כמו מביא ביכורים

ההגדה מסודרת באופן מעניין. סדר ההגדה הינו על פי הפסוקים בספר דברים שאומר אותם מביא הביכורים. פסוקים אלו הם השלד של ההגדה, על כל פסוק מספר דברים אומרים ''שנאמר'' ומביאים פסוקים מספר שמות שמסבירים אותו. לכאורה הדבר אינו מובן: מדוע לא מביאים ישירות מספר שמות שהוא הסיפור עצמו של מה שקרה? מדוע מביאים מדברי מביא הביכורים שזה רק שחזור  של מה שקרה? כנראה שאנו צריכים לקרוא את ההגדה, כמו מביא הביכורים ולא כמו הקורא בתורה בספר שמות.



אדם הקורא בספר שמות יכול לחשוב שהוא קורא על מה שקרה לעם ישראל לפני אלפי שנים. מביא הביכורים מסביר על עצמו בהווה, מדוע במקום לאכול בעצמו את הפרי הראשון הוא מביא אותו להקב''ה

אדם הקורא בספר שמות יכול לחשוב שהוא קורא על מה שקרה לעם ישראל לפני אלפי שנים. מביא הביכורים מסביר על עצמו בהווה, מדוע במקום לאכול בעצמו את הפרי הראשון הוא מביא אותו להקב''ה. הוא מכריז שהוא שייך לעם שיצא ממצרים, לעם שהעיקר אצלו אינו ''העיקר הבריאות הפרנסה ושנהיה מאושרים'', אלא העיקר אצלו הוא החיבור לדבר ה'.

נראה שרצו לרמוז לנו שגם בהגדה אנו צריכים לספר את מה שקורה לנו היום, ולא מה שקרה בעבר. יציאת מצרים היא תהליך מתמשך עד לגאולה השלימה, ואנו חלק ממנה. כמובן שאנו מסבירים מי אנו היום על ידי לימוד על התהוות עם ישראל ביציאת מצרים, אולם ההקשר הוא סיפור חיינו.

לפרש את ההווה

על פי עקרון זה מובן הסברו של המאירי למשנה ''ר"ג אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. כלומר שלא הפליג בספור זה בכדי הראוי, אא"כ פירש טעמן של שלש אלו ואלו הן פסח מצה ומרור ויזכיר מקרא הראוי בהן בטעם כל אחת מהן" [מאירי פסחים קט''ז]. משמע בדבריו שאם רק מספרים על יציאת מצרים שהייתה בעבר ולא מבארים על פיה את המצוות שאנו עושים היום, חסר בסיפור עצמו. הסיפור מושלם רק כאשר הוא מפרש את ההווה [כך סוברים פוסקים רבים, אחרים מסבירים שר''ג רצה לומר שלא יוצאים ידי חובת מצוות אכילה אם לא מסבירים את המצוה]. אולי זה מבאר לנו את הלשון המיוחדת של מצוה זו ''לספר ביציאת מצרים''. זה אינו רק לימוד תורה רגיל, אלא סיפור החיים ההווים של האומה אליה אנו שייכים.



משפחות רבות נוהגות לשאול את הילדים שאלות שקשורות לפרשיות יציאת מצרים. לכאורה, חלק מהשאלות צריכות להיות כיצד אנו מקיימים זאת בהווה, כגון: כיצד נהיה כאלה שאכן ניכר עליהם שהם שייכים לעם שיצא ממצרים?

ר' צדוק הכהן מלובלין [פרי צדיק לחג הפסח אות ג'] אומר שהעיקר בסיפור הוא "להכניס הבהירות בלב כאילו הוא יצא ממצרים. שירגיש זה בנפשו כמו שהרגישו אז השמחה והחירות". לא לחינם אנו מסובים דרך חירות בשעת קיום המצוות. לא לחינם אנו אומרים בהגדה ''חייב כל אדם להרגיש עצמו כאילו הוא יצא ממצרים''. אין הכוונה שכל אחד צריך לחזור בדמיונו אל העבר הרחוק, ולצפות כאילו בסרט שהוא משתתף בו. נראה שהכוונה שכל אחד צריך להתבונן על חייו ומעשיו וכל ענייני דורו באופן שהם המשך חי ליציאת מצרים.

יציאת מצרים היא הדבר הכי רלוונטי בחיי היום יום. זה המצפן שמכווין אותנו שאכן נתנהג כיאות למי שיצא לחירות. במאורות הראי''ה עמוד רי''ב מסביר הרב קוק שבליל הסדר מתעוררת אותה קדושה שהיתה בליל יציאת מצרים, ולכן המצווה מכוונת אל התרחשות פנימית באדם: ''הסיפור בא מכח הקדושה של עצם הנפש שמתחדשת בכל לילי פסחים על כל ישראל... ועל כן חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים''.

קולו של משה

משפחות רבות נוהגות לשאול את הילדים שאלות שקשורות לפרשיות יציאת מצרים. לכאורה, חלק מהשאלות צריכות להיות כיצד אנו מקיימים זאת בהווה, כגון: כיצד נהיה כאלה שאכן ניכר עליהם שהם שייכים לעם שיצא ממצרים? מה משמעות יציאת מצרים לחיינו כיום? מדוע כדי לעמוד במשימות המוטלות עלינו, כחברה וכיחידים, היינו צריכים לעבור את יציאת מצרים? אולם יותר מהשאלות, העיקר הוא באיכות התשובות שאנו נותנים לילדינו. איכותן תלויה בתשובות שאנו נותנים לעצמנו.



קולות אלו של משה ופרעה מתרוצצים בקרבנו כל השנה. בליל הסדר יש לנו כוח להתעלות, להשמיע את קולו של משה מתוכנו כקול מנצח. בליל הסדר אנו מביעים את רצוננו להיות ראויים לכוחות והתפקידים שהקב''ה נתן לעם ישראל

עד כמה נחרץ רצוננו לעמוד מול פרעה הפנימי שלנו שמפנה עורף לכל החלטותינו, שמעביד אותנו בעבודת פרך בבניית פירמידות של ביטחון כלכלי ובריאותי. האם אנו באמת רוצים לצאת לחירות מכל השעבוד של החומריות והעצלנות, הפחד והייאוש? האם אנו נכנעים לקול פרעה שזועק בתוכנו מי ה' אשר אשמע בקולו, לועג בקשי לב ובמקום להתווכח, פשוט מכביד את העבודה... או שאנו שומעים קול חזק וצלול, קול משה שנמצא אצל כל יהודי, שקורא לצבאות ה' לצאת מכל המצרים והגבולות הפעוטים אל מרחבי הנצח.

קולות אלו של משה ופרעה מתרוצצים בקרבנו כל השנה. בליל הסדר יש לנו כוח להתעלות, להשמיע את קולו של משה מתוכנו כקול מנצח. בליל הסדר אנו מביעים את רצוננו להיות ראויים לכוחות והתפקידים שהקב''ה נתן לעם ישראל. סגולתו של הלילה המשומר מכל המזיקים החיצוניים והפנימיים מאפשרת לנו להאמין שאכן קולו של משה הוא קולנו האמיתי. איכות התשובות שניתן תלויות באיכות ההזדהות, ההשתוקקות והשמחה שלנו כאשר אנו משמיעים את קולו של משה מגרוננו.

השנה הייתה לנו שבת שלימה להתכונן כדי שהדברים לא יהיו יבשים וחיצוניים, אלא יהיו ''בבהירות בלב... להרגיש השמחה והחירות''.