ספר שלם עוסק בדרך, במדבר. האם יש כאן רק אילוץ שכן הדרך ממצרים לארץ ישראל עוברת במדבר, ועל כן יש לחצות אותו או שיש תכלית ומטרה בעצם ההליכה במדבר?
המדבר הוא מקום מיוחד, ולא לחינם ניתנה תורה במדבר. מעשי ידי האדם, הקולות שאנחנו מפיקים בלי סוף, הרעש ההמולה והמהומה כל אלו משתתקים לפתע כשבאים בשערי המדבר. גם המרדף הבלתי פוסק אחר רכוש וקניין נעצר על פתחו של המדבר. כאן הכל הפקר, כאן אין קניין.
המדבריוּת מאפשרת דיבור מסוג אחר. הדיבור המשמעותי ביותר שישנו, הדיבור של הבורא לנבראיו. גם לפני כן השם יתברך דיבר איתנו, פנה אלינו, רמז לנו, שתל בנו נשמה אינסופית ששואפת כל הזמן כלפי מעלה. כל אלו היו קיימים גם לפני כן, אלא שאנו לא היינו פנויים לשמוע. האוזן תפוסה, והפה ממלמל ללא הרף. אין כלי קיבול.
המדבר מאפשר דממה שמובילה לדיבור אחד, פנימי ומקשיב. כאשר אליהו בורח מפני איזבל אל המדבר, הוא שם את פניו והכתוב מגלה לנו מדוע: "וילך אל נפשו"
המדבר מאפשר דממה שמובילה לדיבור אחד, פנימי ומקשיב. כאשר אליהו בורח מפני איזבל אל המדבר, הוא שם את פניו והכתוב מגלה לנו מדוע: "וילך אל נפשו". המדבר מאפשר לאדם להיפגש עם נפשו, עם עולמו הפנימי שכה היטשטש במאבקי היום יום הבלתי פוסקים.
חביבות מיוחדת יש למדבר וכל טובות שבעולם חבויות בו 'אמר המדבר אני מדבר וחביב אני שכל טובות שבעולם חבויין, בי שנאמר (ישעיה מ"א): 'אתן במדבר ארז שטה נתנם לי הקב"ה שיהו שמורים בי וכשהקב"ה מבקשם ממני אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון ואני מרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה שנאמר (שם ל"ה): 'יששום מדבר וציה' [ שיר השירים רבה']
המדבר חביב כי הוא מלא בענווה. כל הטובות חבויות בו מפני שאינו מנכס כלום לעצמו. הוא צינור להופעת השפע, וככזה הוא באמת חופן בתוכו את הטובות כולן. וכשהוא נתבע להשיב אותן אין הוא טוען בעלות או זכויות קניין, אלא הוא מחזיר את הכל ועוד מרטיב ומחייה אותם.
המדבר מרחיק מן הגזל: 'וכן במשה הוא אומר וינהג את הצאן אחר המדבר להוציאן מן הגזל'. גם כאן אין הכוונה רק לפתרון טכני שהמדבר הוא מקום שאין מה לגזול בו. המדבר הוא מקום שמתקן את הרצון לגזול, את החפץ המוזר הזה להשתלט על ממונו או רכושו של האחר בדרך אלימה. החפץ הזה הוא כולו תוצאה של תחושת ישות ורדיפת קניין. המדבר, כבר אמרנו, משחרר מכל אלה. אפילו אדם שעסק כל ימיו במלחמות וממילא בביזה. כשרוצה הכתוב להעיד על ניקיונו וטהרתו הפנימית, הוא שולח אותנו אל המדבר, וכתיב: "ויקבר בביתו במדבר מה מדבר הפקר אף ביתו של יואב הפקר לכל. ד"א במדבר, מה מדבר מנוקה מגזל אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות" [ ילקוט שמעוני]
למעלה משליש שטחה של מדינת ישראל הוא מדבר. זה מצביע על תכונתה של הארץ הזו. תכונה שקטה, מלאת ענווה, צמאה לאל חי, ארץ שמנוקה מגזל ועריותברור אם כן שהשהות במדבר מטהרת מכל אותם טומאות המצויות מאוד במצרים. בערוות הארץ, המדבר הוא מקום שאיננו מן היישוב. מצרים היא בית עבדים. המקום בו העבד מרגיש בבית. זו השיטה וכך הכל עובד: קנה, רכוֹש, השתלט, שעבד, היה אדון לכמה שיותר עבדים... ובתוך הזוהמה הזו שהו בני ישראל שנים רבות.
יש צורך להשתחרר מהרשמים המטמאים הללו. יש חובה לעבור תהליך ניקוי יסודי מהרכושנות החומרית שיאפשר לנו להיכנס לארץ ישראל, ולהיפגש עם החומר שוב בצורה מתוקנת ונקייה. הדרך לכך עוברת במדבר.
למעלה משליש שטחה של מדינת ישראל הוא מדבר. זה מצביע על תכונתה של הארץ הזו. תכונה שקטה, מלאת ענווה, צמאה לאל חי, ארץ שמנוקה מגזל ועריות. המדבר קורא לנו, מושך אותנו אליו לפגוש את השקט שכל כך חסר, לנקות את חדרי הלב הפנימיים מהשפעות זרות. רוח של התחדשות עולה מן הדרום. נושאת איתה ריח של טהרה והוד קדומים. בניו של יצחק שוב רועים בנחל גרר, והבאר שבין קדש וברד הלא היא חלוצה שוב נובעת מים חיים.