתחברותנו אליה, וממילא יסורו כל הדעות והמחשבות על ניתוקים ממנה חלילה
על פי זה ביאר מו"ר הרב עוזי קלכהיים זצ"ל את סוד הקשר בין העם והארץ המובלט בפסוק "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ": הזוהר כותב על כך "ודאי בארץ הם גוי אחד עימה איקרון אחד ולא אינון בלחדייהו" - איתה הם קרואים אחד ולא הם לבדם. ומבאר הרב עוזי על פי דברי הירושלמי שאומר - "חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה: "ולאמר לציון עמי אתה".
"קריאת השם לכנסת ישראל בשם הזהה לארץ באה ללמדנו ששניהם קרוצים מאותו חומר וקיימת ביניהם זהות שבמהות ובתוכן שאין ישראל יכולים להיות ישראל רק עם קדושת ארץ ישראל המסייעת להוציא אל הפועל את סגולת נשמתם" (מתוך הספר 'שירת אומה לארצה', המפרש באופן נפלא את ההקדמה של הרב קוק לספר 'שבת הארץ', ונותן את היכולת להבין את עומק מצוות השמיטה בדורותינו).
נעמיק בתוכן קדושת הארץ וקדושת פירותיה ונזכה מתוך כך להעמיק את קשרנו והתחברותנו אליה, וממילא יסורו כל הדעות והמחשבות על ניתוקים ממנה חלילה. ויתקיים בנו "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלקיך" (עמוס ט', ט"ו).