לכאורה, אהוד אולמרט "צודק" בסרבו להתפטר שכן רוב ראשי הממשלות לפניו נהגו כמוהו, ולכן מדוע דווקא הוא אמור לפרוש מרצון? ובפרט כאשר "הגניבות" המיוחסות לו הינן "כסף קטן" לעומת ראשי ממשלה ושרים אחרים.



לכאורה, אהוד אולמרט "צודק" בסרבו להתפטר שכן רוב ראשי הממשלות לפניו נהגו כמוהו, ולכן מדוע דווקא הוא אמור לפרוש מרצון? ובפרט כאשר "הגניבות" המיוחסות לו הינן "כסף קטן" לעומת ראשי ממשלה ושרים אחרים

אולם, קיים הבדל "קטן" בין אולמרט ובין ראשי ממשלה קודמים. האחרונים שירתו בצבא (פרט לפרס) או הקדישו את רוב חייהם לפעילות למען המדינה, ואילו אולמרט דאג ובמשך שנים כי המדינה תקדיש לו ממיטב הזבחים והשלמים (בסוף שנות ה-80, בהיותו גם ח"כ וגם עו"ד פעיל טיפל במכירת חב' הכשרת היישוב מהסוכנות היהודית ליעקב נמרודי, תמורת 19 מיליון דולר בלבד).

לכן, יש לסלק את אולמרט מכיסאו, ועימו את כל הפוליטיקאים שנוהגים כמוהו. אולם אין די בסילוקם, אלא בד בבד יש לרסק לחלוטין את המבנה הפוליטי הקיים שכן הינו אבי אבות הטומאה.

קודם שאתייחס לפתרון המוצע, אני רוצה להוסיף מספר מילים לעניין התנהלות ראשי ממשלות בעבר:

א. בן גוריון דאג ובכוח לבנות משטר סטאליניסטי ולו מסיכה דמוקרטית (ראו ספרו של פרופ' יוחנן פרס: "עילית ללא ממשיכים "), ותחת חסות "החוק" נגנבו עשרות מיליארדים של דולרים מניצולי הנאצים. באמצעות כספים אלו הוחזקו גם "המוסדות" של מפא"י (בנק הפועלים, כור, הקיבוצים ועוד).



ב. לוי אשכול הלך בדרך בן גוריון, והוא אבי האמרה: "אין לחסום שור בדישו". גולדה מאיר המשיכה למשול באותה שיטה, והשחיתות שפרצה לאחר "מלחמת ששת הימים" (קבלני "התעלה" ועוד) היא דוגמא קטנה.



ג. יצחק רבין (בקדנציה הראשונה, בשנים 1976-1974) החליט להתפטר עקב חשיפת כספים בחשבון בנק של אשתו בארה"ב. לכאורה, הוא התגלה כשמשון הגיבור אשר מחלפות ראשו נגזזו על ידי אשתו, אולם אף גורם לא חקר: כמה כספים היו בחשבון, ולא רק בעת הגילוי? ומה היה מקור הכסף?



קשה להאמין שהכספים היו רק המשכורת או אש"ל של רבין בהיותו שגריר בארה"ב. חשיפת מקור הכסף הייתה יותר חשובה מעצם הימצאו בבנק בחו"ל (יואב יצחק פרסם אחר כך כי גם אבא אבן נתפס עם כספים בחו"ל, אך בניגוד לרבין, היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרון ברק, הסכים לתשלום כופר, אך התנגד ל"פתרון" זהה לגבי לאה רבין).

בקדנציה השנייה של רבין (1995-1992), תנועת העבודה הצליחה לזכות בבחירות, בעקבות קמפיין שעלה "ים" של כסף שברור כי חלקו הרב הגיע מחו"ל, אך אז אף גורם אוכף חוק לא העז לחקור מקור כספים אלו, וכיצד השתמשו בהם.



ד. יצחק שמיר לא נגע בכספים, אך אפשר לשר השיכון דאז, אריאל שרון, לבצע "שוד" ענק מאוצר המדינה: עשרות אלפי קרוואנים לעולים שהיו שווים עד 10,000 $ לכל קרוואן, נרכשו תמורת סך של כ- 20,000$ עבור כל קרוואן. היכן ההפרש?



ה. שמעון פרס ידע להיות זהיר, ולא ניתן לייחס לו באופן ישיר התנהלות כספית חריגה, אולם דבר אחד ענק הוא לא יכול היה להסתיר: לאחר רצח רבין, פרס (בהיותו ראש ממשלה זמני) סירב למנות ועדת חקירה שתחקור את הרצח, אלא רק סידורי הביטחון שהיו בעצרת. וכך נמנע מוועדת שמגר לחקור את הרצח. דבר זה אומר דרשני ענק, ועד היום כלי התקשורת נמנעים מלשפוך אור אמיתי על הרצח.



