אין חדש תחת השמש

בימים שלפני פסח, בעיצומן של אותם "ימי ניקיון", מצאתי באחת המגירות קובץ של עיתונים נשכחים. עיינתי בהם, קוראת פה ושם, ולא הבנתי מדוע נראו מיושנים ומצהיבים משהו. העפתי מבט, בוחנת את התאריך, ובפליאה נוכחתי כי הם מלפני שש שנים, עשר ואף יותר, אבל התוכן, המילים, הרעיונות ,הכל כמו נכתב היום... אותו בית יוצר של מדינת חלם, אותו "שיגעון" של אגף סגור. שום דבר לא השתנה. אפשר לקחת הכל ולמחזר מחדש.

העפתי מבט, בוחנת את התאריך, ובפליאה נוכחתי כי הם מלפני שש שנים, עשר ואף יותר, אבל התוכן, המילים, הרעיונות ,הכל כמו נכתב היום... אותו בית יוצר של מדינת חלם, אותו "שיגעון" של אגף סגור. שום דבר לא השתנה. אפשר לקחת הכל ולמחזר מחדש

עיתון מ-2001 מכריז כי  אברום בורג, יושב ראש הכנסת, מבקש לפתוח את מושב החורף בדקת דומיה לזכר 13 הפורעים הערבים שנהרגו במהומות. מאותה שנה בעקבות הריסת מספר בתים ברפיח מהם נורו טילים שרצחו מספר יהודים (לזה כמובן לא מייחסים כל חשיבות), עוסקת העיתונות באכזריות של מדינת ישראל. והכותרת היא תמונת ילד פלשתיני ליד בית הרוס, ונחום ברנע יוצא לסייר ברפיח כדי לבדוק באובייקטיביות מי צודק בפרשה. לא קשה היה לנחש את המסקנות: הפעולה של צה"ל הייתה אכזרית והפלשתינים ממש ל"ו צדיקים. כמובן שהפלשתינים ידעו מה צפויה הבדיקה להניב שאחרת לא היו נותנים לו להסתובב שם חופשי בסמטאות הכי מסוכנות ובאירוח של חמישה כוכבים עם החברה של דחלאן שהרי הוא לא קבל זאת בזכות אבות, אלא שמראש ידעו מה תהיה חריצת הדין.

אחריו מתארת העיתונאית קדמון את חייהם הטובים של הכבשים אצל שרון בחווה, ואת חלומם של הפלשתינים להיות כבשה בחוות השקמים. לאחריה מנכ"ל משרד החוץ אבי גיל מסביר שישראל אשמה בכך שאין הפסקת אש, תוקף בחריפות את החיסולים שצה"ל מבצע: "הפעולות שלנו משולות להתנהגותו של נרקומן שפעם אחר פעם מגדל את מנת הסמים שהוא צורך", ולא זה לא המנכ"ל של משרד החוץ הסורי.

והיום... אלוף פיקוד הדרום גלנט ומפקד חיל האוויר שקדי הורו לשוב ולבדוק את הנסיבות שהובילו למות המשפחה הפלשתינית בבית חנון, באופן הכי יסודי שלב אחר שלב, וזאת לאחר שממצאי הביניים של תחקיר צה"ל לא סיפק אותם כי המוות נגרם בשל התפוצצות חומרי חבלה שנשאו על גופם שני חמושים פלשתינים. זה המשך ישיר להתנצלויות החוזרות ונשנות לאחר כל פעולה של ממשלת ישראל שמסתיימות תמיד בהכאה על חטא, בהתרפסויות, בהעלאה כמעט מהאוב של סבתות מהשואה כפי שזכורים דברי טומי לפיד לאחר שזקנה ערביה מרפיח הזכירה לו את הסבתא שלו.





