הסאגה נגמרה זמנית, אבל ספק אם הלקחים אכן נלמדו. המאבק של האימפריה נגד בנות 14 נגמר במעין תיקו. בעצם, הן לא בנות 14. הן בנות בלי גיל שהרי משטרת ישראל המהוללת לא הצליחה לזהות את הילדות שהגיעו איכשהו לבית הכלא שלה, כי הן שותקות. הן שומרות על זכותן לשמור את פיהן סגור. המשטרה מוצאת נמלטים ברחבי העולם, היא מגלה עבריינים שנעלמו למקומות מסתור, היא מצליחה לפענח פשעים ללא קצה חוט ולהגיע למבצעיהם.
מה שעשתה המשטרה כאן, בסיוע מפחיד של מערכת המשפט, צריך אכן לעורר דאגה בלב כל אזרח נאמן. המשפט הפך לכלי בידי השלטון לצורך השגת מטרותיו והטלת פחד
השתיקה מעולם לא היתה מחסום בפני התחכום המשטרתי. היא יודעת להאזין למחצית המדינה ולחשוף את מה שמתבשל במטבחים השונים, אבל את הילדות הללו שנגררו ממאחזים מוגדרים וידועים היא התקשתה לזהות. המשטרה יודעת מאיזה ישובים הן, מכירה את כל החברות ומשוחחת עם האמהות, אבל את האף הספציפי מעל הפה מלא הבוז, הקלסתרון לא הצליח לסווג. ומי שמאמין לזה שיקום. ואם זה אמיתי, אם אומנם המשטרה אינה יודעת, חייב האזרח להיות מודאג מאוד. כך שהברירה היא רק בין משטרה חסרת יכולות לבין משטרה בעלת כוונות נסתרות וחשאיות, ושתי האפשרויות אינן מרנינות.
מה שעשתה המשטרה כאן, בסיוע מפחיד של מערכת המשפט, צריך אכן לעורר דאגה בלב כל אזרח נאמן. המשפט הפך לכלי בידי השלטון לצורך השגת מטרותיו והטלת פחד. הוא עושה זאת בקלות בגלל המש"תפיות של חברים בבית המחוקקים, אלו האמורים לפקח פיקוח מדוקדק על המערכת הכוחנית הזאת. זה יכול להיעשות בקלות כל כך בלתי נסבלת, בגלל כלבי השמירה שבמדינות אחרות נקראים עיתונאים שהיסבו ראשם לכיוון אחר ובגלל הציבור האדיש. העוול היה כה גדול עד שאפילו המועצה לשלום הילד התעוררה מהשינה הכפייתית בה היא נאחזת כבר מאז הגרוש מקטיף. מעניין שממש בעצם הימים בהם איישו הנערות ללא ביגוד מתאים, רחצה סבירה וספרי קריאה את תאי הכלא, שיחררה המשטרה מיידית שני נערים קטינים שנתפסו עם גניבתם בידם. במקרה הזה ההגדרה של ילדים עשתה את שלה, ואין פרס על הניחוש לגבי לאומיותם.
מסתבר שבמערכת המשפט והמשטרה יש מילת מפתח והיא מציאת ה"הגדרה" הנכונה לכל מקרה.
הרשויות הללו הן הקובעות את התוצאה לפי ההגדרה שלהן. הן יודעות מתי יש עניין לציבור, ומתי לא. לא שופטים או ועדה ציבורית, ולך תדע מה היו השיקולים האמיתיים. גם המילה שתיקה אינה סתם תמימה וניטראליתהרשויות הללו הן הקובעות את התוצאה לפי ההגדרה שלהן. הן יודעות מתי יש עניין לציבור, ומתי לא. לא שופטים או ועדה ציבורית, ולך תדע מה היו השיקולים האמיתיים. גם המילה שתיקה אינה סתם תמימה וניטראלית. יש שתיקות שהן זכות, כגון אלו של אהוד ברק ושל בוזי (מלשון בוז?) הרצוג.
לעומתם, לחברת הכנסת בלומנטל הייתה שתיקה מגונה ואסורה. הבנות הללו חושבות אידיאולוגיה, נושמות אותה ופועלות בשמה. זה משום מה פשע חמור יותר מעבירות של ממש, אף אם עצם המעשה זהה. השתיקה שלהן המתריסה, מחייבת, לדעת הרשויות המתיימרות להתכסות באצטלת החוק את הענשתן בניגוד לכל הכללים האנושיים. ויתכן שלא מיותר הוא לשלוח עובדים סוציאליים ולבדוק כיצד האנשים האחראים לביזיון הזה מתנהגים כלפי ילדיהם שלהם.
וניתן להקצין את זווית המבט הזאת, את היכולת של הפקידים להגדיר כרצונם את חומרת המעשה. למה נהג שגרם למותו של אדם בתאונה מואשם בהריגה מתוך רשלנות אף שלא הייתה לו כוונה רעה או בכלל להגיע למעשה של הריגה, אבל ראש ממשלה ששלח חיילים לקרב מיותר לגמרי וגרם למותם של 33 מהם אינו מואשם באותה אשמה, הגם שהוא ידע את הסיכונים ושלח את החיילים בשיקול קר. כיוצא בו, מפקד ששלח חיילים להצטלם עם דגל מונף מעל עיירה לבנונית כדי להתגאות בהצהרה רברבנית, וכמה מהם חזרו דוממים על אלונקות בלי שעמדו במשימה המטופשת.
אי אפשר שלא להתפעל מההקפדה של מערכת המשפט על תקינות הליכותיה והשוויון בפני החוק. ממש אין משוא פנים, אין הנחות ואין רחמים לפני הממונים. אין חנינות וקיצורי דרך. זה אמור לפחות לגבי הבנות הפושעות. לגבי מבוגרים, ובמיוחד ממוצא ערבי זה שונה. וכך, איכשהו משתחררים רוצחים מהכלא ללא הליך משפטי כלשהו (אולי ניתנה חתימה נשיאותית בחותמת גומי שהוכנה על ידי פוליטיקאים תחת כותרת של חנינה, ללא ידיעת הציבור). במקרה הזה מוצאים דרכים לעקיפת כל התהליכים. במי בסך הכל מדובר? ברוצח שהורשע ונידון למאסרי עולם חמישה במספר. משהו זניח למול ילדות שאשמות בפה סכור. שם אין לחלום שדבר מעין זה יחול עליהן, הקטנות החצופות. בעצם, אולי ניתן להציע עסקה: שחרור ברגותי וקונטאר תמורת שיחרור ה"פושעות" הללו...
אי אפשר שלא להתפעל מההקפדה של מערכת המשפט על תקינות הליכותיה והשוויון בפני החוק. ממש אין משוא פנים, אין הנחות ואין רחמים לפני הממוניםבעצם, על פי אותו מחקר סוציולוגי ידוע באוניברסיטה העברית יש גם פה גזענות של השלטון הישראלי. בגנבים הצעירים שנתפסו עם שקים מלאים בצמח מוגן הוא רואה יצורים נחותים ואינו מוכן להאכיל אותם על חשבון משלם המיסים, לעומת ההעדפה והאכסניה הממשלתית שהוא מעניק לבנות מההתנחלויות. משמע, כליאתן המנוגדת לשכל הפשוט באה מתוך הערכה והוקרה לדמותן. כך גם נשיאתן, המנוגדת לחוק, בידיהם הגסות של הגברים לבושי המדים.
ומה לעשות שעיני בשר ודם הן קצרות רואי מלהבין זאת.