בשעה שחטא אדם הראשון נולדו הבגדים בעולם, מכאן שלידתו של הבגד בחטא יסודה. אומנם יש לשאול: מדוע אדם וחוה הרגישו צורך להתלבש, דווקא לאחר חטא האכילה מעץ הדעת? התמיהה גוברת לאור העובדה שהתפיסה המקובלת אצלנו היא שהאכילה מעץ הדעת הייתה ירידה בדרגת האדם וחטא קדמון אותו אנו סוחבים על גבינו עד עצם היום הזה, ואילו הצורך במלבוש לא נראה לנו כירידה?
בעולמנו לא נוח לאדם לגלות את פנימיותו לעיני כל, לכן הוא בחר בבגד שמהווה מסווה ותחפושת לאישיותו מתחילת השנה ועד סוף השנה, כמאמר ר' יוחנן: "מעולם לא קראתי לבגדי אלא מכבדותי ..." 
התשובה נעוצה בכך שהבגד הוא שקרן, לכן בעברית המילה ב.ג.ד היא מאותו שורש ממנו נגזרת המילה בגידה. הבגד הוא התחפושת השקרית של האדם. הבגד מכסה על האדם בעצמו, מכסה על הפנימיות והאישיות הפנימית של האדם.
בעולמנו לא נוח לאדם לגלות את פנימיותו לעיני כל, לכן הוא בחר בבגד שמהווה מסווה ותחפושת לאישיותו מתחילת השנה ועד סוף השנה, כמאמר ר' יוחנן: "מעולם לא קראתי לבגדי אלא מכבדותי ..." (שבת דף קי"ג). עיקרון זה נפסק להלכה, ולכן הדין הוא שאפוטרופוס המטפל בכספי יתומים יכול לקחת מכספי היתומים כדי להתלבש נאה ולייצגם באופן מכובד בפני הרשויות.
לאור זאת מבאר השפת אמת שמנהג התחפושות משלים את דמותו של חג הפורים, מפני שבפורים חייבו אותנו חכמים במצוות משתה ושמחה וכאשר נכנס יין יצא הסוד ומתגלה האדם במערומיו הנפשיים, מתגלית האישיות המקורית הפנימית שלו ללא כיסוי ונוצר אצל האדם צורך נפשי להיות מכוסה, צורך זה מוצא את ביטויו בתחפושות. ורמז לדבר א.ד.ר הוא שורש המילה 'אדרת'.
התחפושת היא הביטוי והכמיהה ללבוש שאותו האדם רוצה בתת הכרתו לשאוף אליו. אגב, המגילה כולה מגלה לנו את מה שמאחורי הלבוש. במגילה כולם מחופשים ומחפשים את עצמםאלו דברי השפת אמת, ואם יורשה לי להוסיף: התחפושת היא הביטוי והכמיהה ללבוש שאותו האדם רוצה בתת הכרתו לשאוף אליו. אגב, המגילה כולה מגלה לנו את מה שמאחורי הלבוש. במגילה כולם מחופשים ומחפשים את עצמם: אחשוורוש, מרדכי ואסתר, ולהבדיל המן, מחליפים בגדים ותפקידים לאורך כל המגילה.
יהי רצון שהמידות הטובות שנקנה לעצמנו הם יהיו הלבוש והתחפושת שנעטוף בהם את דמותנו, ועם חלוקא דרבנן זה נעלה לאבינו שבשמים.
המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".