[ד] נסיים בזה. רשב"י התנגד למי שיוצא לחו"ל, אפילו אם אחר כך יחזור ארצה כשהוא עשיר. מעשה באחד כזה ששב ארצה "והיו התלמידים רואים אותו ומקנאים בו, והיו מבקשים [אף] הם לצאת לחוצה לארץ. וידע רשב"י והוציאם לבקעה אחת על פני מירון ונתפלל ואמר: 'בקעה, בקעה, התמלאי דינרי זהב'. התחילה מושכת דינרי זהב לפניהם. אמר להם, אתם מבקשים? הרי זהב, טלו לכם. אלא תהיו יודעים כי כל מי שנוטל עכשיו, חלקו של עולם הבא הוא נוטל. שאין מתן שכר [שמירת] התורה אלא לעולם הבא" (מדרש שמות רבה, נב). מה רעיון המדרש הזה? יושבי ארץ ישראל הם מובטחים לזכות לעולם הבא (כתובות קיא ע"א).
המסקנה היא שהיושב בארץ ישראל, למרות שאינו זוכה לעושר, הרוויח יותר מאשר אותו מסכן שיצא לחו"ל, נהיה עשיר והפסיד מצוות יישוב ארץ ישראל
אומנם אפשר לצאת לחו"ל ולהתעשר, אבל דיירי קבע בארץ ישראל הם הזוכים למה שהוא שווה יותר מכסף וזהב. ואם רוצים הם להמיר שכר ישיבת ארץ ישראל על כסף וזהב ביכולתו של רשב"י כבעל מופתים לסדר להם זאת, אבל את חלקם לעולם הבא שזוכים בו כי שומרים תורה בארץ ישראל את זה הם יפסידו. המסקנה היא שהיושב בארץ ישראל, למרות שאינו זוכה לעושר, הרוויח יותר מאשר אותו מסכן שיצא לחו"ל, נהיה עשיר והפסיד מצוות יישוב ארץ ישראל. לקח זה יש לכל אחד ללמוד בדורנו [ובמסכת בבא בתרא צא ע"א החמיר מאד לאסור היציאה מא"י אפילו בשנת בצורת, כל עוד שאפשר לקנות מזון אפילו ביוקר רב. רשב"י מייחס לחטא זה מיתתם של אלימלך ובניו].
כל התולה תמונה של אבא על הקיר, ודי לו בזה, לא נקרא שכיבד את אביו. כן כל המבקר את קבר רשב"י בל"ג בעומר ולא עסק בתורותיו, עצותיו והדרכותיו (כפי שנמסרו בגמרא ובמדרשים) הוא כמו אותו הבן הטרוד בעסקיו ומבקר את אביו פעם אחת בכמה חודשים. אומנם יש לו כל ספרי רשב"י בארון הספרים שלו, אבל אין לו פנאי לעיין בדבריו. אבל מי שרוצה להידבק ברבי שמעון באמת, יקיים בקשת רבי שמעון עצמו: "בני, שנו מדותיי שהם תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא!" (גיטין סז ע"א עיי"ש רש"י). ועליו הרי העיד מורו רבי עקיבא: "דייך, שאני ובוראך מכירים את כוחך" (ירושלמי, סנהדרין פ"א ה"ב). זאת אומרת לא כל חכמי דורו הכירו רום מעלת ערכו שהיא למעלה מהם, אבל הקב"ה ורבי עקיבא הכירו! ואחרי מותו של רשב"י כבר מכירים זאת כולם, בבחינת "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" (חולין ז:).