כחלק מן ההרעשה הארטילרית לריכוך השטח לפני הביקור, שידר הערוץ השני של הטלוויזיה ראיון עם בוש. את תשומת ליבי בראיון לא משכו הרפליקות השדופות של הנשיא שמישהו מאנשי קונדוליסה שינן לו, אלא דווקא דבריה ושפת גופה של המראיינת, הפרימדונה של הערוץ, יונית לוי.
בראיונות של עיתונאים עם ראשי מדינות יש מידה של דרך ארץ, אבל תמיד שומר העיתונאי על מסגרת שליחותו לדלות ולהפיק למען ציבורו מידע מועיל על המרואיין, מיהו ומה כוונותיו
בראיונות של עיתונאים עם ראשי מדינות יש מידה של דרך ארץ, אבל תמיד שומר העיתונאי על מסגרת שליחותו לדלות ולהפיק למען ציבורו מידע מועיל על המרואיין, מיהו ומה כוונותיו. לא כך הגברת לוי ששימשה כלי קיבול פאסיבי בלבד להעברת ה"סוכריות המורעלות" שבוש ביקש להאכיל בהן את קהל הצופים היהודים בישראל. לא היו לה שאלות חוקרות, בוחנות, מבקרות לנשיא בוש, אלא היו לה רק שאלות מדריכות והערות מחויכות של הזדהות, חנופה והתרפסות, עד כדי כך שנעשה לא נעים להסתכל. ראו על לוי, שהיא ממש עולה על גדותיה מרוממות המעמד, כולה אושר וחיוכים והרכנות ראש וחיינדלאך, כאלו שכחה את תפקידה להוציא מג'ורג דבליו, מה הוא רוצה מאיתנו בעצם, לשם מה גוררת אותו לכאן האחיתופלית שלו, ואיזה גזירות הוא בא להסוות מאחורי גינוני כבוד ואימרי שפר.
הרי לא סרקוזי הוא זה שבא עם אהבתו החדשה לירח דבש בארמונות לוקסור. נשיא כושל הוא זה שבארצו נחשב "למי שהיה", והוא מבקש לקרוע אותנו ואת ארצנו כדי להשיג לעצמו בערוב שלטונו "הצלחה" כל שהיא "למען ההיסטוריה".
יונית לוי היא מגישת חדשות רצינית, סופר-מקצועית ודעתנית, קורקטית ואפילו מעט יבשה ומקמצת בגילויי רגשות. מה קרה לה? האם זאת סתם התבטלות פרובינציאלית והסתנוורות מן הברק הזוהר "של העולם הגדול"? אבל ישראל אינה פרובינציה, היא במרכז ההוויה הבינלאומית מיום היווסדה. מדינאי חוץ ועיתונאי חוץ גודשים אותה כל ימות השנה. ישראלים רבים נוסעים הרבה בעולם, מדברים כמה שפות. אלינו באים גם מארצות המערב ללמוד ולהרחיב אופקים בתחומי מדע, רפואה, צבא, חקלאות ואפילו מוסיקה, ולפעמים גם תרבות. אין מנוס מן המסקנה שההתבטלות העצמית והקבלה הכנועה של תכתיבים נוכרים שתולות עמוק בתרבות הפוליטית של השמאל בישראל שבתקשורת הישראלית אין מקום פנוי ממנו, תרבות-משרתים של וואסל וגרורה של מדינה שמזמן חדלה להיות עצמאית.
זו אולי הסיבה מדוע יונית לוי, שמעון שיפר ונחום ברנע, "רואי פני הנשיא" ערב רידתו אלינו, אינם מסוגלים להעלות שאלות נוקבות, לא כל שכן שאלות של תהייה וספק. ושלא לדבר כלל על מחלוקת או כפירה. והרי זה, ורק זה הוא תפקידם האמיתי. הם אינם נערים-שליחים של מסע יחסי ציבור מטעם מעצמה זרה, להציג כ"ידיד" אדם שתפקידו להוציא מידינו את כל מה שאויבינו לא הצליחו לחלץ מאיתנו בכל המלחמות.
