מעשה בשני יהודים המהלכים לאיטם זה ליד זה, והנה מבחין האחד בבעל חיים שחור לא ברור. "ראה", אומר האחד, "הנה עורב". "לא", אומר השני, "זה חתול". זה אומר עורב וזה אומר חתול, עד שנמאס לאחד נטל אבן והטיל אותה לכיוון בעל החיים. זה פרס כנפיו ועף. "מוזר", אמר השני, "אם לא הייתי רואה במו עיניי, לא הייתי מאמין לעולם שחתול יכול לעוף".
לפני שלוש שנים חבטה המציאות בפנינו באגרוף אדיר. תוכנית "ההתנתקות" גילתה לנו עד כמה מנותק רובו של העם ממתישבי יש"ע ומהערכים שהם מסמלים: ערכים של חיבור לארץ ישראל, חלוציות ויהדות
לפני שלוש שנים חבטה המציאות בפנינו באגרוף אדיר. תוכנית "ההתנתקות" גילתה לנו עד כמה מנותק רובו של העם ממתישבי יש"ע ומהערכים שהם מסמלים: ערכים של חיבור לארץ ישראל, חלוציות ויהדות. לא נותרה ברירה בידינו, הציבור הלאומי, אלא להכיר במציאות, להביט בה בעיניים פקוחות ולהודות שמדינת ישראל של היום שינתה את פניה, שינתה את יעדיה ואפילו את הגדרתה, והיא רחוקה היום מחזון "ראשית צמיחת גאולתנו" יותר מאי פעם.
הגירוש מגוש קטיף אינו אלא החלק הגלוי של קרחון ענק שתשע עשיריות ממנו שקועים במים, והם מאיימים ומסוכנים יותר מחלקו הגלוי.
במגילת העצמאות הוגדרה מדינת ישראל כמדינה יהודית, בהמשך שונתה ההגדרה בחוק ל"מדינה יהודית ודמוקרטית", ובהמשך התהליך קבע נשיא בית המשפט העליון שיש להעניק למושג "יהודית" - פירוש מצמצם בניגוד לפירוש המרחיב שיש לתת לחוקים העוסקים בזכויות האדם. בזאת נסללה הדרך להגדרת מדינת ישראל כ"מדינת כל אזרחיה" במקום מדינה יהודית.
שינוי התפיסה הגיע לידי ביטוי בשטח תוך זמן קצר מאוד. ערכים, כמו: "ייהוד הגליל" שהיו ערכים מכוננים בשנות השמונים נהפכו לגזעניים בשיח הציבורי הנוכחי. ערים שהוקמו על מנת ליצור מרכזים יהודיים, כמו: נצרת עילית וכרמיאל הפכו לערים מעורבות, ולאחרונה החלה חדירה של ערבים גם לישובים הקהילתיים בגליל. כל זאת נעשה תחת המטריה של בג"ץ בפסקי הדין שלו הידועים כבג"ץ קציר ובג"ץ רקפת. ישובים יהודים חדשים לא הוקמו בגליל מזה עשור לפחות, וגם הטבות המס שהיו להתיישבות היהודית בגליל בוטלו בזמנו של ביבי כשר אוצר.
בעלי עסקים גדולים בגיבוי בתי המשפט מכרסמים באופן רציף חוקים שנקבעו לשמירת הפרהסיה הציבורית היהודית במדינה, כמו: חוק החמץ האוסר מכירת חמץ בפסח, וחוק שעות העבודה והמנוחה האוסר עבודה בשבתות
חוק השבות שבבסיסו נועד לעודד עלייתם של יהודים ארצה, שימש בעשרים השנה האחרונות כלי בידי הסוכנות להביא ארצה עשרות אלפי גויים מארצות הגוש המזרחי לשעבר.
בעלי עסקים גדולים בגיבוי בתי המשפט מכרסמים באופן רציף חוקים שנקבעו לשמירת הפרהסיה הציבורית היהודית במדינה, כמו: חוק החמץ האוסר מכירת חמץ בפסח, וחוק שעות העבודה והמנוחה האוסר עבודה בשבתות. מרכזי מסחר גדולים הפתוחים בשבתות הולכים ומתרבים. ולא דברנו עדיין על מערכת החינוך שהתנערה מערכים יהודים וציונים, ועל צה"ל שבשנים האחרונות כבר אינו יודע להבחין בין אוהב לאויב.
כיוון ההתנהלות של מדינת ישראל בעשור האחרון הוא ברור וחד כיווני.
על רקע זה ניתן להבין את השנאה הקיימת בחוגים שליטים, ואת ההתנכרות הקיימת בציבור הרחב למפעל ההתיישבות שהרי מפעל ההתיישבות הוא אנטי תיזה לכל זאת. הוא מייצג ערכים של יהדות וציוניות שהם מקלות בגלגלי ההתיוונות, והוא הבלם האחרון בתהליך החזרתה של מדינת ישראל ליעודה המקורי כמדינת העם היהודי.
על רקע זה אפשר להבין את ההתנגדות החזקה של השלטון לישיבתנו בחברון ובית אל המהוות את ליבה של ארץ ישראל ההסטורית.
אבל אפשר להסתכל למציאות ישירות בעיניים, לקרוא נכוחה את תמונת המציאות, ולהבין כי מדינת ישראל מובלת כיום בדרך רעה ומסוכנת שאינה תחילת צמיחה ואינה מובילה לגאולהחורבן מלכות יהודה וישראל קרו בעקבות עבודה זרה שהחדירו מלכי יהודה וישראל, חורבן מלכות חשמונאי החל עם תהליך ההתייוונות שעבר בית חשמונאי וההתמסרות מרצון לרומיים על ידי שני האחים הורקנוס ואריסטובלוס שהתחרו ביניהם במאבקי שליטה. תהליכים דומים עוברת היום מדינת ישראל.
אפשר כמובן להתעלם מכל התהליכים הברורים הללו ולומר שתהליך הגאולה בנוי מעליות ומורדות, משל ארץ ישראל היא בורסה ומדינת ישראל היא מן מניה שיום אחד היא למעלה ולמחרתו למטה. אפשר להמשיך ולצטט את מרן הרב קוק זצ"ל על מדינת ישראל שהיא "יסוד כסא ה' בעולם", ולהתעלם מן העובדה שדברים אלו נאמרו לפני קום המדינה ולא נתכוונו למדינת ישראל הגשמית במצבה הנוכחי. אפשר להמשיך ולומר שחתול יכול לעוף. אבל אפשר להסתכל למציאות ישירות בעיניים, לקרוא נכוחה את תמונת המציאות, ולהבין כי מדינת ישראל מובלת כיום בדרך רעה ומסוכנת שאינה תחילת צמיחה ואינה מובילה לגאולה.
כי חובתנו היא להיאבק על דמותה היהודית ועתידה, פן יהיה מאוחר.