ו. בנימין נתניהו היה החשוד המרכזי בפרשת חברון-בראון, וזו בהחלט פרשת שחיתות. למרות שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, החליט שלא להעמיד לדין את ביבי, אלא הסתפק בסטירת לחי ציבורית (עד היום לא ידוע מה ביבי עשה בארה"ב במשך 16 השנים שבהן נעדר מן הארץ? ומדוע זמן כה רב הוא לא חזר? והאם קיבל אז אזרחות של ארה"ב, כפי שצוין בעיתונות).



ז. אהוד ברק הצליח להיבחר לראש הממשלה בשנת 1999, בזכות נהר של כסף שהובא מחו"ל לעמותות שונות. ומשום מה, היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, החליט שלא להגיש כתבי אישום בגין כך, והשר יצחק הרצוג ושותפיו ל"בניית העמותות" שתקו וסירבו לדבר בחקירת המשטרה, אך מחנה השמאל והתקשורת נאלמו דום שמא הסירחון שיצא יגיע עד לשמים.

אחרי פרישתו מכסא ראש הממשלה, ברק עשה לביתו (בנה בית בכפר שמריהו שנמכר אחר כך תמורת כ-2.5 מיליון דולר של אז). נשאלת השאלה: הכיצד מבית בכוכב-יאיר השווה אז 400,000$ ועוד חסכונות, ברק הצליח לרכוש קרקע ולבנות בית בשווי הנ"ל?!

ועוד שאלות: מדוע ברק ויתר על שדה הגז מול חוף עזה לערפאת?, האם הממשלה דאז ידעה על כך מראש? מדוע ברק כראש ממשלה שתק כאשר יוסי גינוסר המנוח ניהל בסניף בנק לאומי בת"א קרן של 300 מיליון דולר עבור ערפאת? (איך יתכן כי ראש ממשלה התיר ליוצא שב"כ לנהל בארץ כספים עבור יאסר ערפאת?).

ח. אריאל שרון כבר הוכיח יכולתו בכספי המדינה, בשנת 1990, בהיותו שר השיכון, והכסף שקיבלו בניו בפרשת "האי-היווני", אדמות גיתון, וכספי עמותות הינם "דמי-כיס" בהשוואה לפרשת הקרוואנים.



כעת, כלי התקשורת, הפוליטיקאים ואח' יוצאים מכליהם: הכיצד אולמרט זרק לכלבים את ידידו ושותפו לשעבר, עו"ד אורי מסר? ובכן, אם יתברר כי אורי מסר העיד במשטרה נגד אולמרט, ברור מדוע אולמרט פעל כפי שפעל.



אולם, הזיכרון הציבורי תמיד קצר, ולכן אזכיר: האם אריאל שרון לא זרק את האשם בעניין כספי העמותות על בנו עומרי? האם אהוד ברק לא עשה כך בפרשת העמותות, וטפל הכל על יצחק הרצוג, היום שר הרווחה,  וטל זילברשטיין? האם בנימין נתניהו לא הפיל את "תיק" חברון-בראון על צחי הנגבי כשזה היה אז שר המשפטים?

כיום, זו הזדמנות פז של העם, שמאל וימין, לחייב את הכנסת הנוכחית לחוקק חוק לבחירת כנסת מיוחדת ("כנסת מכוננת"), וקיום בחירות חדשות תוך שישה חודשים.



הבחירות לכנסת המכוננת יערכו כדלקמן:

1) תחת פיקוח של מבקר המדינה בלבד (ולא ועדת הבחירות המרכזית).



2) בוחר יהא רק מי שיחתום על הצהרה לפיה מדינת ישראל הנה מדינת העם היהודי, והגר (רק אזרח כיום) המסכים לכך.



3) אין אחוז חסימה שכן קביעת מחסום שכזה, ובפרט על ידי כנסת הנשלטת ע"י המפלגות הקיימות הינה אקט לא חוקי ואנטי דמוקרטי.



בחירות חדשות במתכונת רגילה הינן החלפת אדרת, בזבוז כספים, ושקיעה זמנית ומסוכנת בחלום שווא. לכן, אם הכנסת לא תדע להתעלות מעל עצמה אזי חבריה ימצאו עצמם בפח-האשפה של ההיסטוריה במקרה הטוב.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו