לפני כשלוש שנים ישבתי בקפה "הבימה" עם העיתונאי אראל סג"ל ועורך הדין ארי שמאי. דיברנו על הפמיניסטיות, ושמאי סיפר שבתל אביב יש עורך דין ותיק שאוהב לספר כיצד היה משחרר את אביה של יחימוביץ' מתא המעצר בכל פעם שנעצר בעוון פעילותו הקומוניסטית.



יחימוביץ' עצמה אינה מסתירה את הקשר שלה אל הקומוניזם. בראיונות שהעניקה לאורך השנים פיזרה רמזים על כך שהיא יודעת בעל - פה קטעים מכתבי קארל מרקס, על כך שהיא מצביעה לקומוניסטים ועוד

יחימוביץ' עצמה אינה מסתירה את הקשר שלה אל הקומוניזם. בראיונות שהעניקה לאורך השנים פיזרה רמזים על כך שהיא יודעת בעל - פה קטעים מכתבי קארל מרקס, על כך שהיא מצביעה לקומוניסטים ועוד (איני זוכר ציטוטים מדוייקים ואין לי מראי מקום, אך הדברים זכורים לי בבירור וקשה להאמין שיוכחשו). יחימוביץ' יודעת שהיא לא מאבדת נקודות בציבור עם הכנות הזאת, כי זה לא מדליק אצל אף אחד נורה אדומה. כאשר עיתונאי שמאלני מצביע עבור הקומוניסטים , הציבור רואה זאת כגחמה סימלית וחסרת משמעות אמיתית. ממילא הקומוניסטים נתפסים כיום כתנועה מתה, כשרידי דינוזאור מאמצע המאה הקודמת.

ברם, עבודת המחקר האישית שאני עורך בשנים האחרונות, הנשענת על מחקריהם של אחרים בארה"ב, הובילה אותי למסקנה הנחרצת שהקומוניזם לא מת. לא זאת בלבד שהוא חי ובועט, הוא קרוב יותר מאי פעם להשתלטות על העולם.

הקומוניזם ידע תמיד להסוות את פעילותו. הוא פעל במחתרת, אבל לא רק במחתרת: הגאוניות שבדרך הפעולה שלו היא שמצד אחד פעל בגלוי, כמו אביה של יחימוביץ' (כנראה), ומצד שני פעל במחשכים, בריגול למען בריה"מ ובפעולות חתרנית מגוונת. כלפי חוץ נדמה היה איפוא שמדובר בתנועה מהפכנית "סתם", כלומר: תנועה שמסריה הגלויים קוראים למהפכה, אולם בפועל היה מדובר גם במחתרת אויב של ממש.

לא זאת בלבד, אלא שהייתה הפרדה של ממש בין שתי הזרועות האלה. כלומר, מי שהיה פעיל במפלגה הקומוניסטית לא היה פעיל במחתרת, ולהיפך. וויטאקר צ'יימברז (Whittaker Chambers) תיאר זאת בסיפרו "Witness" שראה אור בארה"ב באמצע המאה שעברה. צ'יימברז היה קומוניסט אדוק, עיתונאי בעלון המפלגה הקומוניסטית בארה"ב, שגוייס למחתרת הריגול הקומוניסטית בשנות ה-1930. כעבור תקופה ערק משורות המפלגה והמחתרת, ושימש עד מדינה במשפטו של איש משרד החוץ האמריקאי אלג'ר היס. בספרו מתאר צ'יימברז במדוייק את שיטות הפעולה של הקומוניסטים.

על סמך מה שאני למד מהספר העבה הזה ומקריאת עדויות אחרות של קומוניסטים לשעבר (באסופה "האל שהכזיב," The God That Failed, אף היא מאותה תקופה), היו קשרי גומלין מורכבים בין המחתרת למפלגה, אבל בעיקרון פעילי המפלגה הקומוניסטית הגלויה לא ידעו מי מחבריהם פעיל במחתרת.

פעילי המחתרת אימצו שמות בדויים, ובדרך כלל היה לכל אחד יותר משם בדוי אחד. היו למחתרת מקומות מפגש סודיים, דירות בבעלות פרטית של קומוניסטים ששימשו לאירוח הסוכנים והסתרתם בעת הצורך, שיטות בריחה ממעקב וכל מה שמחתרת ריגול צריכה. היו צלמי מיקרופילם והיו בלדרים שהעבירו חומרים לבריה"מ וממנה. גם המחתרת וגם המפלגה הגלויה הופעלו מברית המועצות. בשתיהן נדרשה נאמנות מוחלטת להנהגה ולאידאולוגיה השלטת בבריה"מ, ומי שסרחו היו צפויים להגלייה למחנות עבודה בסיביר או לחיסול.



מה שקרה בשנות ה-1960 הוא שהתנועה הקומוניסטית כולה התחפשה בבגדי נשים והפכה לתנועה הפמיניסטית המודרנית. הסיבה לכך הייתה שהתנועה הקומוניסטית נקלעה לקשיים סופניים, לכאורה, בארצות המערב

לחבר מחתרת אסור היה להיות פעיל במפלגה, ויותר מכך: הוא היה צריך להיות ולהיראות כמה שיותר בורגני בדרך חייו. רק מגבלה אחת הוטלה על אורח החיים הבורגני: אסור היה לחברים לגור בכפר. כל הקומוניסטים התגוררו בעיר, כעניין של עיקרון. למה? מן הסתם משום שכל מה שהם האמינו בו כל כך נגד את הטבע שעצם החיים בחיק הטבע איימו עליו.

