על כותרת המאמר שהגמרא בתענית הציבה סימן קריאה בסופו נהרהר ונשאל: למה? במה זכה חודש אדר שכבר מראשיתו נרבה בשמחה? במידה וקביעה זו הייתה נאמרת על ניסן, חודש הגאולה, שבראשיתו הוקם המשכן ונחנך בימים אחריו, היינו מקבלים אותה בהבנה ובשמחה. אבל על אדר, בכל זאת, פורים ממוקם אי שם באמצע החודש ואז ראוי לשמוח.
תשובת האר"י הקדוש
השמחה היא מצד אחד תוצאה של חיבור פנימי, ומצד שני היא רף שאני מציב לעצמי וכדי להשיגו עלי לעשות עבודה אישית. ולכן, משנכנס אדר מרבים בשמחה!
חודש אדר הינו החודש האחרון בשנה למניין החודשים שנמצאים בסוף. יש ירידת מתח. בעגה הצבאית נוהגים לכנות זאת בשם אס"ק, אווירת סוף קורס. הכל כבר מובטח וברור, ונכנסים לאדישות. במילותיו של האר"י בחודש אדר מידת הדין שולטת, יש דריכות באוויר. הסוף מהווה סיכום אך גם נקודת תורפה (כמו זמן כניסת השבת וצאתה, סוף היום, סוף השנה, חודשי הקיץ בחומם הקיצוני ועוד ואכמ"ל). לכן הפור של המן נפל דווקא בחודש זה, ולא במקרה.
עיקר עבודתו של האדם בחודש זה היא "להיות בכוננות", ובמילים אחרות: להיות נאמן לנקודה הפנימית שלו, למהות החיים. כי אז ודאי שהדין לא יפגע בו, אלא הוא אף יאתגר אותו. לכן הגזירה נגזרה על עם ישראל כשהם נהנו מסעודתו של אותו רשע, כשהם איבדו את האני שלהם.
שאדם מחובר לאני שלו, לנשמה, שאדם נמצא בחשיבה הכרתית הוא שמח. טוב לו, הוא שָלֵיו. הוא מחובר ובתדר הנכון. זהו עניינה של השמחה. השמחה היא מצד אחד תוצאה של חיבור פנימי, ומצד שני היא רף שאני מציב לעצמי וכדי להשיגו עלי לעשות עבודה אישית. ולכן, משנכנס אדר מרבים בשמחה!
תשובת ר' צדוק הכהן מלובלין
כשאדם עושה בעצמו, הוא שמח יותר בדבר וקשור אליו. "טוב לאדם בקב שלו, מתשעה קבין של חבירו". לכן, שמחת הגאולה בפורים מתחילה מתחילת חודש אדר כביטוי לשמחה של קשר, שייכות וחיבור לגאולה שאנו שותפים להבפסח הגאולה באה מלמעלה, איתערותא דלעילא. ההצלה לא הייתה תלויה בנו כלל ועיקר. לכן, רבים חוגגים את ליל הסדר, כי בלילה זה אותה הארה חוזרת כמעט בלי קשר להשתדלות האדם עצמו. יש לזה קשר גם לקבלת התורה שניתנה בסמוך בכפיה, מלמעלה.
לעומת זאת בפורים, אנו הבאנו את הגאולה בידיים על ידי השתדלות מרדכי, אסתר והעם היושב בכל אתר ואתר. ודאי שיש לזה קשר לחידוש הקשר לתורה מיתוך רצון ובחירה "הדור קיבלוה בימי אחשורוש".
כשאדם עושה בעצמו, הוא שמח יותר בדבר וקשור אליו. "טוב לאדם בקב שלו, מתשעה קבין של חבירו". לכן, שמחת הגאולה בפורים מתחילה מתחילת חודש אדר כביטוי לשמחה של קשר, שייכות וחיבור לגאולה שאנו שותפים לה.
משנכנס אדר מרבים בשמחה.
שתיים שהן אחת
אם בתשובה הקלאסית אני ניצב מול "סרגל הכלים" של התורה, כאן בחודש אדר אני ניצב מול "סרגל הכלים" של עצמי. אני ניצב מול המראה. זהו בירור שהוא גם קל וגם קשה, אבל ברור הוא שראשיתו בשמחה ואחריתו באורה ושמחה
שתי התשובות הנ"ל הם יותר מרומזות לכך שבחודש זה עלי לתפוס את עצמי בידיים. חודש אדר הוא מעין אלול זוטא. אדר הוא חודש של תשובה, חודש של לקיחת אחריות, אבל מזווית קצת אחרת.
אם בתשובה הקלאסית אני ניצב מול "סרגל הכלים" של התורה, כאן בחודש אדר אני ניצב מול "סרגל הכלים" של עצמי. אני ניצב מול המראה. זהו בירור שהוא גם קל וגם קשה, אבל ברור הוא שראשיתו בשמחה ואחריתו באורה ושמחה.
הבנת האדמו"ר השביעי
וכך מבין הרב מליובאויטש את דברי חז"ל: שאדם חייב להרבות בשמחה בכל יום בחודש אדר יותר מהיום הקודם. שהרי חז"ל אמרו: מרבים. וכן ביום ט"ז באדר השמחה יותר גדולה אף מפורים עצמו, "עד שביום האחרון שבחודש אדר צריכה להיות שמחה מופלגה ביותר". לאור התשובות הנ"ל העניין מבואר (למרות שהוא עצמו לא מנמק זאת בכך).
שנזכה לעבודה פנימית, ושמחה אמיתית.