אנחנו עדיין בתוך השלושים לרצח בישיבת "מרכז הרב", ועדיין בתוך ההוויה של מדינה פגועה, כואבת וחסרת כיוון. ממשלה טועה ומטעה, ופורים נוחת עלינו ואיתו חובת השמחה.
קשה להתנתק מן העצב שבאבל ומן המועקה הנגזרת ממצב המדינה, ולעבור לשמחה מכל הלב על אירוע שקרא לפני 2,500 שנה. באו חז"ל ולמדו אותנו שהשמחה אין פירושה שכחת הצער והכאב
קשה להתנתק מן העצב שבאבל ומן המועקה הנגזרת ממצב המדינה, ולעבור לשמחה מכל הלב על אירוע שקרא לפני 2,500 שנה. באו חז"ל ולמדו אותנו שהשמחה אין פירושה שכחת הצער והכאב. אין השמחה ניגוד לעצב, אלא שהבכי והשחוק שניהם נמצאים באותה סקלה של הוויה קיומית. הם מציינים את שני קצות הסקלה. הכרת שני הקצוות מאפשרת להכיל ולהבין את הסקלה כולה, ולשמור על פרופורציות בחיים. "עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק. עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד", כך אמר החכם מכל אדם. הבכי והשחוק, האבל והשמחה שניהם חלק מהווי החיים התקין. ללא האבל לא נדע להעריך את השמחה, וללא הכרת השמחה אין עומק לאבל.
בילדותנו גדלנו עם האמרה "משנכנס אדר מרבין בשמחה", בהתבגרותנו אנחנו לומדים שאמרה זו אינה שלמה. האמרה המקורית והשלמה היא כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"ט.). אב ואדר כרוכים זה בזה. חודש החורבנות כרוך בחודש הניסים הילד מפריד ביניהם, והמבוגר כורך את שניהם יחד.
הרבה אסונות עברנו בשנים האחרונות. חלקם מידי אויב, וחלקם מידי מנהיגים אובדי דרך. אלו וגם אלו היו רוצים שנאבד את אמונתנו ביהדות ובארץ ישראל. בא חג פורים ומעביר אותנו לקצה השני של הסקלה: הצד של האופטימיות, הצד של הביטחון, הצד שמאמין שגם ניסים קורים בעולמנו.
הרבה אסונות עברנו בשנים האחרונות. חלקם מידי אויב, וחלקם מידי מנהיגים אובדי דרך. אלו וגם אלו היו רוצים שנאבד את אמונתנו ביהדות ובארץ ישראל. בא חג פורים ומעביר אותנו לקצה השני של הסקלה
לא מעט ניסים ראינו בשישים השנה האחרונות. ניסים גדולים, כמו: קום המדינה ושחרור יש"ע, וניסים קטנים שקשה לנו עדיין להכיר בהם, עליהם נאמר בגמרא: אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו (נדה לא.) כי אין לנו עדיין את הפרספקטיבה ההיסטורית, כי גורמים משפיעים בתודעה הלאומית מנסים להעלים אותם.
אפרים קישון שיצר בתקופה אחרת, באווירה אחרת ובימים אחרים כתב במבוא לאחד מספריו: "זו לא מדינה שמצפה לניסים, זו מדינה שחיה על ניסים", והוא צדק. יום - יום שכבשה זו מתקיימת בין שבעים זאבים, הרי הוא בבחינת נס.
לכן דווקא מתוך האבל, הבלבול, המבוכה ואובדן הדרך הנוכחים נמשיך לשמוח בשמחה של אמונה. אמונה בניסים שהיו, ובאלו שעוד יהיו.
פורים שמח!