בראיון עם יונית סיפק לה בוש כמה פעמים הזדמנויות להנחתה, אבל היא ריחפה אי שם על ענני הכבוד. למשל, בוש התפאר שכשם שנכנס למשרתו, כך הוא עתיד לצאת ממנה נאמן לכל עקרונותיו
בראיון עם יונית סיפק לה בוש כמה פעמים הזדמנויות להנחתה, אבל היא ריחפה אי שם על ענני הכבוד. למשל, בוש התפאר שכשם שנכנס למשרתו, כך הוא עתיד לצאת ממנה נאמן לכל עקרונותיו. והיא לא שאלה מה דעתו אפוא על שני המנהיגים הישראלים, שרון ואולמרט, שהוא משבחם כל כך, והם שינו את עקרונותיהם מן הקצה אל הקצה?! ואשר לעקרונות, היש עיקרון חשוב מן הכתוב ב"בייבל" שהאלוקים נתן את הארץ הזאת לעם ישראל? בת עמו של האולד-טסטמנט לא זכרה, ברגע המכריע, את "הפרט הקטן" הזה.
למשל, הנשיא השתפך כיצד בביקורו הקודם ראו עיניו בפליאה ובהשתאות מבעד לחלון קינג-דיוויד את הזריחה הזהובה מעל לעיר העתיקה של ירושלים, ולא עלה על דעתה של הצעירה הזאת, בת הארץ, יהודיה חניכת הציונות, להשחיל שאלה, הערה, הרהור: ... ואת העיר הזאת, עיר הקודש, אתה מבקש לקחת מאיתנו?!
למשל, בוש אינו נלאה מלספר בכל הזדמנות בעיניים מצועפות, וכמובן גם בראיון עם יונית, כיצד טס במסוק בלוויית אריאל שרון מעל ל"ווסט בנק", ושרון הצביע לו על ההתנחלויות ועל חשיבותן. ואת זה הנשיא אוהב להגיש תמיד כשפניו עוטות ארשת פילוסופית, איך הזמן משתנה ואיך שרון וישראל התהפכו...
מדוע לא העירה כאן לוי למיסטר פרזידנט שבדיוק להיפך, הטילים על שדרות מוכיחים שצדק דווקא שרון ההוא, הקודם, וגורלה של שדרות מצפה לתל אביב אם ישראל תאכל את התבשיל שהוא נוסע כעת לדחוף לתוך גרונה.
א
אבל איך נצפה ממנה שתביע את מה שכנראה היא בכלל אינה חושבת? אולי בוש, קונדוליסה, המדינה הפלסטינית על הקו הירוק, ירושלים ערבית, ויהודה ושומרון "יודנריין" הם גם "החזון" שלה ושל שולחיה?בל איך נצפה ממנה שתביע את מה שכנראה היא בכלל אינה חושבת? אולי בוש, קונדוליסה, המדינה הפלסטינית על הקו הירוק, ירושלים ערבית, ויהודה ושומרון "יודנריין" הם גם "החזון" שלה ושל שולחיה?
אם כן, חטאתי כלפי הגברת לוי, בהאשימי אותה בחוסר מקצועיות. להיפך, היא ייצגה בהצלחה רבה את ישראל הפוסט-ציונית השופעת ידידות ואהבה לאויביה ולמתנגדיה, אך מסריה זרים ומנוכרים למרבית המכרעת של בני עמה שנותרה דבקה בעקרונות ובערכים "המיושנים" שמימים ימימה.
הוא אשר אמרנו: הראיון עם בוש היה מעניין, אך לא בגלל המרואיין אלא בגלל המראיינת.
שמשון בעזה?
גדולתה של אנאפוליס הייתה "בחלון ההזדמנויות", כמו שאומרים האמריקנים, שנפתח לפתע בפנינו לכרות ברית עם הפת"ח המתון, שוחר השלום והדו-קיום, נגד ארגוני הטרור עם החמאס בראשם, ובד בבד גם להתחבר עם כל המדינות הערביות המתונות, ובראשן ערב הסעודית בכבודה ובעצמה, בחזית אחת בראשות אמריקה מול אירן. אלא, משום ש"אין ארוחות חינם", כמו שאומרים האמריקנים, הרי "בסוף היום", כמו שאומרים האמריקנים, נאלצנו לשלם ולתת להם את ירושלים, את יו"ש ואת ההתנחלויות ולקבל מהם את הפליטים, מפני ש"זה המשחק היחידי בעיר", כמו שאומרים האמריקנים.
