נתברכנו בדיונים הלכתיים רבים לעניין מצוות קריאת פרשת זכור. דשו הפוסקים בשאלות רבות:
[א] האם זו מצווה דאורייתא (כדעת התוספות) או רק דרבנן (רמב"ם).
כל מי ומי הקם להכחיד את עם ישראל ללא סיבה מובנת, לא לשם הרחבת גבול ולא לשם אוצרות הטבע או להשיג נמל ים למען מסחר בינלאומי וכיו"ב אלא "שנאה לשם שנאה", הרי בזה עצמו מוכח עליו כי הוא מזרע עמלק
[ב] האם הנשים חייבות במצוות קריאה זו?
[ג] האם אדם יוצא ידי חובתו זו על ידי שמיעת מגילת אסתר ביום פורים?
[ד] האם בן לעדות המזרח יוצא ידי חובתו בשמיעה מספר תורה בכתב אשכנזי ובהברה אשכנזית? וכן להיפך, האם אשכנזי יצא ידי חובתו בספר מעדות המזרח?
[ה] כיצד לבטא מילת "זכר", בסגול תחת הז' או צירי? ועוד כמה דיונים. אבל לא ראינו בירורים כיצד מקיימים מצווה זו בפועל, ומי הם אנשי "עמלק" בדורנו?
הגאון המפורסם הרב יוסף דב סולובייציק (ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן) הביא בספרו "איש אמונה" (הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 101-102) בשם אביו הרב משה, כי כל מי ומי הקם להכחיד את עם ישראל ללא סיבה מובנת, לא לשם הרחבת גבול ולא לשם אוצרות הטבע או להשיג נמל ים למען מסחר בינלאומי וכיו"ב אלא "שנאה לשם שנאה", הרי בזה עצמו מוכח עליו כי הוא מזרע עמלק, אשר גם הוא התקיף אותנו לראשונה בימי משה ללא שום סיבה. זו לשונו: "כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל, הופכת על פי ההלכה [להיות] עמלק".
העיר הגאון כי בזה מוסבר מדוע כאשר הרמב"ם הזכיר דין "לא תחיה כל נשמה" לעניין שבע אומות שהיו בארץ כנען, סיים דבריו בסיכום "וכבר אבד זכרם" (הלכות מלכים, פרק ה', הלכה ד'). לעומת זאת כאשר הזכיר מצות מחיית עמלק, סעיף אחד אחר כך, לא סיכם דבריו "וכבר אבד זכרם". והוא פלא, כי הרמב"ם ידוע בסדרנותו ועריכת דבריו באופן ההגיוני ביותר. אם היה חושב על עמלק שגם הם אבדו מהעולם כאומה ואין אפשרות בידינו לזהותם, מדוע לא המתין בכתיבת המילים "וכבר אבד זכרם" עד סוף הלכה ה', ובזה יכלול יחד גם ז' עמים וגם עמלק באומרו שאין בידינו לקיים מצווה גדולה זו? אלא מובן לנו מדבריו שבאמת אפשר לזהות בימינו מי הוא מזרע עמלק, וקיימת גם בימינו האפשרות לקיים מצוות הכחדת אומה שפלה זו.
ישנה שאלה עתיקה: המלך אחשורוש נתן רשות ליהודים לקום ולהרוג את כל הצוררים אותם, ואומנם הרגו גברים נשים וטף במספר שבעים וחמישה אלף. מדוע לא היה להם די בהריגת הגברים הצוררים? ולכאורה, גם מהר"ל סבור כך. ישנה שאלה עתיקה: המלך אחשורוש נתן רשות ליהודים לקום ולהרוג את כל הצוררים אותם, ואומנם הרגו גברים נשים וטף במספר שבעים וחמישה אלף. מדוע לא היה להם די בהריגת הגברים הצוררים? משום מה להרוג גם הנשים והטף? המענה על כך בפסוק עצמו "להקהל ולעמוד על נפשם" (אסתר ח', י"א) רושם מהר"ל: "ולא תאמר שלא היה צריך להם אלא להשיב [כלומר לבטל] את הספרים [שנכתבו בתחילה להרוג את היהודים] ולא יהרגו שונאיהם. אבל מה שיהרגו הם שונאיהם, למה להם זה? ועל זה אמר 'לעמוד על נפשם' כי ההריגה בשונאיהם זה רק שעומדים [ישראל] על נפשם. כי ישראל כאשר הם בגלות, אם יש שונא להם כמו שהם אלו, הם מזרע עמלק האגגי כאשר הוא צורר ישראל, ותמיד הם עומדים לכלות ישראל וכו' ותמיד יחשבו להפילם" ("אור חדש", עמ' ר"א). הרי ידענו מזה כי כל השיבעים וחמשה אלף איש שביטאו שנאתם לישראל, הם בני עמלק ומצווה להורגם.