עיתונים משנת-2001/2 בעיצומם של מעשי הרצח הנפשעים מכריזים: "את התהליך המדיני אסור לעצור כדי לא לתת פרס לטרור", ובימים אלה מגלה ציפי לבני בקטאר: "התקדמות משמעותית בתהליך המדיני אסור לתת לקיצונים למנוע מאיתנו את השלום"

מעניין שלבדיקת מעשי רצח של הילדים היהודים: רמי חבה מאלון מורה, התינוקת שלהבת פס מחברון, ילדי משפחת וייס, ילדי חטואל, ילדי שבו מאיתמר, ילדי סחיווסחורדר שנרצחו במסעדת סבארו ועוד ועוד, ילדים קטנים שנטבחו באכזריות בפיגועי ירי ובמטעני נפץ ובדקירות סכינים, לא הקימו כל ועדת חקירה...

עיתון מתאריך מוקדם יותר מספר על הלחישות שלחשו ראשי השמאל לפלשתינים בדבר אינתיפאדות. אי לכך מוזכרת פגישה בין שמעון פרס, נמרוד, נוביק ואבו מאזן בז'נבה בבית של אקרים הנייה, פגישה בה נוביק, האיש של פרס, הציע לאש"ף לעשות פיגועים מעבר לקו הירוק כדי להוריד את שמיר מהשלטון. לא רק לפרופסורים זוכי פרסים כפרופ' שטרנהל יש רעיונות יצירתיים. והנה בימים אלה מסרו מקורות פלשתיניים בכירים לעיתון "אל קודס" כי הם נערכים לקראת אינתיפאדה שלישית, ומבקשים להבטיח שוב את תמיכת ארגוני השמאל בארץ. מה יש, אסור לקבל כבר עזרה מידידים?

עיתונים משנת-2001/2 בעיצומם של מעשי הרצח הנפשעים מכריזים: "את התהליך המדיני אסור לעצור כדי לא לתת פרס לטרור", ובימים אלה מגלה ציפי לבני בקטאר: "התקדמות משמעותית בתהליך המדיני אסור לתת לקיצונים למנוע מאיתנו את השלום". העיתונים מימים עברו מדווחים על מגוון נרחב של תוכניות שלום: תוכנית פרס אבו עלא, תוכנית ביילין עם האיחוד האירופי ואבו מאזן, תוכנית פואד בן אליעזר עם אופק מדיני, תוכנית חיים רמון עם גדר הפרדה, תוכנית שלמה בן עמי עם הכוח הרב לאומי, משהו המשלב ניחוח ים תיכוני עם נגיעה אירופאית.

וכולם כולם מועילים לדווח כי עדיין התוכניות חסויות, וכי נותר עוד לקשור כמה קצוות.

והנה השבוע ביקר ראש הממשלה בירדן ודן עם עבדאללה "בתוכנית שלום ובהחשת המגעים עם הפלשתינים," ובד בבד קפצה לבני לקטאר והכריזה: "התקדמות משמעותית בתוכנית, אך המדיניות היא להסתיר מידע מעיני הציבור עד שיהיה הסכם". ארץ ישראל נדמית כירושה פרטית של כולם מבית אבא והם רשאים לשלוח ידם, לתת, לחלק ולהסתיר...

והנה השבוע ביקר ראש הממשלה בירדן ודן עם עבדאללה "בתוכנית שלום ובהחשת המגעים עם הפלשתינים," ובד בבד קפצה לבני לקטאר והכריזה: "התקדמות משמעותית בתוכנית, אך המדיניות היא להסתיר מידע מעיני הציבור עד שיהיה הסכם"

דברי שמעון פרס בראיון מלפני שש שנים כלל לא נשמעים מפתיעים: "הגיע הזמן שנבין שלא רובים יורים והורגים, אלא בני אדם יורים והורגים". כנראה שפרס סבר שחבל לא לשחזר דברי חכמה כה עמוקים, ולאחרונה אמר: "הנשק יורה, לא האנשים".

דברי ההבל נשנים כבר שנים, ועולם כמנהגו נוהג. תמיד העדפה של האויב איש הדמים מול האינטרס של עם ישראל. אנשי החזון כבר לא מעמידים פנים שהשלום הוא הכוח המניע, אלא הרצון שהאויב הערבי ינצח כדי שהמדינה היהודית תהיה מדינת הכל.