אבל איזה משחק הוא זה?
בינתיים התברר שאמריקה יצאה מן המשחק נגד אירן, תחת חיפוי מסך עשן בצורת דו"ח ארגוני הביון, לפיו אירן בכלל חזרה בתשובה מן הפצצה הגרעינית. ובינתיים ערב הסעודית מתנכרת לאבו מאזן ומתחברת דווקא עם החמאס, ולאחרונה אילצה את מצרים להכניס לרצועה מפקדי טרור שחזרו מאמונים מתקדמים באיראן ומנהיגי חמאס שחזרו עם מזוודות מלאות בכסף. ובכלל, סעודיה מהדקת קשרים עם איראן, וכל "החזית הערבית המתונה" התאדתה כפטה-מורגנה. "אין ארוחות חינם"? אבל אדוני הנשיא, האם בטכסס משלמים גם כשלא מקבלים ארוחה?
עם ישראל העייף, המותש, המבולבל והמדוכדך שלקחו ממנו את הגאווה הלאומית, את הביטחון העצמי ואת האמונה בצדקת דרכו כבר חסר אונים לפתוח את פיו כדי לסתום את הפיות המרושעים, המטופשים והמפגרים שהפיקו את הבדיה הפרימיטיבית הזאתובינתים נרצחו עידו זולדן, דוד רובין ואחיקם עמיחי הי"ד על ידי אנשי פת"ח, וביניהם חברים באותם מנגנוני הביטחון של אבו מאזן שזה עתה אולמרט סיפק להם אלפי רובי סער ומיליוני כדורים. ובינתיים אנשים מן הכוח הזה ניסו להתנקש בחייו של אולמרט בדרכו ליריחו למפגש "שלום" עם הבוס שלהם. ובינתיים איש המשמר האישי של ראש צוות המו"מ "לשלום", אבו עלא, נתגלה כעוסק בלילה בטרור ונהרג לאחר שירה על צה"ל. ובינתיים, בפעולה האחרונה בשכם, טרוריסטים שנתפסו היו מן הפת"ח של אבו מאזן, ואפילו מתוך הרצועה הנשלטת על ידי החמאס. לפחות מחצית מן הטילים והפצמ"רים משוגרים אלינו על ידי הפת"ח.
ומפי דובריו של "השותף לשלום" ומכלי התקשורת שלו בוקעים יומיום האשמות, עלילות והשמצות נגד ישראל-של-אולמרט ונגד צה"ל. לאחרונה הם טענו בשיא החוצפה שישראל בפעולתה האחרונה בשכם חשפה מעבדות לחומרי נפץ ולטילי קסאם ועצרה מחבלים מסוכנים שהתכוננו לפגע בישראל, אך ורק כדי לשלול מכוחות הביטחון הפלסטינים את ההזדמנות לעשות בדיוק את הפעולה הזאת בעצמם. הם ביקשו להוכיח שהם שווים משהו, ואנחנו פעלנו מתוך כוונה זדונית להוכיח שהם אינם שווים כלום. חטפנו מהם את ה"מצווה"...
עם ישראל העייף, המותש, המבולבל והמדוכדך שלקחו ממנו את הגאווה הלאומית, את הביטחון העצמי ואת האמונה בצדקת דרכו כבר חסר אונים לפתוח את פיו כדי לסתום את הפיות המרושעים, המטופשים והמפגרים שהפיקו את הבדיה הפרימיטיבית הזאת.
כאלו ההיסטוריה חוזרת, רק שהפעם זו קונדוליסה שגוזזת את שבע המחלפות מראשו של שמשון והיא האומרת לו: "פלשתינים עליך, שמשון", עם ההמשך הידוע: "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחושתיים, ויהי טוחן בבית האסורים".
האם כבר גזזו את מחלפותינו או עדיין רק מכינים את המספריים? האם עינינו אינן רואות מפני שכבר ניקרו אותן? וכשאנחנו טוחנים היום לעזה: דלק, חשמל, מצרכים חיוניים,שירותים בנקאיים, העברות כספיות, שיווק תוצרת חקלאית ועוד מעט אלפי מחבלים משוחררים – האם זה עדיין מרצוננו או שמא כבר מתוך בית האסורים?
בוש טוען שהוא איש התנ"ך. החמצנו את ההזדמנות לשאול אותו.