תקופה זו שבין חג פסח לפסח שבועות היא בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה". עלינו להכין את התשתית והיסוד כדי שהתורה תיקלט יפה בליבנו. רמז יפה כתב לנו מהר"ל ("דרוש על התורה" שנדפס בסוף "באר הגולה", עמ' כ"ג) כי משך מ"ט ימים הללו עלינו ללמוד מ"ח מעלות המנויות לקניין התורה (אבות, ו'), מידה אחת לכל יום.
תקופה זו שבין חג פסח לפסח שבועות היא בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה". עלינו להכין את התשתית והיסוד כדי שהתורה תיקלט יפה בליבנו
במיוחד בני תורה חייבים להקציב זמן יום ביומו ללימוד המוסר. כך כתב "משנה ברורה" "כי הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו" (סימן א', ס"ק י"ב). וכך כתב החיד"א על ת"ח שבדורו: "ומכאן תוכחה לת"ח שאינם רוצים ללמוד כי אם גמרא ופוסקים, ומבזים בליבם לת"ח שלומדים תנ"ך ומשניות וספרי מוסר. ולא ידעו ולא יבינו כי אף שלימוד הגמרא יקר מאד וכו' היינו ללומדי תורה לשמה ובענוה ונזהרים בדקדוקי מצוות כמו הראשונים וכו'. אבל בדור יתום זה כי גברה סטרא אחרא ויצר הרע רודף לת"ח ביותר, אלו ת"ח שאינם רוצים ללמוד מוסר, על הרוב הם מתגאים בלימודם, וחושבים שהם חכמים גדולים ומבזים הזקנים וגדולי דורם, ואינם מקפידים להתפלל כהוגן, ופוגמים ברית הלשון והראייה" ("דבש לפי" מערכת תיו, ס"ק מא).
דומה לזה כתב "חיי אדם" (הלכות יום כיפור, סוף כלל קמ"ג): "ופשיטא שהוא חוב גמור על כל אדם שילמוד בכל יום בספרי היראה, אם מעט ואם הרבה, שהוא יותר חיוב מכל לימודו. ואפילו אם יתבטל ע"י זה מלימודו פרק משניות או שאר לימוד וכו'. בודאי יותר טוב כאשר יהיה אדם ירא שמים אף שהוא עם הארץ, יותר טוב מלמדן ואין בו יראה". עד כאן לשונו. [וע"ע ספר "פלא יועץ", ערך "מוסר"].
אומנם הרבה מבני הישיבות בזמנינו מזלזלים בלימוד המוסר. יש ישיבות שאין בהן שום סדר מוקצב ללימוד המוסר בתוכנית היומית הרשמית, ויש ישיבות שלמרות שהוקצב ללימוד המוסר עשרים דקות (לפני מנחה או ערבית), נוהרים ויוצאים מבית המדרש רוב התלמידים ונמנעים מלימודו. נבאר כאן הסיבות לנוהג זה.
ר' ישראל סלנטר היה מעוניין שבישיבת ולוז'ין ינהיגו לימוד סדר מוסר יום ביומו. הוא שלח את הגאון ר' יצחק בלזר (אב"ד פטרברג) לשכנע את הגאון המפורסם ר' חיים סולובייצ'יק (בריסק) שהיה מראשי מגידי השיעורים בישיבת ולוז'ין, אבל הוא סירב לקיים בקשתו של ר' ישראל סלנטר. תוכן דבריו הוא שאנשים שהם חולים ברוחם, הם הזקוקים למנות רפואיות של מוסר תמציתי בספרים המיועדים לכך. אבל אלה השוקדים על לימוד גמרא ומפרשיו כפי מסורת ישראל אינם זקוקים לתרופות.
