חינך אותנו הרב אברהם קוק: "כל זמן שלא ילמד [אדם] לעצמו שיתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל, ומעלת ארץ הקדושה, והשתוקקות לכל איש ישראל לבנין המקדש, וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם, כמעט שאי אפשר לטעום טעם (עבודה) [עבודת ה']" ("מעין הקדמה" לספר "מוסר אביך", עמ' "יד). עיין ערך "אורות" (עמ' קס"ט, פסקא ה') על מעלת ישראל מול שאר האומות. הרי שחובת התורה עלינו להכיר רוממות מעלת העם היהודי.



אבל ראוי שתהיה אהבה זו הדדית. כמו שחשק הקב"ה לשכון בקרבנו, באותות גלויות של "עשרה נסים היו במקדש" (אבות, ה'), ונר מערבי שימש עדות כי השכינה שורה בישראל (שבת כ"ב, ע"ב), כן גם אנו חושקים להקים מחדש את בית מקדשנו

בזה אנו מבינים יפה מה עניין שני הכרובים שהיו במקדש על גבי ארון הקודש, המסמלים אהבת ה' וישראל ופונים זה לזה במטרה מאוחדת. וכן מבינים אנו בזה משום מה הזדרז הקב"ה להקים להם משכן במדבר עוד ארבעים שנה טרם בואם לארץ הקודש, כי המשפיע רוצה לתת למושפע הנבחר. ובזה גם מבינים אנו אותו דימוי חרוץ של בחור צעיר המבקש שיערכו לו הנישואין, עוד בטרם ייסע ללימודיו למשך כמה שנים (כתובות ס"ב, ע"ב). ונצדק קודש.

אבל ראוי שתהיה אהבה זו הדדית. כמו שחשק הקב"ה לשכון בקרבנו, באותות גלויות של "עשרה נסים היו במקדש" (אבות, ה'), ונר מערבי שימש עדות כי השכינה שורה בישראל (שבת כ"ב, ע"ב), כן גם אנו חושקים להקים מחדש את בית מקדשנו. אין לנו להסיח דעתנו מחזון זה, לנהוג ברפיון רוח כאילו עוד תעבור תקופה ארוכה (חלילה) עד יקום ארמון על מקומו. ראשית דבר, מוטל על ממשלת ישראל לאסור כניסת גויים למקום הקודש, כמו שנפסקה הלכה במשנה (כלים, פרק א'). בשוך הקרבות של מלחמת ששת הימים, משך שישה שבועות, לא דרך רגל ערבי במקום המקדש עד ששר הביטחון של אז משה דיין מסר להם את המפתחות. אות חרפה היא איך לא מחו נגדו כל המפלגות הדתיות של אז? ואיך לא הקימו זעקה מרה כל הרבנים של אז?

וגם היום משטרת ישראל (בהוראת ממשלת ישראל) אינה מאפשרת ליהודי לבטא תפילה או ברכה בהיותו עומד סמוך למקום הקודש, מפני חנופה לערבים. ודאי זהו בזיון וקצף כמה נכנעים אנו לגויים. כמה השליטים עלינו מחוסרי אמונה הם בקדושת התורה וקדושת מקום מקדשנו! אבל כלל הציבור הם בעלי אהבה לה' וחושקים ומתגעגעים להשיב שכינה למקומה. "כי לישועתך קוינו כל היום".

כך האיצו בנו קדמוננו: "כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה, ועל כבודם של ישראל כל ימיו; ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים, ועל בית המקדש, ועל הישועה שתצמח בקרוב בימינו, ועל כינוס גליות – מיד שורה רוח הקודש בקרבו!" (תנא דבי אליהו רבה, פרק ד').