"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח...".



אשריכם יהודים שספגתם ביזיונות מגויים ערלים אטומים. הושפלתם עד עפר והוכיתם על צוואר ובאמונה – נותרתם מחזיקים. אנחנו גדלנו בתחושה אחרת

היום הזה אני זוכה להתחבר יותר מתמיד אל כל קהילות ישראל שחיו בגולה בשנות הזעם והאימה.  אני מצטרפת אליהם היום בהכנעה ובהצדעה, ושואבת מהם את הכוח להמשיך וללכת הלאה.  "זכיתי" עכשיו להרגיש את הגלות, לחוש את תחושת ההשפלה הדוממת,  לתת את הכתף, ולסבול את העול, ולדעת שזוהי הדרך, ואנחנו חוליה קטנה בשרשרת.

אשריכם יהודים שספגתם ביזיונות מגויים ערלים אטומים. הושפלתם עד עפר והוכיתם על צוואר ובאמונה – נותרתם מחזיקים.  אנחנו גדלנו בתחושה אחרת. גדלנו כדור של גאולה. ידענו שיש לנו צבא חזק ומשוכלל, מדינה, משטרה ועוצמה. אבל דווקא בגלל הצבא החזק והמשוכלל, מצבנו עתה בשפל המדרגה.  ביום חמישי הבנו היטב שרק בניסים אנחנו חיים, ומצבנו מורכב וסבוך לא פחות ואולי אף יותר מאשר בימים אחרים.

בישיבת "מרכז הרב" נערך טבח,  פוגרום של ממש.  בחורי חמד, ממיטב החבורה ישבו והגו בתורה ובא אותו רוצח שפל ושחטם על דפי הגמרא.  אם היית מספר לאי-מי מדורות עברו שמציאות כזו תקרה כאן, בתוככי ירושלים הבנויה לתפארה, הוא לא היה מאמין. התיאור הזה ודאי לקוח מעיירה נידחת אי שם בפולין. אבל הסיפור הזה קרה כאן ולא בתרפ"ט, עכשיו בתשס"ח תחת השלטון הישראלי החזק.

ומהי התגובה? איך יגיב הצבא החזק על אותה המכה הנוראה? הצבא והמשטרה יערכו ויתחזקו כדי לשמור שהימין לא יגיב על הרצח, ובזה סיימו תפקידם. תמה התייחסותם לטבח. הנשק שבו בוצע הרצח ניתן במתנה ממדינת ישראל, והיא זו שתחליט אם ואיך להגיב. התגובה זהה לתגובתם של כל היהודים שקרוביהם נעקדו על קידוש ה' בשנות הגלות והאימה, והכאב זועק פי כמה דווקא בגלל שיש לנו צבא.



"אל אמונה ואין עוול", זוהי הנחמה היחידה. קדושי ישראל שנטבחו בעת לימוד התורה עולים לרצון לפני ריבונו של עולם, והם קרבן עולה שערכו יסולא מפז. האמונה הזו חזקה ומעודדת, לדעת שלמעלה יש תגובה

"אל אמונה ואין עוול", זוהי הנחמה היחידה. קדושי ישראל שנטבחו בעת לימוד התורה עולים לרצון לפני ריבונו של עולם, והם קרבן עולה שערכו יסולא מפז. האמונה הזו חזקה ומעודדת, לדעת שלמעלה יש תגובה. לדעת שהקב"ה משגיח ונמצא, ובתוך הסתר הפנים הנורא בעומק בעומק הכול בהשגחה.

ניסים רבים אירעו ביום חמישי בערב בישיבה. האסון היה יכול להיות גדול פי כמה וכמה, למשל: אם המחבל היה מגיע שעתיים קודם כשהספרייה עוד מלאה באברכים או כמה דקות אחר כך כאשר השביעיסטים שבדיוק חזרו מטיול היו נכנסים לחדרים בהם ביקר המחבל; אם המחבל היה נכנס לבית המדרש שהיה הומה בלומדים או חצי שעה אחר כך למסיבת ר"ח בישיבה לצעירים. ניסים של אנשים שניצלו, ממש מתחת לכת הרובה, ועוד ועוד סיפורים.