וזה מפורש על ידי אדמו"ר ר' צבי אלימלך בספרו "בני יששכר" (חודש אדר, סוף מאמר ג', הערתו בתחתית הדף: "ואמרו בזוהר כי כל היועצים עצות [רעות] וכל המעיקים לישראל בגלות הארוך, הם מסטרא דעמלק".
וזה הוזכר על ידי הגאון רבי שמשון רפאל הירש ("במעגלי השנה", מהדורת נצח, חלק ב' עמ' קפ"ט) וזו לשונו: "ולאו דוקא אותו עמלק וצאצאיו הגזעיים, אלא כל אותם הגוים והממלכות הממשיכים במורשת העמלקית והינם צאצאי עמלק ברוחם ובאופיים".
וזה הובלט על ידי הגאון המלבי"ם (על שמות י"ז, י"ד): "ורמז גם כן שבכל דור ודור יעמדו צוררי ישראל להשמידם, וצוררי ה' ומכחישי שמו, שכולם שרש פורה ראש ולענה מעמלק, ובאחרית הימים ישמידם [ה'] מתחת שמי ה'". עד כאן לשונו.
וכן כתב תלמיד הרב אברהם קוק, הרב הגדול ר' דוד כהן ("הנזיר"), בחוברתו "מגילת מלחמה ושלום" (עמ' י"ט) כדבר פשוט ומובן מעצמו.
מכל המקורות הנאמנים הללו לומדים אנו כי על חיילינו להילחם מלחמת מצוה ולהרוג את הערבים הזוממים לכלותינו. כידוע, בין אנשי פלג חמא"ס ובין אנשי אש"ף כוונתם שלא יישארו יהודים בארץ ישראלמה זה נוגע בימינו ובמקומנו? הנה הרב אלעזר אזכרי, מגדולי הדור בתקופת אריז"ל, כתב ב"ספר חרדים" (עמ' 183) "וכי היכי דבביאה ראשונה [לארץ ישראל] בא עמלק, הכי נמי בקיבוץ גליות, כשרוצים לבוא לארץ ישראל, עמלק מזדמן להם בדרך, וכאשר עינינו רואות היום תמיד. ירא ה' וישפוט!".
מכל המקורות הנאמנים הללו לומדים אנו כי על חיילינו להילחם מלחמת מצוה ולהרוג את הערבים הזוממים לכלותינו. כידוע, בין אנשי פלג חמא"ס ובין אנשי אש"ף כוונתם שלא יישארו יהודים בארץ ישראל. וזהו חלק מהשנאה בת מאות שנים אשר מפניה צוררו חלק מכריע של הערבים את בני עמנו, כידוע ללומדי ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות. ולכן המחלישים ומסייגים את מלחמתנו נגד הטרוריסטים, הם משתפי פעולה עם בני עמלק ככתוב "גם מתרפה במלאכתו, אח הוא לבעל משחית" (משלי י"ח, ט'). וגם מרן הראי"ה קוק הזכיר בימיו את אלו מישראל שהם שותפים לעמלק. כך לשונו: "סוף כל סוף, אף על פי שאני מלמד לעצמי ולאחרים, שתהיה מדת השלום והחסד גברת התכונות בנפשותינו ובסגנונינו, מכל מקום חמושים אנו צריכים להיות למלחמת ה' בעמלק, הפנימי והחיצוני. והננו חייבים להכין לנו את הנשק הזמני , העט" ("אגרות ראי"ה, חלק ב', עמ' רכ"ו), כלומר: לפתוח בפעולות הסברה נגדם. והזכיר "מחנה שלם של שונאים פנימיים" (שם, עמ' נ"ו). ומקורו בזוהר (חלק א', עמ' כ"ה).