מעניין לדעת כי שבעה דברים נבראו עוד בטרם בריאת שמים וארץ. אחד מהם הוא בית המקדש (פסחים נ"ד, ע"א). ודאי שאין דבר זה כפשוטו, כי טרם היה "מקום" כלל לפני בריאת שמים וארץ? אבל מדובר כאן על הרעיון והמושג. צריכים אנו למקום חשוב שלקראתו נרכז כל מאוויינו, כל תקוותינו. כבני אדם בעלי חושים גופניים ורגשיים, צריכים אנו למקום מסוים כדי לייחס אליו את קדושת הבורא. [כן כתב "עקידת יצחק", תחילת שער פד]. כדי לתת יחס וערך מה בין חיינו האנושיים ומוגבלים, מול חיי הנצח, צריכים אנו לקדש מקום מסוים שיהיה "עליון". לשם זה נתן לנו ה' את המקדש, ועוד הקדים לכך את מקום המשכן, מתוך אהבתו הגדולה לעמנו (כמבואר במאמרנו בשבוע שעבר). וכך כתב הרב הירש על פסוקנו: "בשעה שה' משרה את שכינתו במקדש, הריהו מודיע ברבים כי הוא נמצא בקרב האומה, שהוא יהיה להם לאלוהים; ריבון לגורלה, ואדון למעשיה" .



יש בינינו הרבה מאוד אנשים הנקראים "ישראליים", אבל מי מהם הקרובים ביותר לנקודת האמת, ללב העניין של ישראליותם? אלו שכל עניינם הוא קירבתם להקב"ה מתוך אהבה ורצון להדבק בדרכיו

וכן אנו באופן טבעי גומלים לו חזרה באהבה מוחלטת, בכל נפשנו ולבבנו. [וכדברי המדרש הנ"ל, אין שייכות לכך אצל שאר אומות העולם]. כמה יפה הגדיר התופעה הזו מורנו ורבנו הרב אברהם קוק: "עצם החיים הישראליים הם כלולים רק בנקודת אהבת השם יתברך, ואהבת שמו יתברך דוקא בשם ה' אלוקי ישראל!" ("אגרות", חלק א', עמ' מ"ג). יש בינינו הרבה מאוד אנשים הנקראים "ישראליים", אבל מי מהם הקרובים ביותר לנקודת האמת, ללב העניין של ישראליותם? אלו שכל עניינם הוא קירבתם להקב"ה מתוך אהבה ורצון להדבק בדרכיו. וכך לשונו הפיוטית של הרב קוק כשמתאר מהותה של כנסת ישראל: "הכל מיוסד על כלות נפשה לאלוהים, על הרגשתה את המתק ואת הנועם העליון בכל עומק נשמתה וכו' בהתלהבות נפש אמיתית וכו'. מתגלה בתורה ומצוות, מתגלה במוסר ומדות, מתגלה בהתעלות נפשית, בשירה פנימית, בקדושת החיים, בצמאון אין חקר. 'כלתה נפשי לא-ל חי. מתגלה במסירת נפש תדירית, בנשיאת עול גלות מאהבה, רק שלא לזנח את סדר החיים" ("אורות", עמ' קל"ח).

וחלק מזה בימינו הוא מה שמבקשים אנו בכל מאודנו ויכולתנו שתהיה בידינו מקום המקדש בהר המוריה בירושלים, ושם נוכל לשרת לפניו בעבודות קדושות כמצווה עלינו בספר ויקרא. זהו עומק הכמיהה של כל בן תורה באמת; להחזיר עטרת שכינה למקומה, ושתהיה מקום המקדש בבעלותנו. מובן מאליו שצריכים לדרוש [מהשלטונות] קודם כל את הרחקתם של בני ניכר וערלי לב ממקום שמקודש לנו לנצח. אבל עוד דרישה יש לנו, שנתכונן ליום שנוכל להקים מקדשנו מחדש, ויתקיים בגלוי לעיני כל רואה: "ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לאלוהים" (שמות כ"ט, מ"ה).



בימי דוד המלך פרצה מגיפה בישראל ומתו רבים. מה חטא חטאו? עונה המדרש (ילקוט שמעוני, סוף שמואל ב') "שלא תבעו בנין בית המקדש"

בימי דוד המלך פרצה מגיפה בישראל ומתו רבים. מה חטא חטאו? עונה המדרש (ילקוט שמעוני, סוף שמואל ב') "שלא תבעו בנין בית המקדש". כנראה רמב"ן לא ראה מדרש זה, ואומר כך מסברת עצמו "ואין השבטים מתעוררים לאמור נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו" (על במדבר ט"ז, כ"א).

מובא במדרש כי כל שיחותיהם של הבריות היא "עשתה האדמה פרי?" כל תפילתם של הבריות היא לשם פרנסתם. "רבוני, שהאדמה תתן פריה! רבוני, תצליח האדמה!" אבל [לעומת זאת] כל תפילתם של ישראל אינה כי אם על בית המקדש. "רבוני, מתי ייבנה בית המקדש?" (בראשית רבה, תחילת פרשה י"ג). צריכים אנו לחזור למדרגת אבותינו, חז"ל הקדושים.