יש ישיבות שאין בהן שום סדר מוקצב ללימוד המוסר בתוכנית היומית הרשמית, ויש ישיבות שלמרות שהוקצב ללימוד המוסר עשרים דקות (לפני מנחה או ערבית), נוהרים ויוצאים מבית המדרש רוב התלמידים ונמנעים מלימודולכאורה, אפשר להביא סיוע לדברי הגר"ח ממה שכתב הגר"א (בביאורו לברכות נז.): "באתר דלית חמר, תמן מתבעי סמנין וכו' (ב"ב נח:). כי כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ומלבשתו ענוה וכו' ומכשרתו להיות צדיק וחסיד ישר ונאמן" עכ"ל. [לשונו המלאה הבאנו בספרנו "אוצרות הגר"א", שער ז פסקא ח, עמ' רא]. אבל כאשר נדייק נמצא שדבריו הללו של הגר"א אינם שייכים כל כך בזמננו. כי הרי תנאי התנה הגר"א שילמדו תורה לשמה. ופירטנו שם כיצד זה לא מצוי כל כך בזמננו. וכך היו דברי החיד"א, הבאנו דבריו לעיל.
הגר"א עצמו הזהיר והדגיש את החיוב הגדול ללמוד מוסר. הספר "מעשה רב" (שיצא לאור עם הסכמה של הגר"ח ולוז'ין!) מביא עצת הגר"א כיצד על כל יהודי לסדר את סדר יומו. שם כותב: "ללמוד פרק משנה, ללמוד רי"ף, ספרי מוסר כמה פעמים בכל יום (!), ללמוד מקרא ואגדות ומדרשים, ללמוד גמרא ב' דפים בכל יום עם פירש"י וכו' (פסקא ס'). נוסף על כך בביאור הגר"א על משלי (כ"ד, ל') חינך שצריך האדם "לפנות את לבו בכל יום מעיפוש הדיעות והמדות". כי הלומד בלי יראת ה', יהיה לימודו סם המוות (תענית ז.) וילך בדרכים עקומות, ויפסוק שלא כדין. ולכן אחרי לימודו צריך לבער הפסולת. ועל משלי (כה, ד) כתב הגר"א שיש לו לאדם ליישר את ליבו עוד לפני שמתחיל ללמוד. הא כיצד יסתדר כל זה עם מה שכתב על בבא בתרא, הבאנו דבריו לעיל שהלומד תורה אינה צריך לסימנים? אלא ברור כי דן את בני דורו שלא כולם לומדים לשמה כמו שצריך.
הגר"א עצמו הזהיר והדגיש את החיוב הגדול ללמוד מוסר. הספר "מעשה רב" (שיצא לאור עם הסכמה של הגר"ח ולוז'ין!) מביא עצת הגר"א כיצד על כל יהודי לסדר את סדר יומוגם תלמידו המובהק הגר"ח ולוז'ין היה סבור שיש ללמוד מוסר גם לפני הלימוד וגם באמצע לימוד הגמרא. זו לשונו: "ולזאת ראוי להאדם להכין עצמו כל עת קודם שיתחיל ללמוד, להתחשב מעט עם קונו ית"ש בטהרת הלב ביראת ה', ולהטהר מעונותיו בהרהורי תשובה וכו'. וכן באמצע הלימוד, הרשות נתונה להאדם להפסיק זמן מועט, טרם יכבה מלבו יראתו ית"ש שקיבל עליו קודם התחלת הלימוד, להתבונן מחדש עוד מעט ביראת ה'" ("נפש החיים", שער ד' פרק ז). וציין לזה סיוע ממאמר חז"ל (שבת לא.) שאם אין אוצר של יראת ה', כמעט לשוא כל הלימוד שהאדם אסף. אמנם הוא הגדיר ששיעור הזמן לזה הוא "קב חומטין", כלומר שיעור מועט. ולא שהאדם יקבע רוב יום לימודו בדברי המוסר.
חז"ל ייעצו "אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע), משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ" (קידושין ל:). לכאורה מדובר שהלימוד בכל מקצוע שבתורה יועיל לעזור לו לאדם להתגבר על יצרו. אבל "פלא יועץ" (תחילת ערך "מוסר") מלמד שכוונת חז"ל כאן בעיקר ללימוד ספרי יראת ה'. וכן כתב החיד"א (ברכי יוסף, או"ח א סוף ס"ק ט). וכן כתב "משנה ברורה" (סימן א', סוף ס"ק יב) ללמוד "תוכחת מאמרי חז"ל".