כבר מזמן לא שמענו על עלילות יולי תמיר בחינוך הדתי. בשקט - בשקט, בלי שנשים לב, מוציאה הגברת הנכבדה מ"שלום עכשיו" המתפרקת את האוויר למערכת החינוך הדתי. עוד לפני סגירתו של משרד הדתות, עם העברת התקציב לתגבור לימודי היהדות למשרד החינוך, הובטח על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז, באופן חד משמעי, בעל פה ובכתב, כי התקציב לא יפגע וכי ייעודו לא ישונה בעקבות המעבר.
התקציב הזה מהווה כמעט 50% מתקציב הישיבות והאולפנות, והוא מה שהופך אותם למה שהן. תקציב זה מממן את תוספת לימודי הקודש ומאפשר לישיבות התיכוניות לקיים את חצי היום של לימודי הקודש
התקציב הזה מהווה כמעט 50% מתקציב הישיבות והאולפנות, והוא מה שהופך אותם למה שהן. תקציב זה מממן את תוספת לימודי הקודש ומאפשר לישיבות התיכוניות לקיים את חצי היום של לימודי הקודש. בלעדיו, מספר שעות לימודי הגמרא, המשנה, התנ"ך והאמונה יהיו פשוט כמו בתיכון ממלכתי רגיל. בשנת הלימודים תשס"ב, ערב העברתו למשרד החינוך, הוא עמד על 287 מיליוני ש"ח שהוא כ 250 ש"ח לתלמיד בממוצע בחודש. באמת גרושים. בשנת הלימודים תשס"ח התקציב קוצץ, ועומד רק על 134 מיליוני ש"ח. (רק כ-70 ש"ח לתלמיד בממוצע בחודש).
והנה, גם את כבשת הרש הזו המצטמקת והולכת מבקשת עתה יולי תמיר לבזוז.
הפרופ' יולי תמיר הקימה ועדה חדשה לניצול כספי סעיף "תגבור לימודי היהדות" במטרה מוצהרת ופומבית, ליעדוֹ לכלל תלמידי מערכת החינוך במדינה וזאת במטרה "להכרות עם ערכי הציונות והיהדות". כלומר, מעט הכסף המקיים את הישיבות התיכוניות והאולפנות, כפי שהן באופיין כיום, יחולק בין כל בתי הספר בארץ. לטענת שרת החינוך, היא מעוניינת ללמד יהדות לכלל בתי הספר הממלכתיים במסגרת יישום דו"ח קרמינצר-שנהר. אבל זו צביעות לשמה. יש כבר תקציב מפורש לחינוך החילוני ללימודי יהדות, על פי אותו דו"ח. בתקציב הזה אין למערכת החינוך הדתית ולו פסיעת רגל...
כלומר, במעט התקציב שמלמדים תורה ויהדות בבתי הספר הדתיים, ישתמשו מעתה בכל בתי הספר בארץ. למערכת החינוך הדתית, במה שעושה אותה דתית, יישארו הפירורים שבפירורים
כלומר, במעט התקציב שמלמדים תורה ויהדות בבתי הספר הדתיים ישתמשו מעתה בכל בתי הספר בארץ. למערכת החינוך הדתית, במה שעושה אותה דתית, יישארו הפירורים שבפירורים. בשם "לימודי יהדות וציונות" לכלל מערכת החינוך, מבקשת יולי תמיר בערמומיות, בתחכום, בהתחסדות ובהיתממות למחוק את ייחודו של החינוך הדתי. אין ספק שמגיע לה צל"ש על היעילות והתחכום בקידום האג'נדה הפוליטית והחברתית שלה.
ויש עוד משמעות כלכלית אחת לצעד הזה. הישיבות והאולפנות יהיו מוכרחים לשמור על אופיין, על מספר שעות לימודי הקודש, התורה והאמונה, והעלות תתגלגל שוב על כתפיהם, השחות ממילא, של ההורים.
עלינו, חברי הכנסת שנבחרו על ידי בוגרי והורי מערכת החינוך הדתית להחזיר את ההיקף התקציבי למקורו, להגדיר את מעמדו כתקציב ולא כתמיכה, ולקבוע בצורה מפורשת את יעדיו למען הסר ספק.