פרשתנו מבחינה בין לידת זכר ללידת נקבה (ויקרא י"ב, ב'-ה'). אישה היולדת זכר היא טמאה לבעלה משך שבעה ימים, ואחר כך היא טהורה משך שלושים ושלושה ימים (ואפילו אם תראה מראה אסור). אבל היולדת נקבה היא טמאה לבעלה זמן כפול, משך שבועיים, ואחר כך היא טהורה שישים ושישה יום. לכאורה יש כאן אפליה, לידת נקבה גורמת טומאה לתקופה כפולה! אבל בל נהיה נמהרים לשפוט. לידת נקבה גם גורמת לה טהרה תקופה כפולה מאשר לידת הזכר. משמע כי לידת בת היא עדיפה! וכיצד נכריע כאן לידת מי חשובה יותר? [יש להבהיר כי בזמננו גזרו חז"ל טומאה על כל מראה טמא שתראה, אפילו תוך שלושים ושלשה או שישים ושישה "ימי טהרה" הנ"ל].
לכאורה יש כאן אפליה, לידת נקבה גורמת טומאה לתקופה כפולה! אבל בל נהיה נמהרים לשפוט. לידת נקבה גם גורמת לה טהרה תקופה כפולה מאשר לידת הזכר. משמע כי לידת בת היא עדיפה! וכיצד נכריע כאן לידת מי חשובה יותר?
אפשר שנפענח סוד פסוקים אלו על ידי דברי גאון הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי. תלמידיו שאלו אותו "מפני מה אמרה תורה 'נדה לשבעה' [ימים]? וענה: מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" (נדה, ל"א ע"ב). לפי הגיונו של רשב"י, יוצא לנו שהיולדת נקבה זוכה למנה כפולה של אהבה מבעלה. כי אחרי שבעל כורחו הוצרך הבעל להתרחק מאשתו זמן ארוך, משך שבועיים, ודאי כי חיבתו לה היא כפולה מחיבת האיש האחר שאשתו ילדה זכר. והרי יש כאן גם מתן פרס אליה על אותם הימים שסבלה ריחוק וטומאה. ושמא לשם כך האריכה התורה ימי טומאתה כדי להביא לאהבה נלהבת [ורמז יש כאן גם על מצבו של עם ישראל שמורחקים על ידי כל האומות, כאילו טמאים היו. וככל שיארך זמן נידויינו, כך תרבה השמחה והכבוד שנקבל כאשר יחזרו בתשובה ויתהו על מעשיהם הקודמים ויחסם העוין. "שמחנו כימות עיניתנו, שנות ראינו רעה" (תהילים צ', ט"ו)].
ובעצם, גם אצל לידת זכר הייתה ראויה האם היולדת לזכות ליחס כזה מבעלה, להאריך ימי טומאתה מולו משך כשבועיים כדי להרבות גם לה השגת אהבתו! ולמה יש שינוי? עונה גם על כך רשב"י לשאלת תלמידיו (שם) "מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה (ימים)? וענה: "שלא יהיו כולם שמחים, ואביו אמו עצבים". מפרש רש"י: "שלא יהיו הכל שמחים, שאוכלים ושותים בסעודה [של ברית מילה], ואביו ואמו עצבים" (מפני טומאת האישה). אפשר להסביר דבריו שאמנם יש הכרח שהמילה תתקיים ביום השמיני, שהוא המספר מעל לטבע (כדברי מהר"ל, וכן כתב ר' שמשון רפאל הירש). אבל כדי לא לחדד עוגמת נפשם של האב והאם על ריחוקם זה מזה, התורה התירה קירוב האישה מיד בגמר השבעה. כי ודאי תחושת הצער היא גדולה יותר מחמת הבחנת הניגוד וההשוואה, כשרואים אחרים סביבם העולזים ושמחים. כלומר אפשר כי גם אצל לידת זכר היו צריכים ימי טומאת היולדת להיות שבועיים, אבל כדי למנוע צער עצום, קירבה התורה מעשה טהרתה ליום מילת הוולד [כמובן זה רק אחד משבעים פנים לתורה, ויש למצוות ה' טעמים נוספים הנשגבים יותר מדברי רשב"י בגמרא, ויותר ממה שהצענו כאן].
