[אסור לכבד את הרשעים הגדולים]
נביא כאן עדותו של הגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד, כיצד מחה ה"חפץ חיים" בנושא זה. זו לשונו של "חפץ חיים": "פעם הייתי באסיפה בוילנה, והיו שם כל הגדולים, וגם ר' ישראל סלנטר היה שם. והיתה לי קושיא שאף אחד לא תירץ לי אותה. שאלתי היתה: נניח שאין לנו כח להלחם [פיזית] ברשעים, אך מניין לנו ההיתר ליתן להם כבוד? זאת שאלתי, וכולם נשארו דוממים" ("קובץ הערות על מסכת יבמות, ביאור אגדות ע"פ פשט", סימן י', אות י"ט).
עלינו להתחנך לקצת עוז. אין להתחנף לאותם רשעים גדולים שבימינו (עיין סוטה מא ע"ב בעניין חכמי ישראל ואגריפס). אין לשבח או לכבד אפיקורוס שהוא מדבר נגד קיום תורה ומצוות. גם הם צריכים לחזור בתשובה וגם אנחנו, איש איש בחטא שלו
גם בימינו ובארצנו ידועה פסיקת ה"חזון איש" (יורה דעה, סימן ב') שאין להרוג את הפושעים הגדולים, אבל ודאי אסור לחלק להם כבוד ולשבח אותם. ודווקא חטא זה של שאול המלך שחס על חיי אגג מלך עמלק, נובע מתוך חנופה זו. בא מרדכי הצאצא של שאול לעשות "תשובת המשקל" ולזלזל בכבודו של המן הרשע מול עם ועדה. וכמו שמרדכי נכנס לסכנה (בזה שהוא מפר את צו המלך), כך הוא דרש גם מאסתר להיכנס לסכנה לבוא אל המלך בלי שהוזמנה כדי לעשות "תשובת המשקל" על חטא בית אביה. כי אם לא תפעל נגד גזירת המן, "את ובית אביך תאבדו".
גם נבין מדוע העביר אליה מרדכי (על ידי שליח) את פתשגן כתב הדת "להראות את אסתר ולהגיד לה" (אסתר ד', ח'), כדי שתראה בעיניה ותתעורר לפעול נגד הצורר העמלקי. בדומה לכך כאשר הקב"ה הציל את חיי התינוק משה רבינו, משה לא פצה פיו בבכי עד אחרי פתיחת התיבה על ידי בת פרעה וראתה את התינוק הטוב (שמות ב', ו'). מדוע השהה ה' את בכיו? כי אם משה היה בוכה לפני שתפתח את התיבה, לא הייתה מסתקרנת לראות מה יש בתיבה. הרי יודעת מהבכי שיש כאן תינוק בוכה. ואם היתה רואה בעיניה את התינוק ואיננו בוכה, לא היו נכמרים רחמיה. וכעת שהתפעלו בה שני חושים, ראייה ושמיעה, קמה לעשות פעולת ההצלה. כך רצה מרדכי לעורר זעמה של אסתר ופעילותה, על ידי:
[א] שתשמע הבשורה המרה.
[ב] וגם תראה במו עיניה "שטר מכר" של עמלק ("כי נמכרנו אני ועמי").
עלינו להתחנך לקצת עוז. אין להתחנף לאותם רשעים גדולים שבימינו (עיין סוטה מא ע"ב בעניין חכמי ישראל ואגריפס). אין לשבח או לכבד אפיקורוס שהוא מדבר נגד קיום תורה ומצוות. גם הם צריכים לחזור בתשובה וגם אנחנו, איש איש בחטא שלו.