משתאים אנו מהפלאות של ניסים עצומים בם אנו מוקפים יום - יום במצבנו הלאומי (ובמיוחד היום שאויבינו התוקפנים סובבים אותנו מצפון, ממזרח, אף מהדרום, ורק מצד המערב יש לנו מצב שקט מהים וכל העולם כולו תומך בערבים, וגם ארה"ב עוצרת את צעדינו להגנה עצמית). באותו ביטוי שאומרים בליל קידוש "אשר בחר בנו מכל עם, ורוממתנו מכל לשון", מפרש הרב אברהם קוק שאין די כוח בלשון לתאר כמה נפלאה היא מעלת עם ישראל.
באותו ביטוי שאומרים בליל קידוש "אשר בחר בנו מכל עם, ורוממתנו מכל לשון", מפרש הרב אברהם קוק שאין די כוח בלשון לתאר כמה נפלאה היא מעלת עם ישראל
"כל הגיון אלוהי ונשגב של הגויים, אפשר לו להתלבש בשפה ובלשון ברורה, מפני שאינם מתרוממים ממעל לערך הדיבור. כי לא בהם [בחר] כי אם בנו בחר [ה'] מכל עם, ורוממנו מכל לשון, אפילו מלשון הקודש" (קבצים, קובץ ב' פסקא ש"כ). זאת אומרת, אפילו לשון הקודש דלה ואינה מספקת לתאר ולפרט מה היא מעלתנו כעמו של הקב"ה. אין מספיק מילים, אין יכולת אנושית לבאר כל פרטיה.
מיד אחרי פסח חוגגים כמה מעדות המזרח את חג המימונה. מה שורש מנהג זה? יש מציעים כי מילה זו היא שיבוש הברה מעניין "מאמינים" [ודומה לשמו של אביו של הרמב"ם, ובאותה כוונה]. כלומר בגמר חג הפסח בו חיזקנו אמונתנו הלוהטת ושמחתנו הלבבית "כי בנו בחר ה'", באנו להמשיך אמונה זו גם לשאר ימי החול. כמו שבמוצאי שבת אוכלים אנו סעודת מלוה מלכה להמשיך מהקודש אל החול, כך בפסח ממשיכים אמונה זו שה' לא הסיר עינו מאיתנו. ומנהג בני אדם ליישם שמחה זו על ידי אכילה ושתייה, אבל עיקר העניין הוא להרבות באמונה.
"וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב', ד').