איך כל זה קשור לישראל בט"ו בשבט תשס"ח ולחברת הכנסת המוזכרת בכותרת המאמר? סבלנות בבקשה.

ובכן, כידוע, אחת השיטות העתיקות ביותר להסתתר מאוייב היא התחפשות לאישה. נשים בדרך כלל עסוקות בעניינים נשיים, לא פוליטיים או צבאיים. יש כלפיהן חמלה ואמפתיה אוטומטית והן פחות מעוררות חשד. לכן, לדוגמא, הסתתרו חלק המחבלים שברחו מכנסיית המולד בבית לחם ב-2002, בבגדי נשים, ולכן התחפש אהוד ברק לאישה במבצע "אביב נעורים" בביירות. הבנתם את הרעיון.

מה שקרה בשנות ה-1960 הוא שהתנועה הקומוניסטית כולה התחפשה בבגדי נשים והפכה לתנועה הפמיניסטית המודרנית. הסיבה לכך הייתה שהתנועה הקומוניסטית נקלעה לקשיים סופניים, לכאורה, בארצות המערב. אז יצאה לאור האמת על זוועות שלטונו של סטאלין שהתחרו וייתכן שאף עברו את זוועות המשטר הנאצי בהיקפן, וכללו רצח באצמעות הרעבה מכוונת של עשרות מיליוני איכרים רוסיים משום שלא שיתפו פעולה עם הלאמת אדמותיהם.

בארצות המערב הועם קיסמה של תנועת "השיוויון" של מרקס, אנגלס ולנין. גם העניים הבינו שטוב יותר לחיות בחברה של שוק חופשי עם העוולות שבה, מאשר תחת "הדיקטטורה של הפרולטריון", כפי שהקומוניסטים כינו את תקופת הביניים שהיתה אמורה להוביל לגאולת העולם. העולם המערבי אמר "כן" לאיגודים מקצועיים חזקים ולחלק מתפיסות מדינת הרווחה, אבל "לא" נחרץ למלחמת המעמדות.

בשלב זה, כן חונכנו כולנו להאמין, הקומוניזם הרים ידיים במערב. ברית המועצות אומנם המשיכה במלחמה הקרה במשך כשלושים שנה נוספות, אבל האידיאולוגיה הקומוניסטית חדלה להוות איום פנימי על הדמוקרטיה המערבית.

היום מתברר שזו טעות גדולה מאוד המאפשרת לדור הבא של הקומוניסטים לנקום את נקמת אבותיהם, להוריד את העולם היהודי-נוצרי על ברכיו, ולהובילו לקראת חיסולו האלים.

כל מה שקרה בשנות ה-1950 וה-1960 הוא שמלחמת המעמדות הקומוניסטית עברה הסבה למלחמת המינים או כפי שהלוחמות עצמן מעדיפות שנקרא לכך, מלחמת המגדרים (המילה "מין" קרובה מדי לטבע ולמשמעות המקורית והאמיתית. שיבוש דעתם של ההמונים ובילבולם הם הטקטיקה המרכזית של המרקסיסטים. לכן יש צורך בשינוי מושגים ומילים).



מ-NOW ועד לתופעת יחימוביץ' הדרך כבר אינה ארוכה. מאמר זה לעומת זאת כבר התארך דיו, ואנו נשאיר אתכם באוויר בשלב זה בתקווה שהמשך יבוא

לכוהנת הגדולה של הפמיניזם המודרני קראו בטי פרידן (בפ"א רפויה). היא הייתה יהודיה והיא הייתה קומוניסטית. בשנות ה-1940 ביקשה רשמית להצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית, אך נדחתה בטיעון שיש במפלגה עודף אינטלקטואלים (המילה "אינטלקטואל" הייתה תמיד מילת גנאי עבור הקומוניסטים, למרות שרוב פעיליהם היו כאלה. הם שאפו תמיד להכניס לשורותיהם כמה שיותר אנשי "פרולטריון": עובדי המפעלים, במיוחד אם היו גם בניהם של עובדי מפעלים, היו "האצולה" שלהם).

פרידן טענה אחר כך שהיא הפסיקה להיות קומוניסטית בשלב מסויים. בדיעבד, ברור שהיא,  איך לומר זאת בעדינות, שיקרה. היא פשוט לקחה את הפמיניזם המרקסיסטי שהחל מפכה בכתבי מרקס ואנגלס, ושבשנות ה-1950 כבר היה זרם אידיאולוגי של ממש בשורות המפלגה הקומוניסטית, והפכה אותו לנהר אדיר שסחף איתו מאות מיליוני נשים בעולם כולו. היא עשתה זאת בין היתר באמצעות ספרה "המיסתורין הנשי" (The Feminine Mystique, 1963) ועל ידי הקמת "ארגון הנשים הלאומי" של ארה"ב, NOW (ראשי תיבות של National Organization of Women).

מ-NOW ועד לתופעת יחימוביץ' הדרך כבר אינה ארוכה. מאמר זה לעומת זאת כבר התארך דיו, ואנו נשאיר אתכם באוויר בשלב זה בתקווה שהמשך יבוא.