מדי יום העצמאות חוזר הדיון הציבורי על מעמדם ההלכתי, הציבורי וממילא על היחס הנפשי לרשויות הממלכתיות. היחס הנפשי אל בתי המשפט, המשטרה והצבא שאיך נאמר?! לא תמיד ניכרים בכל צעד וצעד מפעולתם הגשמת חזון הגאולה...
כיוון שהעימותים בין השר פרידמן ודורית בייניש ממקדים את הזרקורים אל בתי המשפט יהא זה "פסוק בעיתו מה טוב" להתייחס ל"עצמאות מערכת המשפט"
כיוון שהעימותים בין השר פרידמן ודורית בייניש ממקדים את הזרקורים אל בתי המשפט יהא זה "פסוק בעיתו מה טוב" להתייחס ל"עצמאות מערכת המשפט". לא לזו אליה מתכוונת השופטת ביניש, אלא דווקא לתיקון הנדרש מהמערכת כדי שתהיה באמת עצמאית מהשפעות ושיקולים זרים.
הבנתו הפשטנית של המושג "שלטון החוק" שיבשה בשנים האחרונות את הבנת תפקידו של החוק במדינה דמוקרטית. איננו מחנכים את ילדינו להימנע מגניבה או מהתעללות בקשישים בגלל שהחוק אוסר זאת או כי "יבוא שוטר". גם בני זוג הגונים וישרים שאינם בוגדים איש ברעותו לא עושים זאת כי יש חוק נגד בגידה שכזאת. אין חוק כזה. המוסר והערכים הם המדריכים את חיינו ועל פיהם אנו נוהגים, מחנכים את ילדינו, ומצפים כך גם מסביבתנו.
החוק וכן מערכת האכיפה בכל מדינה שהיא, דמוקרטית או סוציאליסטית, מונרכית או קומוניסטית, נועדו לקדם את מערכת הערכים בה מאמינה אותה חברה. הם אינם בשום אופן המטרה כשלעצמה, אלא הדרך ליישם בחיי המעשה, תוך סדר ואיזון, את הגשמתם של אותם ערכי-יסוד.
זאת ועוד: בחוק יישום ה"התנתקות" חוקק סעיף בו נקבע כי הרכוש הפרטי והאישי של המפונים יופקע מבעלותם ויולאם מתאריך מסוים אם לא יעזבו מרצונם את בתיהם. גם לכך, התקדימים בתולדות המין האנושי הם מהמזוויעים ביותרמדינת ישראל פעלה לפי כלל-בלתי-כתוב זה במשך שנים רבות, וערכי היסוד שהנחו אותה היו: הציונות, קליטת-העלייה, ההתיישבות, פיתוח ובנייה. ממילא, גם אם היו חילוקי דעות לא הופיעו תופעות כהחרמת בתי המשפט. מאז הגירוש האכזרי מגוש קטיף וצפון השומרון נחשף שבר עמוק ביותר בחברה הישראלית. השלטון הנוכחי איננו פועל עוד על פי ערכי יסוד אלו ("כלליים", "ציוניים" ו"חילוניים" ככל שיהיו), אלא מתכחש להם. איננו פועל בצידם, במקביל או בהתעלמות מהם, אלא נגדם.
בכל ההיסטוריה האנושית ידוע עוד רק על תקדים אחד בו עם גירש את בני-עמו שלו: תוכנית הקולקטיביזציה של סטאלין בשנות השלושים בברית המועצות. רק הוא ואריאל שרון בתמיכת התקשורת והאליטות ובכוחו של הצבא הישראלי.
זאת ועוד: בחוק יישום ה"התנתקות" חוקק סעיף בו נקבע כי הרכוש הפרטי והאישי של המפונים יופקע מבעלותם ויולאם מתאריך מסוים אם לא יעזבו מרצונם את בתיהם. גם לכך, התקדימים בתולדות המין האנושי הם מהמזוויעים ביותר. זה קרה בספרד הקתולית בעת גירוש ספרד ב-1492, זה התרחש בחוקי נירנברג (חוקי הרכוש) בגרמניה הנאצית ב-1933, וכמובן בישראל של שרון. רק בשלושת המקרים הללו, נקבע כי רכושו הפרטי של אדם שקנה בכספו-שלו ובעמל-ידיו נלקח ממנו, רק בגלל החלטה שלטונית שרירותית. בשני המקרים הראשונים, המחוקק לא היה בן-עמו של הנשדד, מה שמחריף את ייחודיותו של הגירוש.
החוק הזה, למרות כל-זאת, אושר ע"י בית המשפט העליון לצדק.
מספיק לעיין במחקרו המקיף של הד"ר בועז סנג'רו, ראש החטיבה למשפט פלילי וקרימינולוגיה במכללה האקדמית למשפט ברמת גן: "ההינתקות כבחן לדמוקרטיה הישראלית", כפי שפורסם בספר אורי קיטאי ובהוצאת נבו תשס"ח
במהלך הגירוש הושמו במאסר בני 12 למשך שבועות, רק בגלל עבירות פעוטות של הפרות-סדר והפגנות. בעוד מטרידי נערות ושודדי קשישים, רמאים וזייפנים משתחררים לאחר שעה קלה למעצר-בית, רדפה פרקליטות המדינה במשך חודשים, ורודפת גם כיום אחרי נערים ונערות רק בגלל שמחו נגד התוכנית המטורפת של הגירוש.
הייפלא אפוא כי בני הנוער איבדו את האמון במערכת בתי המשפט?! הייפלא כי הם אינם מאמינים למערכת שעושה ככל שביכולתה לשכנע אותם כי לא מנחה אותה הצדק, המוסר, וערכי יסוד אנושיים ויהודיים?!
מספיק לעיין במחקרו המקיף של הד"ר בועז סנג'רו, ראש החטיבה למשפט פלילי וקרימינולוגיה במכללה האקדמית למשפט ברמת גן: "ההינתקות כבחן לדמוקרטיה הישראלית", כפי שפורסם בספר אורי קיטאי ובהוצאת נבו תשס"ח. סנג'רו מוכיח שם תוך פירוט רב ומובאות אינסוף כיצד הפרו המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט פעם אחר פעם את כל החוקים, התקדימים וכללי היושר והצדק האנושיים במנהגם עם העצורים והעצורות הכתומים.
במחקר מפורט כיצד נעלמו כל זכויות האדם? כיצד נעשה שימוש בענישה ללא משפט? כיצד נהגו יחסי איפה ואיפה? איך התירה לעצמה המדינה לדכא מחאה חוקית תוך שימוש בכלים ממלכתיים לא-חוקיים? איך הופעלה אלימות שוטרים ללא כל פיקוח וריסון, ואדרבה בעידוד, הכוונה, גיבוי ושיסוי של הדרגים הגבוהים במשטרה? איך הותרה הקמת בתי משפט מיוחדים למשפטים מהירים? כיצד בתי המשפט בכל הארץ הרשו לעצמם דיון קולקטיבי ללא הוכחה בעניינו של כל-אחד מהעצורים כמתחייב בחוק ובסדרי הדין הפלילים מאז ומעולם? איך התרחשו הארכות מעצר המוניות, ועוד ועוד.
על רשויות החוק להתעשת, לשנות את זיהוי הכתומים כ"אויב העם", לנהוג יושר ושוויון בכל הקהילות בחברה הישראלית, להיצמד לעיקר ולא לטפל, להתמקד במעשי הפשע המרכזייםהאם רק בהמוני העם תלויה האשמה של הירידה העמוקה, המתמשכת והחד-משמעית באמון שהוא רוחש לבית המשפט העליון, לפרקליטות ולמשטרה או שמא גם למעשיהן, למחדליהם, להפרות החוק המתמשכות, להטיה הפוליטית ולאלימות השוטרים הבלתי מרוסנת ובלתי-מטופלת יש איזשהו חלק בכך?!
כל ההוגים הקלאסיים של מדעי המדינה מצביעים בבירור על "הברית הבלתי כתובה" בין האזרחים לבין השלטון. כשמופרת ברית זו, כשיותר ויותר ציבור וקהל חשים מנודים מהשיח הציבורי והצדק והיושר חלים רק לחובתם ולא לזכותם, כדי לנגח אותם ולא כדי להגן עליהם הרי שלמדינה יש בראש ובראשונה בעיה עם אזרחיה ולא להיפך.
על רשויות החוק להתעשת, לשנות את זיהוי הכתומים כ"אויב העם", לנהוג יושר ושוויון בכל הקהילות בחברה הישראלית, להיצמד לעיקר ולא לטפל, להתמקד במעשי הפשע המרכזיים, כמו: הטרדות המיניות, ניצול עובדי הקבלן, אלימות נגד קשישים ועבירות הצווארון הלבן, ולא נערות בנות 13 שהקימו מאחז בשבות עמי.
רק התמקדות שכזו עשויה להשיב להם את האמון הציבורי שאכן שיקולים עניינים וטובת הכלל נגד עיניהם. רק ביום שכזה נוכל לומר כי מערכת המשפט, האכיפה והשיטור הן עצמאיות, ודנות אדם לפי מעשיו.