"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל ". זהו פסוק שנוהגים לאומרו בראשי חודשים, אולי להדגשה חוזרת על ערכה העולה של הזקנה במעגל ההתחדשות של הימים. והנה,משום מה בורא העולם ומנהלו האמיתי לא ראה לנכון לשלוח לו מכתב פיטורין או להנחותו אל נאות המנוחה, זו שלכאורה יאתה לאדם בגילו. הקריטריונים שמופעלים שם בשמים אינם לוקחים בחשבון את הפוליטיקה הקטנונית, גם אם היא בשותפות בין כאלה שנושאים תפילות בצדקנות בולטת לסביבתם ובין כאלה שמילות התפילה זרות לאורח חייהן.



אכן, רבנו הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א הוא זק"ן. אילו מר אולמרט היה לומד ויודע את דברי חז"ל על המובן האמיתי של המילה, זה שקנה חוכמה, היה אולי נוהג ב... חוכמה

אכן, רבנו הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א הוא זק"ן. אילו מר אולמרט היה לומד ויודע את דברי חז"ל על המובן האמיתי של המילה, זה שקנה חוכמה, היה אולי נוהג ב... חוכמה. אומנם הרב דרוקמן צבר גם שנים רבות בעולם, אבל זו רק מעלה כפי שאבי האומה היה זקן וגם בא בימים. למיטב ידיעתי הרב לא גנב שנה או יום ממישהו אחר, וגם שערותיו שהלבינו הן שלו בלבד. כאן גם יתרונותיו: על התורה שהוא מוסיף והולך ונצברה אצלו, על ניסיון החיים והידע שלא יסולאו בפז שהם רכושו הבלעדי, ובהחלט גם על תכונותיו ואף על דמותו. ילד שניצל בשואה, ניצל שוב במסלול העלייה שלו ארצה, ועל הנס השלישי שזימן לו ריבון העולמים בעת שניצל מפיגוע ירי חמור בו נפגע ונרצח נהגו האישי, אפרים איובי הי"ד. ועם כל המטען הזה היה הרב לראש ולמנהיג אהוב ומקובל של דורות ואלפי תלמידים.

מוזר מאוד לשמוע שהרב לא יכול לעמוד בראש בית דין עקב הגיעו לגיל של שבעים וחמש, בעוד נשיא המדינה, זה העומד בראשה ומייצג אותה, מבוגר ממנו במנת שנים יפה. ואיש אינו מכהה בו או מנסה אפילו לרמוז על "מחסום הגיל".



הבה ולא נשלה את עצמנו. כל המהלך שיצא מלשכת ראש הממשלה לא התחיל ולא נגמר שם. המצע שאפשר בכלל את המהלך, הורתו בעצם הפירוד הרב בתוך מה שמכונה הציבור הדתי - לאומי

אדרבה, גלי מעריצים מעלים על נס את המרץ - הפיזי הממלא את שעות כל היממה אצלו. אפילו התאימו לו את שומרי הראש, כדי להבליט את כשירותו שהרי התקשורת דיווחה שהם אינם מסוגלים להשיג אותו בהליכתו. וברור שלא מדובר במאבטחים בשנות העשרים, בוגרי יחידות מיוחדות בצה"ל. אז, מסתמא לא נכריז על מבחן כושר או תחרות בין מרבי השנים, ברוך ה', אבל ראוי שנתבונן אל היכולות האמיתיות שלהם. גילוי נאות מתבקש כאן. יש לי יחס מיוחד מאד של כבוד והערכה לנושאים משא רב שנים על רגליהם. את ימי ולילותיי עשיתי, עד הגיוס לצבא, בבית זקנים (זה היה שמו אז). אבי ז"ל ניהל את מלב"ן (הג'וינט) בבת ים ואחר כך בירושלים, ומשפחתנו התגוררה בתוכו. זכיתי לאוצר בלום של ידע וניסיון חיים. נחשפתי לסיפורים מדהימים, למאגרי זיכרונות ופריטים אישיים, ואני רק יכול להצטער על שבגין תסיסות של ילדות ונערות לא השכלתי לגמוע יותר מן האוצר שחייתי בתוכו.

הרב דרוקמן אינו ממלא תפקיד ייצוגי בלבד. אין לו תחומים מוגדרים שבהם הוא ממלא אחר כללי הטקס המוכתבים. הרב דרוקמן נמצא בעמדת מנהיגות שחשיבותה ניכרת בעליל, והיא הולכת ומתעצמת. מבחינה זו אולי מעז יצא מתוק. התפנותו ממינהל הגיור, מהמינהל הרשמי (שהרי אין ספק שהוא ימשיך בפעילותו הברוכה גם בתחום הזה) תאפשר לו להקדיש יותר זמן לענייני חינוך והנהגה של הציבור הדתי וגם הלאומי. שם תרומתו הייחודית תיפול על קרקע מוכנה וממתינה.



ובינתיים הרפו נא מרבנו, הרב דרוקמן. לאיש הנהדר והעניו הזה לא מגיעות הפגיעות המיותרות והכואבות. עם ישראל צמא לתרומותיו, ואינו רוצה לבזבז את זמנו על ריב אחים מיותר

הבה ולא נשלה את עצמנו. כל המהלך שיצא מלשכת ראש הממשלה לא התחיל ולא נגמר שם. המצע שאפשר בכלל את המהלך, הורתו בעצם הפירוד הרב בתוך מה שמכונה הציבור הדתי - לאומי. בירורים שמקומם בדיונים פנימיים של גדולי תורה, ביניהם לבין עצמם, גולשים אל הפרהסיה ומערבים תקשורת, פוליטיקאים ואינטרסנטים שונים וזאת תוך הטלת בוץ גלויה. אישית, נוכחתי בדיון בפורום מסוים ובו רבנים האשימו זה את זה ב"שקר וכזב", וכך גם השגות חריפות (במכתב פנימי של רב מהמגזר הדת"ל בעניין הגיור) הן שהיו הבסיס לאותה פסיקה שנתפרסמה לפסילת גיוריו של בית דינו של הרב דרוקמן. כך שכדאי שנלין על עצמנו ונתחיל בתיקון התוך מגזרי.

הגורם השני שברקע העברת הרב דרוקמן מבתי הדין אף הוא מאבק תוך דתי, בין אלו עם כיפות שחורות נגד אלו עם הכיפות הסרוגות. בסיסו וגם מהותו הם פוליטיים: על השליטה במערכים, על מעמד ועל משכורות. חוששני שיש להלכה מעט מאוד מה לאמר כאן. כשהתותחים האלה רועמים, ההלכות נחבאות בקרן זווית. ועצם ההכשר שנתן הראשון לציון, הרה"ג עמאר שליט"א, לגיורים של הרב דרוקמן מוכיח שהנסתר רב על הנגלה, ושכדאי שכל הגורמים ישבו יחדיו ויגיעו לפתרונות הן עניינית והן למען לא תעלוזנה בנות מר"צ.

ובינתיים הרפו נא מרבנו, הרב דרוקמן. לאיש הנהדר והעניו הזה לא מגיעות הפגיעות המיותרות והכואבות. עם ישראל צמא לתרומותיו, ואינו רוצה לבזבז את זמנו על ריב אחים מיותר.