קו ישיר עובר בין זכותו של "מתנחל" להגן על חייו לבין זכותה של מדינת ישראל להגן על תושביה.
פלשתינים הם אלו שחיים בשקט ובשלווה ומוסקים את זיתיהם, ואילו "מתנחלים" הם אלה שמאלצים את הפלשתינים, שוחרי השלום, לבוא ולהתפוצץ בדימונה ולירות קטיושות על אשקלון ועל שדרות
"מתנחל הרג פלשתיני" הדהדו הכותרות, ומיד הבנו מי הרע ומי הטוב. פלשתינים הם אלו שחיים בשקט ובשלווה ומוסקים את זיתיהם, ואילו "מתנחלים" הם אלה שמאלצים את הפלשתינים, שוחרי השלום, לבוא ולהתפוצץ בדימונה ולירות קטיושות על אשקלון ועל שדרות.
אלא שלא כך היו פני הדברים. ה"מתנחל", משה בנבנישתי שמו, ירה כדי להגן על עצמו מפני לינץ' של מאות ערבים פורעים, וזאת על פי חקירת צה"ל. "הוא הסתבך, כי הוא העז לירות", אמרתי לקרוב משפחה שלי שמתגורר בטלמון הסמוכה למקום האירוע. "כן. הוא היה יוצא יותר טוב, אם הייתה שם איזו גופה של יהודי", השיב לי אותו קרוב משפחה במרירות.
ואכן תגובות השמאל הקיצוני לא איחרו לבוא. ב"שלום עכשיו" דרשו מהמשטרה לחקור את בנבנישתי באשמת רצח, לא פחות. ואילו בארגון "יש דין" ציינו כי "כ-90% מחקירות מחוז ש"י בפגיעת מתנחלים בפלסטינים מסתיימות ב"כישלון". הבנתם את זה? אם יוכח שהיורה אכן ירה מתוך הגנה עצמית, זהו "כישלון". כנראה שתמונות חייל שמבוצע בו לינץ' נעימות יותר לשמאל הקיצוני מאשר תמונות יהודי שמעז לעמוד על נפש באמצעות הפעלת כוח.
כולנו מתנחלים
אבל האמת היא שכולנו "מתנחלים". הערבים אומרים זאת כשהם מפרסמים אחריות על ירי רקטות לעבר "ההתנחלות שדרות". הם אומרים את זה גם במשך שנים בימין
אבל האמת היא שכולנו "מתנחלים". הערבים אומרים זאת כשהם מפרסמים אחריות על ירי רקטות לעבר "ההתנחלות שדרות". הם אומרים את זה גם במשך שנים בימין. ברגע שניסוג "רק" מההתנחלויות הם ירצו גם את עכו וחיפה (תושבי אשקלון ושדרות יעידו), אבל עכשיו גם מודה בזה השמאל הקיצוני. כי אם ביום ב' תקף השמאל את "המתנחל" שהגן על עצמו, הרי שביום א' ארגן השמאל הפגנה נגד המבצע שהחל ברצועת עזה כדי להגן על תושבי הנגב המערבי. מסיבות בלתי ברורות לחלוטין (למעט איזה תסביך גלותי שדבק בו), השמאל הקיצוני מעדיף לינץ' ביהודי מאשר יהודי מתגונן, ולא משנה מאיזה צד של הקו הירוק גר היהודי. תמונת קטיושה על בניין באשקלון היא לא נחמדה גם לאנשי שמאל קיצוני, אבל אם כדי למנוע אותה צה"ל צריך להילחם במחבלים שיורים מבין הבתים. ומה לעשות, לפגוע גם באזרחי אויב זהו הקו האדום של איש השמאל הקיצוני.
מגילת אסתר, אותה נקרא בפורים הבעל"ט, היא לא באמת מגילה שמחה. אם נדקדק בסיפור נבין שעל עם ישראל נגזרה גזירת השמדה. אולם גם כשהפור התהפך, הגזירה לא בטלה "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב". אם כן על מה, בכל זאת, אנחנו כל-כך שמחים? "אשר נתן המלך המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים". השמחה הגדולה של יהודי היא כשמותר לו לעמוד על נפשו, ולהשיב מלחמה לעם אשר נלחם בו "בכל עיר ועיר" בין אם היא נמצאת בצד הזה או בצד ההוא של הקו הירוק.
"ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".