הישיבה שכונסה בתחילת השבוע בה ביקש שר הביטחון אהוד ברק את רשותם של שר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליט הצבאי ושלל בכירים המשתייכים לזירה המשפטית הישראלית להורות לתותחני צה"ל לשגר פגזים אל עבר מקורות ירי הקסאמים, אינה אלא עדות לאחת התופעות ההרסניות ביותר לחברה הישראלית. זהו מקור לתסכוליה, וככל הנראה אף סיבה לחלק מחלליה.



בשנים האחרונות הפך המשפט הבינלאומי למעצב מדיניות הביטחון הישראלית. לא רק שהדבר שגוי מבחינת מהותו של המשטר, אלא שיש בכך סיכון מודע של חיי אדם, העדפה מוצהרת של שמירת חיי התושב הפלסטיני על זה הישראלי

המחשבה שמשפטני ישראל אמונים למסורתו של אדמו"רם, אהרון ברק, המעוניין לשאת חן בקרב עמיתיו, וכן פעילי זכויות האזרח מן המחלקה למשפטים באוניברסיטת ייל, אינם רק מעצבי האסטרטגיה הביטחונית הישראלית אלא הפכו לאמונים על הטקטיקה הצבאית. היא בחזקת ניצחון מראש של כל דיקטטורה, תהא מדינה עצמאית או ארגון טרור המחזיק ברצועה מוגבלת, והפסד לדמוקרטיה הנלחמת על חייה.

בשנים האחרונות הפך המשפט הבינלאומי למעצב מדיניות הביטחון הישראלית. לא רק שהדבר שגוי מבחינת מהותו של המשטר, אלא שיש בכך סיכון מודע של חיי אדם, העדפה מוצהרת של שמירת חיי התושב הפלסטיני על זה הישראלי: פסילת נוהל שכן שחשפה את חיילינו לאש צלפים המסתתרים בביתו של מבוקש, פסילה ועיכוב של בניית גדר ההפרדה שבשם חופש התנועה הפלסטינית מסכנת מאות אלפי ישראלים הנותרים חשופים למפגעים מתאבדים הבאים ללמדם גורל יהודי מהו, בג"צ הסיכול הממוקד שהפך את מנהיגי החמאס לממוגנים ברחובותיהם באמצעות 'חברת האבטחה בג"צ', ובודאי בג"ץ 'קלפי המיקוח' אשר שלל מישראל את אחד מקלפיה האחרונים בדרך לשחרור עתידי של שבוייה בלי לשחרר מחבלים שדם על ידיהם, כאלו ששחרר שכמותם בעבר כבר ליבה כאן אינתיפאדות וגבה מחיר חיי אזרחים. בזכות בג"צ יכולים תושבי עזה להתפנק ממלחמה חסרת הפסקות חשמל, ממלאים מוגבלים של תרופות ומזון, ואף ממעברים מוסדרים לגדה המערבית.

הכמיהה הישראלית השכיחה ביותר היא הפסקת הסירוס, לקיחת הגורל לידיים, פעולה. הישראלי מתכוון לרוב למגבלות הדרג המדיני ("תנו לצה"ל לנצח") או איסורים אמריקאיים בדבר הרחבת הפעולות הקרקעיות, אך בראייה מפוקחת ומעמיקה יותר ניתן להבחין כי הגורם המסרס הינו רשות ממשלתית שנועדה במקורה לפתור סכסוכים משפטיים בין אדם לחברו. אך מאז המהפכה החוקתית לקחה לעצמה הזירה המשפטית, ובג"צ בראשה, את הסמכות להפוך לרמטכ"ל העל של הצבא המטיל שלל מגבלות על הכוחות הלוחמים ברוח אי אלו אמנות, חוקים וערכים אשר בינם לבין מצוקותיה של דמוקרטיה הנלחמת בארגון טרור פשיסטי אין דבר וחצי דבר.



אם מישהו רוצה כאן "להחזיר את גורלו לידיו" ולחסוך חיי אדם תוך מיצוי שלל השלבים המקדימים הנדרשים, טרם יצאו כאן למבצע כירורגי שיחשוף חיילי חי"ר לאש תופת, עליו לחשוב מדוע לא מוצו כל אותם שלבים?

אם מישהו רוצה כאן "להחזיר את גורלו לידיו" ולחסוך חיי אדם תוך מיצוי שלל השלבים המקדימים הנדרשים, טרם יצאו כאן למבצע כירורגי שיחשוף חיילי חי"ר לאש תופת, עליו לחשוב מדוע לא מוצו כל אותם שלבים? האם הפסקות חשמל כוללות הפגזות לעבר מקורות ירי הקסאם, מצור כולל על הרצועה או יצירת רצועת ביטחון נקייה ממבנים ומקורות מסתור. האם היו יכולים כל אלו להכניע את עזה ולחסוך מבצע קרקעי? יתכן ולא, אך יתכן וכן. תחשוב כל אם עברייה שבנה נשלח לסמטאות עזה האם סגר טוטאלי, הפצצות מן האוויר והחשכה מוחלטת של אותה שכונה  לא היו מייתרים את סיכוני השוטטות הצה"לית שם. 

ב"מלחמת לבנון השנייה" שמענו על שלל פעולות הפצצת מטוסים מן האוויר שבהוראת יועצים משפטיים הפכו לתקיפת מסוקים שבהוראת פרקליטים יודעי המשפט הבינלאומי תורגמו לשליחת כוחות קרקע כירורגיים שידעו לטפס לקומה השלישית, ולאתר את המסדרון הרביעי מימין. וכל זאת, כדי שלא לסכן חלילה מי מיושבי הבית שאינו שותף ללחימה. בסוף חלק מפעולות אלו, במסגרת סינדרומים שכאלו, נקלעו חיילי צה"ל למרחץ דמים. גם לאחר מבצע חומת מגן ידע שר הביטחון, בן אליעזר, לספר כי שיקולי המשפט הבינלאומי מנעו ממנו הפצצות מן האוויר וסיכון מודע של חיי חיילינו.

המחשבה שתשב ועדת משפטנים ותנסה להרהר בתגובת בג"צ למעשה האלמנטארי של הפגזה לעבר מקורות ירי הקסאם, הנה לא רק מקוממת אלא מעלה מחשבות אומללות שעוד תנוסחנה כאן על ידי משפחות שכולות: המיצינו את כל האופציות טרם שלחנו את הבנים? מה נאמר למאמינים האדוקים במהפכה החוקתית בהקשר זה? לכו אתם להסביר לאותן משפחות כי בניהן הם חללי המהפכה החוקתית.