כמה אנשים סבורים שיש סטיגמה בלידת בת ולא בן, אבל טועים הם. בכמה מקומות מצאנו כי חז"ל שבחו את הנשים יותר מהגברים. הנה בחטא העגל הנשים לא השתתפו, מה שאין כן הגברים (פרקי דר' אליעזר, פרק מ"ה)כמה אנשים סבורים שיש סטיגמה בלידת בת ולא בן, אבל טועים הם. בכמה מקומות מצאנו כי חז"ל שבחו את הנשים יותר מהגברים. הנה בחטא העגל הנשים לא השתתפו, מה שאין כן הגברים (פרקי דר' אליעזר, פרק מ"ה). וכן בחטא המרגלים הגברים הוכו פחד מהאויב וסירבו לעלות ארצה, לא כן הנשים שהיו מאמינות בדבר ה'. ולכן במיתת הדור ההוא כתוב "ובאלה לא היה איש" (במדבר כ"ו, ס"ד) ומפרש רש"י: "על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ". ואמרו בספרי (פנחס, פסקא קל"ג) "ר' נתן אומר יפה כח הנשים מכח האנשים. אנשים אומרים 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה' (במדבר יד) ונשים אומרות 'תנו לנו אחוזה בתוך אחי אבינו'. עד כאן לשונו.
גם זכות הנשים היא שהועילה להצילנו ממצרים. "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה יא:). וזה פלא שהרי היו באותו הדור משה ואהרן הצדיקים, נחשון בן עמינדב ועוד, ולא בזכותם נגאלנו. וכן ניצלנו מסיסרא על ידי אישה צדקנית בשם יעל. ניצלנו מהמן ומרעיו על ידי אסתר המלכה. ניצלנו מהוליפרנס, צורר היהודים בימי החשמונאים, על ידי יהודית בת כהן הגדול, ועוד רשימה ארוכה של נשים דגולות.
ומצאנו אצל חז"ל (ב"מ נט.) הדרכה קבועה שעל האדם לשמוע בעצת אשתו (אלא אם כן הדבר נוגע לענייני תורה ומצוות). ומפורש אמר רב חסדא שאצלו עדיף שתלד אשתו בנות, ולא בנים (ב"ב קמא.) ומפרש שם גליון מהר"י עמדין שבנותיו היו חכמות ופקחות.
יש חקירה עתיקה, מפני מה נצטוו הנשים בפחות מצוות מאשר הגברים? עונה על כך רבי שמשון רפאל הירש שהמצוות הוטלו עלינו לתקן את מדותינו הרעות, כמו שאמרו חז"ל "מפני מה ניתנה תורה לישראל? מפני שהם עזים" (ביצה כה ע"ב)יש חקירה עתיקה, מפני מה נצטוו הנשים בפחות מצוות מאשר הגברים? עונה על כך רבי שמשון רפאל הירש שהמצוות הוטלו עלינו לתקן את מדותינו הרעות, כמו שאמרו חז"ל "מפני מה ניתנה תורה לישראל? מפני שהם עזים" (ביצה כה ע"ב). כלומר לרכך את טבענו, לעדן את אופיינו. ממשיך הרב: "התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן. וכו' התורה מניחה שיש לאשה דבקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה. [לעומתן] האיש טעון זירוז חוזר ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו, ויש צורך לחזור ולהזהיר אותו מפני כל רפיון במילוי תפקידו" (ביאור על ויקרא כ"ג, מ"ג, עמ' תל"ג). וכן כתב לעניין אזהרות נגד התאוותנות: "האשה היא צנועה מעצם טבעה הפנימי, והרי היא זקוקה פחות לאותה אזהרה" (ויקרא י"ט, כ"ז, עמ' של"ד).
מעניין מאוד שגם הרב אברהם קוק מסביר בכיוון זה. כך מבאר ברכת הנשים בכל בוקר "שעשני כרצונו": "עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם השפעתו [באופן אקטיבי] בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זאת גם כן יתרון לאשה הנפעלת וכו' מהתכונה הישרה [שיש בה] ישר ומכוון לרצונו העליון [של ה'] הפשוט והישר. ועל כן מברכת האשה בהודאה על חלקה הטוב 'שעשני כרצונו' (סידור עולת ראיה, עמ' ע"א-ע"ב).
