הזכרנו בתחילת דברינו שבהרבה ישיבות "נמלטים" כמה מהבחורים מבית המדרש בשעה הקבועה בישיבה ללימוד המוסר. חולשה זו נובעת מהעובדה שפרט למשגיח הרשמי הממונה על עניני המוסר, הר"מים וגם ראש הישיבה עצמו אינם נמצאים שם בעת לימוד המוסר ואין לפני התלמידים דוגמא אישית, לכן הרושם הנשאר בלבבם הוא שלימוד המוסר הוא פחות-ערך מול לימוד הגמרא. חלק מהם סבורים כי לימוד מוסר הוא "ביטול תורה" באיכות מול לימוד גמרא בעיון.



חולשה זו נובעת מהעובדה שפרט למשגיח הרשמי הממונה על עניני המוסר, הר"מים וגם ראש הישיבה עצמו אינם נמצאים שם בעת לימוד המוסר ואין לפני התלמידים דוגמא אישית, לכן הרושם הנשאר בלבבם הוא שלימוד המוסר הוא פחות-ערך מול לימוד הגמרא

אבל לא כן כתבו "חובות הלבבות" בהקדמתו, וכן "מסילת ישרים" בהקדמתו. הללו טענו שלימוד היראה הוא יותר עיקרי אפילו מלימוד ההלכות והעיון בגמרא, והביאו ראיה ממאמר חז"ל בשבת (לא ע"ב) "היא חכמה, והיא לבדה חכמה". ובעצם, גם שלמה המלך קבע הפרדה זו באומרו "חכמה ומוסר אוילים בזו" (משלי א', ז'). זאת אומרת בנוסף ל"חכמה" (תורה) יש גם ללמוד מוסר. וכתב "מסילת ישרים": "איך לא יצטרך להוציא זמן על העיון הזה לדעת אמיתות הדברים ולדעת הדרך לקנותם? מאין תבוא החכמה בלב האדם אם לא יבקשינה? וכו' שהוא עיקר מה שה' אלוקינו שואל מעמנו".

על הפסוק: "החזק [ז' מנוקדת צירי] במוסר אל תרף [אל תרפה ממנו], נצריה כי היא חייך" (משלי ד, יג) אמרו חז"ל (מדרש במד"ר סוף י"ז) משל לאדם שנפל מהספינה למי הים. הקברניט זרק לו חבל והזהיר אותו "תפוש בזה ואתה חי! אם תחלש מאחיזתך, אתה אבוד!". כך בגלים הטורדים וטורפים של חיי עולמנו, יש לאחוז בחוזק בחבל המוסר.

התוצאות המרות של חוסר לימוד מוסר אנו צופים בימינו. כמה ישיבות נתפלגו לשניים (בין במגזר החרדי, ובין במגזר הציוני) מחמת מריבה קשה בין מגידי השיעורים. בכמה ערים בישראל יש מריבה (סמויה או גלויה) בין רבני העיר הנושאים במשרה. אצל כמה אדמורי"ם כאשר מסיימים חייהם ועולים למתיבתא דרקיע מתגלה מחלוקת בין יורשיהם (בנים וחתנים) מי ימשיך לנהל את החצר של חסידים, ומייסדים כל אחד בנפרד שושלות המתחרות זו בזו. מה נדבר על זקני הדור הליטאים שאינם יושבים יחד עם "מועצת גדולי התורה" של החסידים, ושניהם אינם יושבים יחד עם "מועצת חכמי התורה" של הספרדים. ושלושתם אינם יושבים יחד עם הרבנים המזדהים עם הציונות. אומנם נכון שהרבנים עצמם אינם מתקוטטים זה עם זה, אבל חלק מחסידיהם ותלמידיהם וההולכים על פי הוראותיהם נוהגים שנאה ומריבה נגד מי שאינו חושב כמותם, וכל זאת מפני חוסר לימוד המוסר.

הרי גמרא מפורשת: "וממדבר מתנה. אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשים בו [כלומר הוא מוכן לסבול עלבון מאחרים, וכאילו דורכים עליו] תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו, אין תלמודו מתקיים בידו" (עירובין נד.). פירש מו"ר הרב שמואל דביר שהמחוסר ענוה ומדות טובות, אפילו הוא בקי בכל התלמוד לא יזכה להורות בכל דבריו נכונה. וזהו הנקרא "אין תלמודו מתקיים בידו". שיקול דעת שלו יהיה מעוות. ה"נגיעות הפרטיות" שבלבבו יטו את הדין. עליו כתב הגר"א (משלי כ"ד, ל').



חג שבועות לפנינו. עלינו לקבל תורה מחדש. עלינו להכיר כי מה שעשינו עד כה לא היה מספיק טוב, אחרת היינו רואים תוצאות יותר טובות בעם ישראל. על כל אחד ואחד מאיתנו, בין איש בין אישה, בין גדול בין קטן, בין רב בין תלמיד

מה הם הספרים המומלצים? עיין שמותיהם ב"אדר היקר" להרב קוק, עמ' ט"ז. והרב מדריך שיש ללמוד אותם במתינות, בשקט ושלות חכמים. יביאו להוגה בהם טהרת לב, גבורה וצהלה, ויגיע לאהבת ה', אהבת ישראל, אהבת הבריות והחיים [המעשיים] בכלל בצירוף דעת עולם והחיים".

מסופר שהגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד בא לרבו ה"חפץ חיים" לבשר לו שפתח "ישיבה" בביאליסטוק. שאל אותו החפץ חיים אם קבע לתלמידים סדרי לימוד מוסר. כאשר ר"א השיב בשלילה, ענה לו רבו: "אם כן איננו שוה אפילו אבק טבק להרחה" ותוך כדי דיבור קמץ באגרופו למחצה ועשה תנועת מיעוך באצבעותיו, כדי להדגיש אפסיות הדבר ("המאורות הגדולים" של הרב אפרים זייצ'יק, עמ' רצ"ב).

חג שבועות לפנינו. עלינו לקבל תורה מחדש. עלינו להכיר כי מה שעשינו עד כה לא היה מספיק טוב, אחרת היינו רואים תוצאות יותר טובות בעם ישראל. על כל אחד ואחד מאיתנו, בין איש בין אישה, בין גדול בין קטן, בין רב בין תלמיד, עלינו לקבוע בכל יום ויום זמן קבוע ללמוד באחד מספרי המוסר (כל אחד לפי טעמו) וכמו שפסק ה"משנה ברורה". ועל זה סיכמו חז"ל: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת" (אבות ג, ט). כלומר אפשר הדבר שיש בו באדם מסוים חכמה רבה, אבל לא תתקיים ולא תתממש בפועל, אם אין לבעל החכמה ההיא מספיק מוסר ויראת ה'. ועל זה אמרו חז"ל "מוטב אם לא העלית" (שבת לא.) כלומר עדיף לו אם לא היו חכם בתורה, כי כעת משתמש בחכמתו לרועץ. עוד עיין יומא (עב ע"ב) "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה, ולב אין (משלי י"ז, ט"ז) אוי להם ל(שונאיהן של) ת"ח שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים" עיין שם המשך הסוגיה.

בסיכום, אין בכך שום "ביטול תורה" אם האדם יקבע לו זמן בכל יום ללמוד חכמת המוסר. אדרבה, יגיע להשיג ולקיים אמיתות התורה. נאמנים עלינו גדולי עולם אשר שמותיהם פירטנו והזכרנו במאמר זה.