בין הפרשיות הסוחפות את מדינת ישראל נתגלה כי זאב שטרנהל, פרופ' למדע המדינה, נמצא ראוי לקבל את פרס ישראל ביום העצמאות, בשנת ה- 60 למדינת ישראל.



הרי אם היה זה פרופ' ימני שהיה רק רומז על טרנספר לערבים, הייתה הארץ רועדת אם היה מקבל פרס, ופרופ' שטרנהל אפילו לא דיבר על גירוש. הוא מדבר על טנקים. ומה עושים עם טנקים, הכל יודעים

התקשורת חגגה, הכותרת ב"הארץ" הייתה רחבה ויפה, פרופ' שטרנהל הוא מיקירי המעצמה השביעית, מלח הארץ, איש שמאל חד שליבו מלא על המתנחלים האשמים בכל הבעיות של מדינת ישראל.  את חזונו של חתן הפרס הוא כתב בזמנו בעיתון "דבר" (5/4/88): "רק מי שיהיה מוכן לעלות על עופרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית".

היכן הם תושבי עופרה? למה שלא יקומו לזעוק? היכן הכבוד העצמי שלנו כתושבים בעלי זכויות אזרח בסיסיות במדינתנו. הרי אם היה זה פרופ' ימני שהיה רק רומז על טרנספר לערבים, הייתה הארץ רועדת אם היה מקבל פרס, ופרופ' שטרנהל אפילו לא דיבר על גירוש. הוא מדבר על טנקים. ומה עושים עם טנקים, הכל יודעים.

פרופ' שטרנהל נמצא ראוי. איש (כמעט) לא מחה.

הטנקים ששילח הפרופסור על עופרה היו רק ההקדמה. לימים, הוא הבהיר מה לדעתו ראוי שיקרה למתיישבים ביהודה ושומרון. במאמר מסית, מכוער ומתיר דם שפרסם פרופ' שטרנהל לפני פחות מ- 7 שנים, ("מול ממשלה סהרורית" הארץ 11/05/2001) הוא מכיר בלגיטימיות של הטרור הערבי ביהודה ושומרון, ומייעץ למחבלים הערביים למקד את רציחותיהם בישובי יו"ש. וכך באופן זה לשרטט את הגבול בין ישראל (בתוך הקו הירוק) לבין המדינה הפלסטינית או בקיצור: מי שרוצה לחיות שלא יהיה מתנחל:



יותר מתמיד, דווקא בשנת השישים ראוי שחתן פרס ישראל יהיה אדם ראוי מן הבחינה המוסרית. שטרנהל אינו ראוי לפרס, וזכייתו בו היא כתם על החברה ועל המדינה ומסר לציבור שלם שכבודו וגם חייו מחוקים בעיני המדינה

"לרבים בישראל, אולי אף לרוב המצביעים, אין ספק בדבר הלגיטימיות של ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו הייתה בפלשתינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות ולא פוגעים בנשים ובילדים, ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז ועל שדרות, כן היו נמנעים מהנחת מטענים מצידו המערבי של הקו הירוק. בדרך זו היו הפלשתינים משרטטים בעצמם את פרופיל הפתרון שממילא יושג בעתיד: הקו הירוק המתוקן יהיה גבול בינלאומי ושטחים יוחלפו כדי לפצות את הפלשתינים על האדמות שכבר סופחו לישראל ואולי עוד יסופחו".

הארץ לא רעשה על הדברים, היועץ המשפטי לממשלה לא העמיד את שטרנהל לדין, ועדת המשמעת של האוניברסיטה העברית לא מצאה מקום לנזוף בו. כל איש ישר ישער לבד מה היה קורה אילו היה זה רב או איש ימין שהיה אומר רק חצי או שליש מן הדברים על ערביי ישראל.

נכון, יהיה מי שיאמר כי פרס ישראל ניתן לאדם על הישגים בתחומו ולא על עמדותיו הפוליטיות או דעות שהביע, אך כשמדובר בפרס ממלכתי שהמדינה מעניקה ושנועד להביע הוקרה למקבל הפרס, ראוי שמקבל הפרס בשם המדינה כולה ואזרחיה לא יקרא למלחמת אזרחים, ולא יראה כלגיטימי את הרצח של אזרחי מדינתו בידי אויב.

יותר מתמיד, דווקא בשנת השישים, ראוי שחתן פרס ישראל יהיה אדם ראוי מן הבחינה המוסרית. שטרנהל אינו ראוי לפרס, וזכייתו בו היא כתם על החברה ועל המדינה ומסר לציבור שלם שכבודו וגם חייו מחוקים בעיני המדינה.



כדי שהמשקל הציבורי של התביעה יהיה משמעותי, אנחנו פותחים בהחתמת עצומה נגד הענקת הפרס לפרופ' שטרנהל. לא צריך להיות ימני ולא צריך להיות מתנחל כדי לעצור את הבושה הזו

אם משמואל שניצר, עיתונאי נכבד, נשלל פרס ישראל בשל מאמר שפרסם בעברו, כך ראוי שייעשה גם בעניינו של פרופ' שטרנהל המצדיק רצח אזרחים בפעולות טרור, ובלבד שאלה יהיו מתנחלים.

הפורום המשפטי למען א"י וחוג הפרופסורים לחוסן מדיני נרתמו להוביל מאבק בעניין. פנינו לשרת החינוך הממונה על פרסי ישראל, ונעתור לבג"צ עד שהוועדה תשקול בשנית את ההחלטה.

כדי שהמשקל הציבורי של התביעה יהיה משמעותי, אנחנו פותחים בהחתמת עצומה נגד הענקת הפרס לפרופ' שטרנהל. לא צריך להיות ימני ולא צריך להיות מתנחל כדי לעצור את הבושה הזו. כל בר לבב, ראוי שיצטרף עימנו לדרישה. אל תבזו את המדינה ואת פרס ישראל. אל תעניקו לפרופ' שטרנהל את הפרס.

ניתן לחתום על העצומה באתר הפורום המשפטי:http://www.haforum.org.il/newsite/atzoma.asp