ושני הרבנים לא ציינו שמהר"ל הקדים אותם באותו הרעיון של שבח האישה שיש בה מידות ישרות וטובות יותר ממה שמצוי אצל האיש, ולכן הוא שצריך לתיקון על ידי עמל התורה וטורח המצוות. על השאלה מדוע במתן תורה הקדים ה' את כבוד הנשים לפני האנשים, ואמר "כה תאמר לבית יעקב [הנשים] ותגיד לבני ישראל"? כותב מהר"ל: "אדרבה, שכר הנשים הרבה מאד יותר משל אנשים, ולכך מקדים הנשים תחילה, כדאיתא בברכות (יז.) גדולה הבטחה שהבטיח ה' לנשים יותר מן האנשים, וכו' וכו'. כי האיש במה שהוא גבר איננו בעל שאנן והשקט, מצד התגברותו והתפעלו. לכן אינם מוכנים [בטבע] לעולם הבא שהוא המנוחה עצמו, אבל הנשים ראויות ומוכנות לכך מצד עצמן וכו' ובמעט סיוע שמסייעות ל[לימוד הבעל] תורה, שכרן גדול מאד" (דרוש על התורה, מצורף בסוף "באר הגולה", עמ' כ"ז-כ"ח). כלומר יש לאישה תכונה טובה של גמישות ואדיבות.
אבל בכל זאת אין להכחיש שיש מאמרי חז"ל אחרים המשבחים את האיש יותר מן האישה? (כמו מנחות מג:). מדוע הנהיגו צמצומים, הרחקות ומגבלות? אלא האישה חוננה בחן ויופי אצילי
אבל בכל זאת אין להכחיש שיש מאמרי חז"ל אחרים המשבחים את האיש יותר מן האישה? (כמו מנחות מג:). מדוע הנהיגו צמצומים, הרחקות ומגבלות? אלא האישה חוננה בחן ויופי אצילי. חז"ל מנעו אותה מלעלות בין שבעה הקרואים לתורה (בכל שבת) מחמת כבוד הציבור. אין זה מהראוי שהיא תעמוד בפני כל הקהל, כל הגברים יביטו בה עת שהיא מוציאה אותם ידי חובתם. מניעה זו היא מפני בעיית הגברים, ולא משום עצם פחיתות האישה. כן התורה מנעה את האישה מלהופיע בבית דין כדי למסור עדות. לא חלילה מפני שאינה נאמנת בהגדתה, כי איסור זה חל גם על מרים הנביאה ושרה אמנו ואין פקפוק בנאמנותן. אלא "כל כבודה בת מלך פנימה". חינוך התורה הוא שלא יהא לה עסק בסכסוכי ממון של עולם השוק, תחרות ותיגר שיש בין הגברים. כמו כן התורה מלמדת שאין לאישה להתייפות בפני גברים זרים. ולכן הטילה עליה דיני כיסוי ראש וכו'. "לא ניתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה" (תנחומא, וישלח פסקא ה'). אין זה פגם בה, אלא ניסיון להציל אחרים ממכשול. זה היא דווקא קומפלימנט לאישה שהיא נאה וחיננית.
וכיצד נפתור את הדילמה שהצבנו בכותרת: מי מעולה ממי, האיש או האישה? המענה על כך אינו חד משמעי. פתרון הדבר הוא שיש תפקיד שונה לכל מין ומין. יש תחומים בהם האישה עדיפה, ויש תחומים שהאיש עדיף. אין עליונות מוחלטת, אלא כל עניין נידון לגופו. כאשר נשווה מעמדו של רופא מנתח מול מהנדס מומחה, מי מעולה ממי? שאלה זו אינה שאלה. זה במקצוע שלו וזה במקצוע שלו. כך האישה מעולה יותר מהאיש שיש בה כוח ההיריון והלידה, והאיש מעולה יותר לכוח לוחמה באויב, לעמל מלאכה פיזית וכדומה. אין מענה פשוט כי אין להשוות בין שני הנידונים. אותן נשים הטוענות בלהט על יתרונות האישה, מעלימות עין ממה שבכל זאת יש היבטים אחרים בהם האיש מעולה יותר.