עמדתי מול אשנב ביקורת הדרכונים בנמל התעופה של קטוביץ' הפולנית, והשוטר ממולי חייך ואמר משהו. לא הבנתי וביקשתי ממנו לחזור. הוא חזר ושוב לא הבנתי, ואמרתי לו באנגלית שאיני דובר פולנית. ואז הוא חייך והשיב שדיבר עימי בצ'כית. לקח לי רגע להבין שהוא מתייחס לרישום בדרכון הישראלי שלי המציין את עובדת לידתי בצ'כוסלובקיה. הבהרתי לו שאיני דובר בשפה זו המדוברת בארץ בה ראיתי לראשונה את אוויר העולם, ואני אזרח ישראלי.
ומסתבר שיש גם יתרונות שעיקרן קיצור הליכים בירוקרטים ברחבי אזור השוק האירופי המשותף ותנועה חופשית בו, אולם לדידי החיסרון הגדול הוא ההצהרה הגלומה בדרכון כזה האומרת שיש לי אזרחות כפולה
אכן, בקלות יתרה אני יכול לקבל דרכון סלובקי, ולכך ממריצים אותי כמה מחבריי ובעיקר מודעות הממלאות את העיתונות שלנו. ומסתבר שיש גם יתרונות שעיקרן קיצור הליכים בירוקרטים ברחבי אזור השוק האירופי המשותף ותנועה חופשית בו, אולם לדידי החיסרון הגדול הוא ההצהרה הגלומה בדרכון כזה האומרת שיש לי אזרחות כפולה. ואולי גם שישראל, ארצי ומולדתי האמיתית, "קטנה" עלי או שאני זקוק לארץ מקלט כלשהי. ואין לי ספק שהוריי, הריני כפרת משכבם, היו כועסים עלי מאוד בגין מעשה כזה. הם, ניצולי אירופה העוינת, חינכו אותי על ברכי הקשר לעם היהודי, על תורתו וארצו ועל הגאווה בהשתייכות הזו. זו ארצי ואיני זקוק או רוצה אחרת.
לאחרונה, מתגנב מידע על מקלט אטומי ענק הנבנה אי שם בהריה של ישראל, עיר של ממש, עמוק באדמה. לו היה זה צורך צבאי גרידא, ניחא. אבל השמועות מדברות על רשימות מיוחסים שבכיסם כרטיס הישרדות שמתפרש כדיור מסומן בעיר המקלט. וברגע שזה יוצא כך לציבור (גם אם אין אמת בשמועה העקשנית) יש שדר מכוער לחברה הישראלית. במיוחד כשאנשי שדרות ועוקף עזה מתמודדים יום - יום עם ממטרים קונבנציונאליים ללא מענה זול בהרבה ופשוט בהרבה. בין לבין, באותו הקשר, שומעים גם על דירות מפלט לאליטות של שלטון והון בארצות ניכר. אנו כבר רגילים שבציבוריות הישראלית בכלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתקשורת ובהעדפותיה, מתקיים פולחן הערצה לכל מה שריח חו"ל דבק בו.
"מצליחנים" מישראל בבמות שם מקבלים חשיפה מרבית, בתי פאר שם נסרקים במגזינים אצלנו, ספורטאים ישראלים הופכים קבוצות זרות לחלוטין ל"שלנו" גם אם מדובר בשחקן או מאמן בודד. כאילו יש פה אבק קוסמי שאולי יידבק גם בנו, הישראלים במדבר המזרח תיכוני. אבל החיבור לגולה כמקום מפלט מאיים על היבטים חשובים בהוויה הקיומית של עם שמצא בארץ גם מקלט מהמצודים אחריו בגלות הדוויה.
וכאן נדרשת גם חקיקה, חקיקה המכבדת את המדינה כמו שהיעדרה מביישת אותנו. מי שהיה נציג רשמי של המדינה לא יוכל ליהנות מקצבותיה אם הוא מתגורר מחוצה להמכל אלו המרגיזים ביותר הם אנשים שחייבים את כל הצלחתם למדינה הנפלאה שלנו, אך הם מעדיפים את חו"ל: אם אלו העשירים המחפשים את כרכי ניו - יורק או לונדון או אם אלו הפוליטיקאים שחיים על כספי משלם המיסים הישראלי בספרד ובפריז. אם על הון פרטי ניתן להתווכח, גם אם אין מה לעשות לגביו, הרי שעל כסף ציבורי יכול ובעיקר צריך המחוקק לתת את דעתו. מותר לדרוש מחבר כנסת, למשל, או שר המקבל גמלה מכובדת מהמדינה שהשוק הישראלי ייהנה מהכסף הזה. שלא לדבר על הכרת הטובה למי שפרנס אותו לאורך השנים והביא אותו למעמד בו הוא נמצא. הכותרת של "שר החוץ לשעבר של ישראל" פותחת לפניו דלתות בגין הפלטפורמה שעליה הוא נישא, יותר מאשר בגין יכולותיו האישיות.
וכאן נדרשת גם חקיקה, חקיקה המכבדת את המדינה כמו שהיעדרה מביישת אותנו. מי שהיה נציג רשמי של המדינה לא יוכל ליהנות מקצבותיה אם הוא מתגורר מחוצה לה. ולמותר לציין שמי שתלוי נגדו תיק על בגידה בה, בוודאי לא יוכל לצחוק בפרצופה בסיוע כסף שאזרחיה המסורים מעבירים לקופתה. ורצוי לצרף למגבלות את כל אלו הלוחמים נגדנו בבמות הרשע ברחבי העולם (ולא כאן המקום לדון בדרכה של מדינה וחברה שאזרחיה הגיעו לכך).
ועוד חוק אחד חשוב ואולי מרתיע שחובה לחקוק אותו: אישיות ציבורית שמוציאה לעצמה דרכון זר ומאותתת על יחסה העוין למדינה ולאזרחיה תמחק מרשימת הזכאים להיקבר בפנתיאון האומה, והדוגמא הבולטת היא מר בורג. זה, יש לו בגין כהונתו המוזרה בעבר כיו"ר הסוכנות היהודית וכיו"ר הכנסת זכות לאחוזת קבר בהר הרצל, מקום קבורתם של גדולי האומה מחייליה ועד נשיאיה. ורק נתאר לנו שמחנכים ומדריכי תיירים יעמדו שם בעתיד ויקריאו קטעים מספרו על המדינה על התנהלותה ועל העם היהודי. הם ירחיבו שם ויספרו גם שמדובר באזרח העולם המחזיק באזרחות צרפתית וגם ישראלית, ואת הביזיון הזה יש למנוע מראש. אולי גם כדי לא להציק לשכנים, לוחמים שמסרו את נפשם עבור אותה מדינה ואותה חברה שאינה נושאת חן בעיני האיש האמור.