ואי אפשר בימים שלפני יום העצמאות שלא להיזכר ברפובליקה של צ'כוסלובקיה שהורכבה משתי קהילות סלביות. הצ'כים והסלובקים שהיוו כ-9.5 מליון מתוך 14 מיליון תושבים ושהייתה כבת 40 כשהסתלקה מהעולם. היא נולדה ב-1918 על חורבותיה של הקיסרות האוסטרו הונגרית והתגוררו בה גם מיעוטים: יהודים, פולנים והונגרים, וקרוב ל-20% מהמיעוטים היו גרמנים. צ'כוסלובקיה הייתה דמוקרטיה למופת, עם צבא חזק מאומן ומצויד היטב ועם טכנולוגיה ותעשייה, אלא שהמיעוט הגרמני היווה גייס חמישי מבפנים והאישים שניצבו בראש המדינה היו ערים לסכנה. ד"ר תומס מסריק וד"ר אדוארד בנש סברו שעקרונות המשטר הדמוקרטי מחייבים אותם לשתף את המיעוט הגרמני במערכות השלטון ולאפשר להם זכות בחירה.

היטלר ידע כי אין לו סיכוי לנצח את הצבא הכי חזק באזור, והגה רעיון שטני: תכנית בשלבים, אינתיפאדה תחילה והסכם שלום אחר כך. בהתחלה הוא יביא לאוטונומיה עד הקו הירוק, ואז יהיה בשטחי האוטונומיה למיעוט הגרמני מדינה עצמאית והם יתחברו עם הגרמנים מבחוץ והוא יוכל לכבוש גם את מה שבתוך הקו הירוק, לכן כינה זאת התכנית הירוקה. הצ'כים לא התלהבו מהתוכנית, אבל אז המיעוט הגרמני פתח באינתיפאדה ואנשי החזון והשלום גם שם התערבו ונפלו למלכודת של היטלר ובראשם צ'מברליין והתקשורת האירופית.

ואי אפשר בימים שלפני יום העצמאות שלא להיזכר ברפובליקה של צ'כוסלובקיה שהורכבה משתי קהילות סלביות. הצ'כים והסלובקים שהיוו כ-9.5 מליון מתוך 14 מיליון תושבים ושהייתה כבת 40 כשהסתלקה מהעולם

הם החלו לעורר דעת קהל נגד מדיניות הכיבוש והדיכוי כביכול במיעוט הגרמני (כמה מוכר), וכשזעקו תושבי צ'כוסלובקיה שמסירת שטחים תסכן את ביטחונם נענו מפי שוחרי השלום שבעיתות שלום אין ערך לנכסים טריטוריאליים, וכי שתי המעצמות הגדולות תערובנה לשלמות המדינה. בבית האדום בזלצבורג חגגו, צ'מברליין הכריז כי תמו 100 שנות איבה ומזרח ומערב אירופה חדש נפתחו, ואז נעשו הנסיגות ורשות עצמאית קמה וכבר היה מאוחר מדי.

פתאום הבינו ש-80.000 מתנחלים צ'כים שגרו מעבר לקו הירוק הפכו בעצם לבני ערובה של גרמניה וחבל הסודטים, ולאחר כל הפעימות והמפות המדיניות ומסירת השטחים הפכה צ'כוסלובקיה תוך 105 ימים מאחת המדינות העשירות למדינה מפוררת, נבגדת ונתונה לחסדיו של היטלר.

הכל קרה כל כך מהר שצ'מברליין אפילו לא הספיק לקבל את פרס נובל לשלום. ב-14.3.39 כבש הוורמאכט את שארית צ'כוסלובקיה, את כל הקו הירוק, והיטלר עלה לחדרו של אדוארד בנש ורשם את המשפט "צ'כוסלובקיה חדלה להתקיים".

היסטוריה מוחשית על "שלום של אמיצים" שכדאי לא לשכוח בעצם ימים אלה.