כך מבאר הנצי"ב ("העמק דבר", בראשית כ"ג, א'). הנה מצאנו ששרה אמנו הייתה עדיפה מאברהם אבינו. אברהם שהיה עסוק בצרכי הרבים והדרכתם לא שרתה עליו רוח הקודש כל כך, ודווקא אשתו זכתה לזה מחמת צניעותה באוהל. חז"ל עצמם ציינו זאת (בראשית רבא מ"א, ב'). כאשר שרה הייתה בשבי אצל פרעה, טענה לפני ה' "אברהם יצא בהבטחה, ואני באמונה" [בלבד]. מפרש הנצי"ב כי ה' כבר דיבר לאברהם מראש "ואברכך". אבל שרה עצמה לא שמעה שום הבטחה כזאת אלא סמכה על רחמי ה' בביטחון גמור. מפרש שם מהרז"ו (פירוש הנדפס בגליון המדרש): "ואם היה אברהם ג"כ בתוך הצרה היתה שרה בוטחת ומאמינה על הבטחת ה' לאברהם והיתה גם היא נצלת ע"י הבטחתו. לא כן עתה שאברהם חוץ לצרה וכו'. וגדול שכר המאמין משכר המובטח".
מסכם הנצי"ב: "ולכן לא נתעצבה כל ימיה והיתה שקועה ברוח הקודש". הרי שהאישה הייתה גדולה יותר מבעלה.
ובכן למדנו מפרשתנו שאין חד צדדיות. אמנם מצד אחד היולדת נקבה טמאה יותר מהיולדת זכר, אבל גם תקופת טהרתה היא כפולה מזו של היולדת זכר. זאת אומרת יש פנים לכאן ויש פנים לכאן. יש להיות מאוזן ולא להיחפז למסקנות חד צדדיות.