וכן כתב הרב אברהם קוק: "הטוב המיועד אי אפשר שיופסד על ידי כל המון גלגולי הסיבות, שנראים כ[אילו] באים לעכב את החסד העליון מ[ל]הופיע בעולם. אבל אין זה כי אם מפאת השקפותינו הקצרה... אבל כשנישא דעה למרחוק, נראה כי ימין ה' רוממה ועושה חיל, ולא יפול דבר אחד מכל דבריו" ("עין איה", ברכות פרק ז' סעיף ט"ו). ועוד כותב: "וזאת היא גדולת ה', שיכיר [האדם] איך הוא גדול אדונינו, עד שאפילו וכו' המעשים הנעשים מכח סיבות אנושיות בחיריות, ולפעמים גם משרירות לב הותל אשר לאדם, לכולם יש מערכה של הנהגה שמובילה יד עליון [הקב"ה] להציב מהם מטרה של טובה רוממה" (שם, סעיף ב').



ושוב כתב לעניין גאולת עם ישראל בזמנינו: "הבחירה נתונה לאדם הפרטי. אבל הרבה שלוחים למקום, יימצאו משתדלים אחרים. כי הסיבות ערוכות הֵנה בידי רבון כל העולמים להוציא חפציו אל הפועל

ושוב כתב לעניין גאולת עם ישראל בזמנינו: "הבחירה נתונה לאדם הפרטי. אבל הרבה שלוחים למקום, יימצאו משתדלים אחרים. כי הסיבות ערוכות הֵנה בידי רבון כל העולמים להוציא חפציו אל הפועל. גם הבחירה החופשית, גם ההתחכמות האנושית, הכל סובבים ובאים למלאות אותן העצות הגדולות של גדול העצה ורב העליליה, יתברך שמו" ("מאמרי הראי"ה", עמ' 321).

בסיכום: גם בימינו שאנו הולכים מדחי אל דחי, וכבר עשרים שנה ממשלה אחרי ממשלה עסוקה למסור נחלת אבותינו לנוכרים ולעקור יהודים מבתיהם, בכל זאת אין לנו לנטוש תקוותנו בהקב"ה. עלינו ללמוד מאמונתו של מרדכי היהודי אשר משך תשע שנים היה סמוך ובטוח שהישועה תבוא למרות הכל. וכן כדבריו הנפלאים כאשר סירבה אסתר ללכת אל המלך מפני סכנת נפשות, ענה לה בעוז: "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר!" (אסתר ד', י"ד). למרות שאנו מתפללים ולכאורה אין ה' ממהר לענות לציפייתנו, הרי הדריכו חז"ל (ברכות ל"ב, ע"ב) "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר 'קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'!". כלומר פעמיים יש לקוות. וכמובן אין מספר פעמים, לא רק פעמיים.

וכן מפורש בתפילת אסתר עצמה, שאמרה מזמור כ"ב בתהלים (לפי חז"ל במגילה טו: היא אמרה תפילה זו) ושם התחננה לה': "אלוקי, אקרא יומם ולא תענה וכו'. בך בטחו אבותינו, בטחו ותפלטמו" (כ"ב, ג'-ה').



גם בימינו שאנו הולכים מדחי אל דחי, וכבר עשרים שנה ממשלה אחרי ממשלה עסוקה למסור נחלת אבותינו לנוכרים ולעקור יהודים מבתיהם, בכל זאת אין לנו לנטוש תקוותנו בהקב"ה

מדוע אמרה פעמיים ביטוי "בטחו"? אלא גם אחרי שבטחה כדת וכדין, ונתאכזבה מתוחלתה, עליה לבטוח שוב פעם ושוב פעם ללא חולשה. ידענו שה' מקיים הבטחותיו ויגאל אותנו. הניסים של אלפי קאסמים שכמעט ולא פוגעים בנפשות, עדות היא לנו כי ה' משגיח עלינו. "לא איש א-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם. ההוא אמר ולא יעשה? ודיבר ולא יקימנה?" (במדבר כ"ג, י"ט). אסתר היעתה בשבי ובמצוקה מתמדת משך תשע שנים חשוכות וכן מרדכי, אבל ידעו שאין העולם הפקר.

אמר דוד (תהילים ק"מ, ב'-ט'): "חלצני ה' מאדם רע, מאיש חמסים תנצרני וכו' אשר חשבו לדחות פעמי. טמנו גאים פח לי וכו' מוקשים שתו לי סלה וכו'. אל תתן ה' מאויי רשע, זממו בל תפק". מפרש "מצודות" "זממו" הוא מחשבתו. אבל רש"י הביא פירוש חז"ל (בראשית רבא עה, ט') "זממו" הוא רסן הזומם את פי הגמל. אל תוציא זה מלחייו של הרשע". כל דבר כללי בעם ישראל מנוהל בהשגחה נפלאה ומדויקת (מלבי"ם, על משלי כ"א, ל"א).

אותם שונאי ישראל שזוממים לרעתנו לא יצליחו.