בתוך הסתר הפנים רואים שיש השגחה. בתוך חושך הגלות הזאת יש נצנוצי אורה. המשטרה לא נתנה במשך כמה שעות להוציא את גופות חללינו מחשש שיערכו לינץ' בגופת המחבל. הרוצח השפל הזה חשוב בעיניהם יותר מכבוד הנרצחים. אויבי ישראל, שותפי הרוצח, חגגו ברחובות עזה וגם בירושלים ובגליל, אבל ממשלת ישראל לא מוצאת לנכון להפעיל שום כוח. במה שונה תשס"ח מתרפ"ט? מה השתנה במציאות? השוטרים האנגלים הוחלפו ביהודים, אבל דרך אחת למשטרה הזאת והזאת. דגלם – השמירה על הסדר ללא זיקה יהודית מיוחדת. הדאגה ליהודים, החום והאמונה, קפאו ונעלמו מדמם.  כוחם למלחמה מופנה אלינו, שדם יהודי בעורקינו זורם.  אל אלה שהתורה וארץ ישראל הם ערך החיים בעיניהם.

ביום שישי ליווינו את שמונת נרצחנו לקבורה. הכאב הזועק והצער בלתי ניתנים להבנה. שמונה?! עודנו שותתים דם, לא מצליחים לעכל, הגיעו כוחות הביטחון אל גבעת האור בבית-אל. הם התנפלו על מי שהיה, עצרו ועכבו לחקירה. "השגת גבול, תקיפת שוטר". המציאו תיק שלא היה ולא נברא, ובלבד שיוכלו לעשות משהו שישפיל וידכא אותנו, את אותו הציבור שחטף את המכה. ניסינו להסביר לשוטר שהחבר'ה, שנעצרו זה עתה, חזרו מהלוויות חבריהם. אבל הוא ענה בעזות ובגאווה: "כן, כולנו כואבים את הפיגוע הנורא, אבל הם הפרו צו וננהג בהם בדיוק לפי הכללים...". 



אשריכם עצורים שנתפסתם על שהייה לא חוקית בגבעה בארץ ישראל. חופפת עליכם רוחם של בחורי החמד שעלו בסערה השמימה, וזכו למות על קידוש ה' מתוך לימוד התורה

אכן, "זכינו" לאויבים. יש אויבים ערבים ויש אויבים יהודים. יש צבא ויש משטרה ויש להם יעד ברור. הם לא צבא ישראל, אלא צבא הממשלה וזרועותיה לשמירה על השלטון. דאגתי לעצורים הצעירים שעוברים בתוך ימים אחדים טלטלות כה עזות, אחר כך נזכרתי שהם כבר היו בגוש קטיף וגם בעמונה.

זהו דור אחר. דור שסופג על בשרו את מכות האויב היהודי, בנוסף למכות הרוצח הערבי.



אשריכם עצורים שנתפסתם על שהייה לא חוקית בגבעה בארץ ישראל. חופפת עליכם רוחם של בחורי החמד שעלו בסערה השמימה, וזכו למות על קידוש ה' מתוך לימוד התורה. ואוי לנו שאנו חיים במציאות כל-כך מורכבת וקשה. אבל מתוך הייסורים ועל-אף הכאב הזועק והנורא, אני מתחברת ביתר שאת לאותה השורה היהודית העתיקה: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח – אני מאמין".  ככל שגדל הכאב, כך מתחזקת האמונה בהשגחת ה' ובהנהגתו. כך מתחזקת הציפייה ונזכה שיקויים בנו: "וכאשר יענו אותו – כן ירבה וכן יפרוץ", עד לביאת בן פרצי במהרה בימינו אמן.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו